הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו
2–8 בספטמבר
אוצרות מדבר־אלוהים | עברים ז׳ עד ח׳
”כוהן לעולם כדוגמת מלכי־צדק”
בנ–2–א 366
מלכי־צדק
מלך שלם הקדומה ו’כוהן לאל העליון’ יהוה (בר י״ד:18, 22). הוא הכוהן הראשון המוזכר בכתבי־הקודש; הוא שירת בתפקיד זה זמן מה לפני 1933 לפה״ס. הואיל והיה מלך שלם, שם שפירושו ”שלום”, מכנה השליח פאולוס את מלכי־צדק ”מלך השלום”; ועל בסיס שמו, ”מלך הצדקה” (עב ז׳:1, 2). ככל הידוע לנו, משלם הקדומה התפתחה מאוחר יותר העיר ירושלים, ושמה כלול בשמה של ירושלים, אשר לעיתים מכונה ”שלֵם” (תה ע״ו:3).
לאחר שאברם (אברהם) הכה את כּדָרְלָעֹמֶר ואת המלכים השותפים לו, הוא הגיע לעמק שָוֵה, או ”עמק המלך”. שם מלכי־צדק ”הוציא לחם ויין” ובירך את אברהם באמרו: ”ברוך אברם לאל עליון, קונה שמיים וארץ. וברוך אל עליון אשר מִגֵן צרֶיך בידך”. אז נתן אברהם למלך הכוהן ”מעשר מכול”, כלומר ”ממיטב השלל” שהשיג בעקבות ניצחונו על ברית המלכים (בר י״ד:17–20; עב ז׳:4).
בנ–2–א 367 §4
מלכי־צדק
באיזה מובן מלכי־צדק היה ’ללא תחילה לימיו וגם ללא סוף לחייו’?
פאולוס הצביע על עובדה יוצאת דופן באשר למלכי־צדק באמרו: ”בהיותו ללא אב וללא אם וללא אילן יוחסין ובאין תחילה לימיו וגם לא סוף לחייו, אך בהיעשותו דומה לבן אלוהים, נותר הוא כוהן לתמיד” (עב ז׳:3). בדומה לבני האדם האחרים, מלכי־צדק נולד ומת. אולם שמותיהם של אביו ואימו אינם מוזכרים, כמו גם שושלתו וצאצאיו; ובכתבי־הקודש אין כל מידע על ראשית ימיו ועל אחריתו. בהתאם לכך, יכול מלכי־צדק לשמש כצל נבואי לישוע המשיח, המחזיק בכהונת עולם. כפי שאין איש המתועד כקודמו או כיורשו של מלכי־צדק לכהונה, כך גם לא היה לפני המשיח כוהן גדול הדומה לו, והמקרא מראה שאף אחד לעולם לא יירש אותו. בנוסף, אף־על־פי שישוע נולד לשבט יהודה ולשושלת המלכותית של דוד, שושלתו כבן אדם כלל לא השפיעה על כהונתו, ולא היה זה בזכות שושלתו האנושית שתפקידיו הן ככוהן והן כמלך שולבו בו. כל אלה נבעו מהשבועה שנשבע לו יהוה.
בנ–2–א 366
מלכי־צדק
צל נבואי של כהונת המשיח. בנבואה ראויה לציון על המשיח מוזכרת השבועה שנשבע יהוה ל’אדונו’ של דוד: ”אתה כוהן לעולם על דִבְרָתִי מלכי־צדק” (תה ק״י:1, 4). מזמור זה שנכתב בהשראה נתן ליהודים סיבה לראות את המשיח המובטח כמי שישולבו בו התפקידים הן של כוהן והן של מלך. באיגרתו אל העברים הסיר השליח פאולוס כל ספק באשר לזהותו של זה אשר עליו נובא, כאשר אמר: ”ישוע... היה לכוהן גדול לעולם כדוגמת מלכי־צדק” (עב ו׳:20; ה׳:10; ראה ברית).
בנ–1–א 1113 §4, 5
הכוהן הגדול
כהונתו הגדולה של ישוע המשיח. האיגרת אל העברים מצביעה על כך שישוע המשיח, מאז תחייתו וכניסתו לתחום השמימי, הוא ”כוהן גדול לעולם כדוגמת מלכי־צדק” (עב ו׳:20; ז׳:17, 21). כדי לתאר את גדולתה של כהונת המשיח ואת עליונותה על כהונת בני אהרון, הכותב מראה שמלכי־צדק היה גם מלך וגם כוהן מתוקף המינוי שקיבל מהאל העליון, ולא מתוקף ירושה. ישוע המשיח, אשר אינו משבט לוי אלא משבט יהודה ומשושלת דוד, לא ירש את תפקידו כצאצא של אהרון, אלא התמנה ישירות על־ידי אלוהים, כפי שהיה במקרה של מלכי־צדק (עב ה׳:10). בנוסף להבטחה המתועדת בתהלים ק״י:4: ”נשבע יהוה ולא יינָחם: ’אתה כוהן לעולם על דִבְרָתִי מלכי־צדק’”, מינוי שבעקבותיו הוא הופך למלך ולכוהן בשמיים, המשיח גם מחזיק בסמכות למלוך בשל היותו צאצא של דוד — הוא הופך ליורש המלכות שהובטחה בברית עם דוד (שמב ז׳:11–16). מכאן שהוא מחזיק במקביל הן במלכות והן בכהונה, כפי שהיה במקרה של מלכי־צדק.
הנעלות של כהונתו הגדולה של המשיח באה לידי ביטוי בדרך נוספת — העובדה שלוי, אב קדמון של הכהונה היהודית, נתן למעשה מעשר למלכי־צדק, שהרי לוי עדיין היה בחלציו של אברהם כאשר הלה נתן מעשרות למלך ולכוהן של שלם. יתר על כן, במובן זה לוי גם בורך על־ידי מלכי־צדק, והכלל הוא שהקטן מבורך על־ידי הגדול ממנו (עבז׳:4–10). השליח גם מסב את תשומת הלב להיותו של מלכי־צדק ”ללא אב וללא אם וללא אילן יוחסין ובאין תחילה לימיו וגם לא סוף לחייו”, ומציג עובדה זו כצל נבואי לכהונת העולם של ישוע המשיח, אשר הוקם ל”חיים אשר לא ניתן לכלותם” (עב ז׳:3, 15–17).
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–1–א 523 §5
ברית
כיצד ברית התורה ’התיישנה’?
אולם ברית התורה ’התיישנה’ במובן מסוים כאשר אלוהים הכריז ביד הנביא ירמיהו שתקום ברית חדשה (ירמ ל״א:31–34; עב ח׳:13). בשנת 33 לספירה ברית התורה בוטלה על בסיס מותו של המשיח על עמוד ההוקעה (קול ב׳:14), והברית החדשה החליפה אותה (עב ז׳:12; ט׳:15; מהש ב׳:1–4).
9–15 בספטמבר
אוצרות מדבר־אלוהים | עברים ט׳ עד י׳
”צל הדברים הטובים שנועדו לבוא”
בנ–1–א 862 §1
סלחנות
על־פי תורת אלוהים שניתנה לעם ישראל, כדי שאדם שחטא נגד אלוהים או נגד רעהו יזכה לסליחת חטאים, תחילה היה עליו לתקן את המעוות על־פי דרישות התורה, ולאחר מכן, ברוב המקרים, לזבוח זבח ליהוה (ויק ה׳:5–26). מכאן ציין פאולוס את העיקרון: ”כן, על־פי התורה כמעט הכול מטוהר בדם, וללא שפיכת דם אין מחילה” (עב ט׳:22). אך למעשה דם קורבנות בעלי החיים לא יכול היה להסיר חטאים ולהעניק לפרט מצפון נקי באופן מושלם (עב י׳:1–4; ט׳:9, 13, 14). בניגוד לכך, הברית החדשה המנובאת אפשרה סליחת חטאים אמיתית, בהתבסס על קורבן הכופר של ישוע המשיח (ירמ ל״א:33, 34; מתי כ״ו:28; קוא י״א:25; אפס א׳:7). עוד בהיותו עלי אדמות הראה ישוע שיש לו סמכות לסלוח על חטאים כאשר ריפא איש משותק (מתי ט׳:2–7).
בל–א 183 §4
”המשך ללכת אחריי”
4 כתבי־הקודש אינם מוסרים דבר באשר לעת שבה הגיע ישוע לשמיים, זכה לקבלת פנים והתאחד מחדש עם אביו בשמחה. אולם המקרא כן חשף מראש מה יתרחש בשמיים זמן קצר לאחר שובו של ישוע. למעלה מ־500,1 שנה העם היהודי היה עד באופן קבוע לטקס קדוש. אחת לשנה נכנס הכוהן הגדול לקודש הקודשים בבית המקדש כדי להתיז את דם קורבנות יום הכיפורים לפני ארון הברית. באותו יום סימל הכוהן הגדול את המשיח. לאחר שובו לשמיים הגשים ישוע את המשמעות הנבואית של טקס זה אחת ולתמיד. הוא נכנס לכבוד נוכחותו רבת ההוד של יהוה בשמיים — המקום הקדוש ביותר ביקום — והציג בפני אביו את ערך קורבן הכופר שהקריב (עברים ט׳:11, 12, 24). האם יהוה קיבל את הקורבן?
בנ–2–א 602, 603
שלמות
שלמותה של תורת משה. התורה שניתנה לעם ישראל באמצעות משה הורתה בין היתר על ייסוד כהונה ועל הקרבת קורבנות שונים של בעלי חיים. אף־על־פי שמקור התורה הוא אלוהים, ולכן היא מושלמת, תורה זו, מערכת הכהונה שכללה והקורבנות לא העניקו שלמות למי שהיו כפופים לה, כפי שמראות מילותיו של השליח שנכתבו בהשראת הרוח (עב ז׳:11, 19; י׳:1). במקום להעניק חירות מהחטא ומהמוות, היא למעשה הבליטה את החטא עוד יותר (רומ ג׳:20; ז׳:7–13). עם זאת, כל הסידורים הללו שמקורם באלוהים שירתו את המטרה שהוא הועיד להם; התורה שימשה כ”אומן” המוביל את האנשים למשיח, ויצרה צל מושלם של ”הדברים הטובים שנועדו לבוא” (גלט ג׳:19–25; עב י׳:1). לכן כאשר פאולוס דיבר על ”מה שלא יכלה לעשות התורה בשל היותה חלשה בגלל הבשר” (רומ ח׳:3), הוא ללא ספק התייחס לעובדה שהכוהן הגדול בעם ישראל הגשמי (אשר התמנה על־ידי התורה להיות אחראי על מערכת הקרבת הקורבנות, ואשר נכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים עם דם הקורבנות) לא יכול היה ”להושיע כליל” את האנשים ששירת, כפי שמסביר הכתוב בעברים ז׳:11, 18–28. אף־על־פי שהקרבת הקורבנות באמצעות הכוהנים מבית אהרון אפשרה לבני העם לשמור על מעמד של צדקה לפני אלוהים, היא לא הקלה לגמרי או בצורה מושלמת את מודעותם למצבם החוטא. השליח מתייחס לכך באמרו שקורבנות שהוקרבו לשם כפרת חטאים לא היו יכולים ”להפוך... למושלמים את הבאים לעבוד את אלוהים”, כלומר מושלמים באשר למצפונם. (עב י׳:1–4; השווה עב ט׳:9.) הכוהן הגדול לא היה מסוגל לספק את מחיר הכופר שנדרש לגאולה אמיתית מהחטא. רק שירותו התמידי של המשיח ככוהן וקורבנו היעיל משיגים זאת (עב ט׳:14; י׳:12–22).
חיפוש פנינים רוחניות
מ92–א 3/1 31 §4–6
שאלות של קוראים
פאולוס ציין שבריתות בין אלוהים לבני אדם נכנסות לתוקף בזכות מותו של קורבן כלשהו. תורת משה היא דוגמה לכך. משה היה מתווכה, מי שהוציא לפועל ברית זו בין אלוהים לעם ישראל הגשמי. כך מילא משה תפקיד מכריע והיה האדם שהתנהל מול בני ישראל כאשר הללו נכנסו למסגרת ברית זו. מכאן שניתן היה לראות במשה האיש הכורת את ברית התורה, אשר מקורה ביהוה. אך האם משה היה צריך לשפוך את דמו כדי לתת תוקף לברית התורה? לא, שהרי הוקרבו בעלי חיים, ודמם נשפך במקום דמו של משה (עברים ט׳:18–22).
מה לגבי הברית החדשה שנכרתה בין יהוה לבין עם ישראל הרוחני? לישוע המשיח היה תפקיד מפואר כמתווך בין יהוה לעם ישראל הרוחני. אף־על־פי שברית זו מקורה ביהוה, היא התבססה על ישוע המשיח. בנוסף להיותו מתווכה, כאשר היה ישוע אדם בשר ודם הוא בא במגע באופן ישיר עם הראשונים שייכנסו בברית זו (לוקס כ״ב:20, 28, 29). כמו כן, הוא היה כשיר לספק את הקורבן שהיה נחוץ כדי לתת תוקף לברית. לא היה מדובר בקורבן של בעלי חיים ותו לא, אלא בקורבן של חיי אדם מושלמים. לכן פאולוס יכול היה להתייחס למשיח כאל האיש הכורת את הברית החדשה. לאחר שה”משיח... נכנס... אל השמיים עצמם כדי להיראות כעת בעדנו לפני אלוהים”, קיבלה הברית החדשה תוקף (עברים ט׳:12–14, 24).
כאשר פאולוס התייחס אל משה ואל ישוע כאל האנשים הכורתים את הבריתות, הוא לא התכוון שהבריתות נובעות מהם, שהרי מקורן באלוהים. במקום זאת, לשני האנשים האלה היה תפקיד משמעותי כמתווכים בכריתת הבריתות הללו. כמו כן, בכל אחד מהמקרים נדרש מותו של קורבן כלשהו — בעלי חיים בעבור משה, וישוע המקריב את דמו בעבור השותפים לברית החדשה.
בנ–1–א 249, 250
טבילה
לוקס מציין שישוע התפלל בעת טבילתו (לוק ג׳:21). כמו כן, כותב האיגרת אל העברים מציין שכאשר ישוע המשיח ’נכנס אל העולם’ (כלומר, לא כאשר נולד ולא יכול היה לקרוא ולומר מילים אלה, אלא כאשר הציג עצמו לטבילה והחל בשירותו) אמר, בהתאם לכתוב בתהלים מ׳:7–9: ”בזבח ובמנחה לא חפצת, אך גוף הכנת לי... הנה באתי (במגילת הספר כתוב עליי) לעשות את רצונך, אלוהים” (עב י׳:5–9). ישוע היה חבר באומה היהודית מלידה, אומה אשר הייתה בברית עם אלוהים, כלומר ברית התורה (שמ י״ט:5–8; גלט ד׳:4). בשל עובדה זו ישוע כבר היה ביחסי ברית עם יהוה אלוהים כאשר הציג עצמו בפני יוחנן כדי להיטבל. בכך עשה ישוע דבר מה בנוסף לנדרש ממנו במסגרת התורה. הוא הציג עצמו לפני אביו יהוה לשם עשיית ’רצונו’ בכל הנוגע להקרבת גופו ש’הוכן’, ובכל הנוגע לביטול סידור הקרבת קורבנות בעלי חיים שקבעה התורה. השליח פאולוס מסביר: ”על־ידי ’רצון’ זה קודשנו באמצעות הקרבת גופו של ישוע המשיח אחת ולתמיד” (עב י׳:10). רצונו של האב לגבי ישוע כלל גם את הפעילות הנוגעת למלכות, וישוע הציג עצמו גם לשם ביצוע שירות זה (לוק ד׳:43; י״ז:20, 21). לאחר שהבן הציג עצמו, יהוה קיבל זאת והכיר בכך. הוא משח אותו ברוח הקודש ואמר: ”אתה בני אהובי, ורצוי אתה בעיניי” (מר א׳:9–11; לוק ג׳:21–23; מתי ג׳:13–17).
16–22 בספטמבר
אוצרות מדבר־אלוהים | עברים י״א
”חשיבות האמונה”
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–1–א 804 §5
אמונה
אנשי אמונה מימי קדם. לכל אחד מהאנשים שהיו חלק מ”ענן עדים כה גדול” שהזכיר פאולוס (עב י״ב:1) היה בסיס מוצק לאמונה. לדוגמה, אין ספק שהבל ידע על הבטחתו של אלוהים באשר ל’זרע’ שימחץ את ראש ”הנחש”. כמו כן, הוא ראה ראיות מוחשיות להוצאה לפועל של גזר הדין שחרץ יהוה על הוריו בגן עדן. מחוץ לגן עדן אדם ומשפחתו אכלו לחם בזיעת אפם מפני שהאדמה הייתה ארורה, ולכן הניבה קוץ ודרדר. הבל הבחין קרוב לוודאי בתשוקה שהייתה לחוה כלפי בעלה ושם לב שאדם משל באשתו. אין ספק שאימו סיפרה על הכאב הנלווה להריונה. בנוסף, כרובים ולהט החרב המתהפכת שמרו על הכניסה לגן עדן (בר ג׳:14–19, 24). כל אלו היו ’הוכחה ברורה’ שנסכה בהבל את הביטחון שהישועה תבוא באמצעות ’הזרע המובטח’. לכן מתוך אמונה ”הקריב הבל לאלוהים קורבן” שערכו רב יותר מזה של קין (עב י״א:1, 4).
23–29 בספטמבר
אוצרות מדבר־אלוהים | עברים י״ב עד י״ג
”מוסר — עדות לאהבתו של יהוה”
מ12–א 7/1 21 §3
”כאשר אתם מתפללים אמרו: ’אבינו’”
אב אוהב מטיל מוסר על ילדיו, שכן אכפת לו איזה מין אנשים הם יגדלו להיות (אפסים ו׳:4). אב כזה עשוי להיות נחוש בתיקון ילדיו, אך הוא לעולם לא יעשה זאת בנוקשות. בדומה לכך, לעיתים אבינו השמימי רואה לנכון להטיל עלינו מוסר. אך מוסר אלוהים תמיד ניתן באהבה והוא לעולם אינו פוגעני. בדומה לאביו, ישוע מעולם לא היה נוקשה, גם כאשר לקח לתלמידיו זמן להיענות לתיקון נחוץ שנתן להם (מתי כ׳:20–28; לוקס כ״ב:24–30).
בנ–1–א 629
מוסר
הרדיפות שלעיתים מרשה יהוה שמשרתיו יחוו עשויות לשמש כמוסר, או הכשרה, ולהניב את פרי הצדקה הרצוי, אשר ממנו ניתן ליהנות בשלום לאחר שהניסיון חולף (עב י״ב:4–11). גם בן אלוהים הוכשר להיות כוהן גדול רחום ואוהד תודות לסבל שאביו הרשה שיחווה (עב ד׳:15).
חיפוש פנינים רוחניות
מ89–א 12/15 22 §10
הקרב קורבנות לרצון יהוה
10 לכן, המשיחיים מרקע יהודי היו צריכים להישמר שלא ’ללכת שולל אחר תורות שונות וזרות’ של מייהדים (גלטים ה׳:1–6). כדי להישאר איתנים בָּאמת ’ניתן לחזק את הלב על־ידי חסד אלוהים’ ולא על־ידי תורות אלה. נראה שכמה התווכחו באשר למזונות ולקורבנות, שהרי פאולוס אמר שהלב אינו מתחזק ”על־ידי מאכלים, אשר אינם מועילים למי ששקועים בהם”. תועלת רוחנית נובעת ממסירות לאלוהים ומהערכה לכופר, ולא מדאגה שלא במקומה באשר לאכילת מזונות מסוימים ולקיום ימים מסוימים (רומים י״ד:5–9). יתר על כן, בעקבות קורבן המשיח, קורבנות שהוקרבו במסגרת סידור כהונת הלוויים כבר לא היו יעילים (עברים ט׳:9–14; י׳:5–10).
30 בספטמבר עד 6 באוקטובר
אוצרות מדבר־אלוהים | יעקב א׳ עד ב׳
”הדרך לחטא ולמוות”
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–2–א 253, 254
אור
יהוה הוא ”אבי אורות השמיים” (יעק א׳:17). לא רק שהוא ”נותן שמש לאור יומם, חוקות ירח וכוכבים לאור לילה” (ירמ ל״א:35), הוא גם מקור כל הארה רוחנית (קוב ד׳:6). תורתו, משפטי הצדקה שלו ואמירותיו הם אור עבור מי שמאפשרים לדברים אלו להדריך אותם (תה מ״ג:3; קי״ט:105; משל ו׳:23; ישע נ״א:4). כותב מזמור התהלים הצהיר: ”באורך נראה אור”. (תה ל״ו:10; השווה תה כ״ז:1; מ״ג:3.) בדיוק כפי שאור השמש הולך ומתבהר משעת הזריחה ועד ”נכון היום”, כך הולכת ומתבהרת דרכם של הצדיקים, דרך המוארת תודות לחוכמת אלוהים (משל ד׳:18). להתהלך באורו של יהוה משמעו לצעוד בדרך שהוא מתווה (ישע ב׳:3–5). בניגוד לכך, כאשר אדם רואה דברים בצורה טמאה או מתוך כוונה מרושעת, הוא מצוי בחשיכה רוחנית רבה. כפי שישוע אמר: ”אם עינך רעה, כל גופך יחשך. ואם האור אשר בקרבך חושך הוא, מה רב החושך הזה!” (מתי ו׳:23; השווה דב ט״ו:9; כ״ח:54–57; משל כ״ח:22; פטב ב׳:14).
בנ–2–א 222 §4
תורה
”המצווה המלכותית”. ”המצווה המלכותית” זוכה בצדק להיות בולטת וחשובה בין שאר החוקים הנוגעים ליחסי אנוש, כפי שמלך זוכה להיות בולט וחשוב בין שאר האנשים (יעק ב׳:8). הטון הכללי של ברית התורה הוא אהבה; והמצווה ”ואהבת לרעך כמוך” (המצווה המלכותית) הייתה השנייה מבין שתי המצוות שבהן היו תלויים התורה כולה והנביאים (מתי כ״ב:37–40). אף־על־פי שהמשיחיים אינם כפופים לברית התורה, הם כפופים לתורה של המלך יהוה ובנו, המלך ישוע המשיח, בהקשר לברית החדשה.