הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו

6–12 בינואר

אוצרות מדבר־אלוהים | בראשית א׳ עד ב׳‏

‏”‏יהוה בורא את החיים בכדור הארץ”‏

בנ–‏1–א 527,‏ 528

בריאה

כאשר אמר אלוהים ביום הראשון ”‏יהי אור”‏,‏ אור מפוזר חדר ככל הנראה מבעד לשכבת העננים אף־על־פי שלא ניתן היה עוד להבחין במקורות של אור זה מפני שטח כדור הארץ.‏ נראה שהיה זה תהליך הדרגתי,‏ כפי שמציין ג׳.‏ ו.‏ וואטס בתרגומו:‏ ”‏ובהדרגה בא האור לידי קיום”‏ (‏בר א׳:‏3‏,‏ A Distinctive Translation of Genesis)‏.‏ אלוהים הבדיל בין האור ובין החושך,‏ וקרא לאור יום ולחושך לילה.‏ הדבר מצביע על כך שכדור הארץ מסתובב על צירו בעודו חג סביב השמש,‏ כך ששני חצאי כדור הארץ,‏ המזרחי והמערבי,‏ יכולים ליהנות מפרקי זמן של אור וחושך (‏בר א׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏

ביום השני עשה אלוהים רקיע בכך שהבדיל ”‏בין מים למים”‏.‏ כמות מסוימת של מים נותרה על כדור הארץ,‏ אך כמות גדולה של מים הורמה גבוה מעל פני השטח שלו,‏ ובין השתיים נוצר הרקיע.‏ אלוהים קרא לרקיע שמיים,‏ אך היה זה ביחס לכדור הארץ,‏ שהרי לא נאמר שהמים התלויים מעל הרקיע מכילים כוכבים או גרמים אחרים המצויים בחלל החיצון (‏בר א׳:‏6–8‏;‏ ראה רקיע)‏.‏

ביום השלישי,‏ בזכות הכוח מחולל הניסים שמאת אלוהים,‏ התאספו מי כדור הארץ ונחשפה היבשה.‏ אלוהים קרא לה ארץ.‏ באותו יום אלוהים — לא ביד המקרה העיוור ולא באמצעות תהליכים אבולוציוניים — החיל את עקרון החיים על אטומי חומר,‏ כך שדשא,‏ עשב ועצי פרי באו לידי קיום.‏ כל אחת משלוש קבוצות כלליות אלה הייתה מסוגלת להתרבות ל’‏מינה’‏ (‏בר א׳:‏9–13‏)‏.‏

בנ–‏1–א 528 §5–8

בריאה

ראוי לציון גם שבבראשית א׳:‏16 לא נעשה שימוש בפועל ‏’‏ברא’‏,‏ אלא בפועל ‏’‏עשה’‏.‏ מאחר שהשמש,‏ הירח והכוכבים הם חלק מ”‏השמיים”‏ המוזכרים בבראשית א׳:‏1‏,‏ הם נבראו זמן רב לפני היום הרביעי.‏ ביום זה גרם אלוהים להתפתחות חדשה באשר ליחס שבין גרמים שמימיים אלה לבין פני כדור הארץ והרקיע שמעליו.‏ כאשר נאמר ש’‏אלוהים נתן אותם ברקיע השמיים להאיר על הארץ’‏,‏ הכוונה היא שכעת ניתן היה להבחין בהם מפני שטח כדור הארץ,‏ כאילו היו מצויים ברקיע.‏ כמו כן,‏ המאורות נועדו להיות ”‏לאותות ולמועדים ולימים ושנים”‏,‏ כך שבהמשך יספקו לאדם הדרכה בדרכים שונות (‏בר א׳:‏14‏)‏.‏

היום החמישי התאפיין בבריאת הנפשות הלא־אנושיות הראשונות עלי אדמות.‏ אלוהים לא ברא באמצעות כוחו יצור אחד בלבד שעל־פי מטרתו נועד להתפתח לצורות חיים אחרות.‏ הוא ברא המוני נפשות חיות פשוטו כמשמעו.‏ הכתוב מציין:‏ ”‏ויברא אלוהים את התנינים הגדולים,‏ ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם ואת כל עוף כנף למינהו”‏.‏ אלוהים שמח מפרי עמלו,‏ בירך אותם,‏ ולמעשה אמר להם ’‏לרבות’‏.‏ הדבר היה בהחלט אפשרי,‏ שהרי אלוהים חנן יצורים אלה שהיו ממינים שונים רבים ביכולת להתרבות ’‏למינם’‏ (‏בר א׳:‏20–23‏)‏.‏

באשר ליום השישי נאמר:‏ ”‏ויעש אלוהים את חיית הארץ למינה,‏ ואת הבהמה למינה,‏ ואת כל רמש האדמה למינהו”‏.‏ פרי עמלו היה טוב,‏ בדומה לכל יצירות כפיו הקודמות של אלוהים (‏בר א׳:‏24,‏ 25‏)‏.‏

לקראת סוף יום הבריאה השישי הביא אלוהים לידי קיום יצור ממין חדש לגמרי,‏ יצור הנעלה על בעלי החיים אך נחות מהמלאכים.‏ היה זה האדם,‏ אשר נברא בצלם אלוהים ובדמותו.‏ בעוד שהכתוב בבראשית א׳:‏27 מציין באשר לאנושות ש”‏זכר ונקבה ברא אותם [‏אלוהים]‏”‏,‏ התיאור המקביל שבבראשית ב׳:‏7–9 מראה שיהוה אלוהים יצר את האדם עפר מן האדמה ונפח באפיו נשמת חיים.‏ האדם הפך להיות נפש חיה,‏ ועבורו סיפק אלוהים מזון ומעון גן עדני.‏ במקרה זה השתמש יהוה ביסודות המצויים באדמה במסגרת מלאכת בריאתו.‏ לאחר שיצר את האיש,‏ השתמש באחת מצלעותיו של אדם הראשון וברא את האישה (‏בר ב׳:‏18–25‏)‏.‏ בבריאת האישה הושלמה בריאת ’‏המין’‏ האנושי (‏בר ה׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏

חיפוש פנינים רוחניות

בנ–‏2–א 52

ישוע המשיח

אינו בורא משני.‏ העובדה שהבן נטל חלק במלאכת הבריאה אינה מצביעה על כך שהוא היה בורא משני לאביו.‏ הכוח ששימש לבריאה נבע מאלוהים באמצעות רוח קודשו,‏ או כוחו הפעיל (‏בר א׳:‏2;‏ תה ל״ג:‏6‏)‏.‏ הואיל ויהוה הוא מקור כל חיים,‏ כל היצורים החיים,‏ הן הנראים והן הבלתי נראים,‏ חבים לו את חייהם (‏תה ל״ו:‏9‏)‏.‏ לכן הבן לא היה בורא משני.‏ הוא שימש ככלי שרת או אמצעי שדרכו פעל יהוה,‏ הבורא.‏ ישוע עצמו זקף את הבריאה לזכות אלוהים,‏ כפי שנעשה לאורך כל כתבי־הקודש (‏מתי י״ט:‏4–6‏;‏ ראה בריאה)‏.‏

13–19 בינואר

אוצרות מדבר־אלוהים | בראשית ג׳ עד ה׳‏

‏”‏השלכותיו ההרסניות של השקר הראשון”‏

מ12–‏א 9/‏1 4 §2

האם לאלוהים באמת אכפת מנשים?‏

האם נשים קוללו על־ידי אלוהים?‏

לא.‏ ”‏הנחש הקדמוני,‏ הנקרא משמיץ ושטן”‏,‏ הוא שקולל על־ידי אלוהים (‏ההתגלות י״ב:‏9;‏ בראשית ג׳:‏14‏)‏.‏ באמרו שהאדם הראשון ”‏ימשול”‏ באשתו,‏ אלוהים לא רמז שדיכוי האישה בידי האיש הוא לרצונו (‏בראשית ג׳:‏16‏)‏.‏ הוא למעשה ניבא על ההשלכות המרות של החטא על הזוג הראשון.‏

בנ–‏2–א 186

צירי לידה

הסבל הנלווה ללידה.‏ לאחר שחטאה חוה,‏ האישה הראשונה,‏ אמר לה אלוהים מה יהיו ההשלכות בכל הנוגע להבאת ילדים.‏ אילו הייתה ממשיכה לציית לו,‏ הייתה ממשיכה ליהנות מברכת אלוהים והבאת ילדים הייתה מסבה שמחה שאינה מהולה בעצב,‏ שהרי ”‏ברכת יהוה היא תעשיר,‏ ולא יוסיף עצב עימה”‏ (‏משל י׳:‏22‏)‏.‏ אך כעת,‏ ככלל,‏ תפקודו הלא־מושלם של הגוף יסב כאב.‏ בהתאם לכך אמר אלוהים (‏שהרי במקרים רבים נאמר שהוא עושה דברים אשר למעשה הוא רק מרשה שיתרחשו)‏:‏ ”‏הרבָּה ארבֶה עִצבונך והֵרונך,‏ בעצב תלדי בנים”‏ (‏בר ג׳:‏16‏)‏.‏

חיפוש פנינים רוחניות

בנ–‏2–א 192 §5

למך

השיר שחיבר למך עבור נשיו (‏בר ד׳:‏23,‏ 24‏)‏ משקף את האלימות ששררה בימיו.‏ בשירו נאמר:‏ ”‏שמַעַן קולי נשי לֶמֶך,‏ הַאְזֵנָה אמרתי:‏ כי איש הרגתי לפצעִי וילד לחבורתי.‏ כי שבעתיים יוקם קין ולֶמֶך שבעים ושבעה”‏.‏ למך ככל הנראה הציג את שעשה כמקרה של הגנה עצמית,‏ בטענה שמעשהו,‏ בשונה מזה של קין,‏ לא היה רצח במזיד.‏ למך טען שהרג אדם שהיכה ופצע אותו על מנת להגן על עצמו.‏ לכן שירו הוא למעשה בקשה לחסינות מפני כל הרוצה לנקום בו על כך שהרג את תוקפו.‏

בנ–‏1–א 338 §2

חילול שם אלוהים

האופן שבו החלו ”‏לקרוא בשם יהוה”‏ בימי אנוש במהלך התקופה שקדמה למבול ודאי לא היה נכון והולם,‏ שהרי זמן רב לפני כן פנה הבל ללא ספק לאלוהים בשמו (‏בר ד׳:‏26;‏ עב י״א:‏4‏)‏.‏ אם,‏ כפי שסבורים כמה חוקרים,‏ קריאה זו בשם אלוהים הייתה בעצם שימוש פסול בשמו וייחוס לא־ראוי של שם יהוה לבני אדם או לפריטים המשמשים לעבודת אלילים,‏ היה זה למעשה חילול שם אלוהים (‏ראה אנוש)‏.‏

27 בינואר עד 2 בפברואר

אוצרות מדבר־אלוהים | בראשית ט׳ עד י״א

‏”‏כל הארץ שפה אחת”‏

בנ–‏1–א 239

בבל הגדולה

מאפייני בבל הקדומה.‏ הקמת העיר בבל בארץ שנער התרחשה במקביל לניסיון לבנות את מגדל בבל (‏בר י״א:‏2–9‏)‏.‏ המטרה המשותפת שביקשו הבונים לקדם בבניית המגדל והעיר לא הייתה פיאור שם אלוהים,‏ אלא ’‏עשיית שם לעצמם’‏.‏ מגדלי הזיגורט שנתגלו בחורבות בבל הקדומה וכן במקומות אחרים במסופוטמיה,‏ עשויים להעיד גם הם על טבעו הדתי של המגדל המקורי,‏ ללא תלות בצורתו וסגנונו.‏ הפעולה הנחרצת שבה נקט יהוה אלוהים כדי לשים קץ לבניית המקדש מגנה אותו בבירור כמבנה שמקורו בדת כזב.‏ בעוד שהשם העברי שניתן לעיר בבל משמעו ”‏בלבול”‏,‏ הן השם השוּמרי (‏קדינגירה‏)‏ והן השם האכדי (‏בבילוּ‏)‏ משמעם ”‏שער אלוהים”‏.‏ לכן התושבים שנותרו בעיר שינו את צורת השם כדי להימנע ממובנו המקורי המגונה,‏ אך צורתו החדשה או החלופית עדיין קשרה את העיר עם דת.‏

בנ–‏2–א 202 §2

שפה

הכתוב בספר בראשית מתאר כיצד לאחר המבול התאגדה חלק מהמשפחה האנושית לביצוע פרויקט שהיה מנוגד לרצון אלוהים,‏ כפי שנמסר לנוח ולבניו (‏בר ט׳:‏1‏)‏.‏ במקום להתפרס ו’‏למלא את הארץ’‏,‏ הם החליטו לרכז את החברה האנושית ולמקד את מגוריהם במקום שנודע כארץ שנער שבמסופוטמיה.‏ מקום זה נועד ככל הנראה להיות מרכז דתי ובו מגדל דתי (‏בר י״א:‏2–4‏)‏.‏

בנ–‏2–א 202 §3

שפה

האל הכול יכול שם קץ לפרויקט היומרני שלהם כאשר הפר את אחדותם.‏ הוא השיג זאת בכך שבלבל את שפתם המשותפת.‏ בעקבות זאת נבצר מהם לעבוד בתיאום במסגרת הפרויקט והם התפרסו על פני הארץ כולה.‏ בלבול שפתם היה עתיד גם לעכב או להאט התקדמות עתידית בדרך פסולה המתריסה נגד אלוהים,‏ שהרי הדבר יגביל את יכולתה של האנושות לאחד את כוחותיה האינטלקטואליים והפיזיים בביצוע תוכניות שאפתניות.‏ בנוסף,‏ בלבול השפה עתיד היה להקשות על האנושות לנצל את המידע שצברו הקבוצות הלשוניות השונות שהתהוו — מידע שאין מקורו באלוהים,‏ אלא בניסיונו ובמחקרו של האדם.‏ (‏השווה קהל ז׳:‏29;‏ דב ל״ב:‏5‏.‏)‏ לפיכך,‏ בלבול השפות אומנם הכניס גורם מפלג משמעותי לחברה האנושית,‏ אך למעשה הועיל לה,‏ שהרי הוא עיכב הגשמת מטרות מסוכנות ומזיקות.‏ (‏בר י״א:‏5–9‏;‏ השווה ישע ח׳:‏9,‏ 10‏.‏)‏ די לתת את הדעת להתפתחויות מסוימות מימינו אנו,‏ אשר התרחשו בעקבות ידע חילוני שהאדם צבר וניצל לרעה,‏ כדי להבין מה חזה אלוהים לפני זמן רב שיקרה אילו הפעילות בבבל הייתה נמשכת באין מפריע.‏

בנ–‏2–א 472

אומות

כעת,‏ כשמחסומי תקשורת מפרידים ביניהן,‏ כל קבוצה לשונית פיתחה תרבות,‏ אומנות,‏ מנהגים,‏ מאפיינים ודת משלה — דרכים משלה לעשות דברים (‏ויק י״ח:‏3‏)‏.‏ בהיותם מנוכרים מאלוהים יצרו העמים השונים אלילים רבים המייצגים את אלוהיהם המיתיים (‏דב י״ב:‏30;‏ מלב י״ז:‏29,‏ 33‏)‏.‏

חיפוש פנינים רוחניות

בנ–‏1–א 1023 §4

חם

אפשר שכנען עצמו היה מעורב ישירות במקרה ושאביו חם לא תיקן אותו.‏ אפשרות אחרת היא שנוח דיבר באורח נבואי בהשראת אלוהים וחזה שנטייתו הפסולה של חם,‏ שאולי כבר הייתה ניכרת בבנו כנען,‏ תעבור בתורשה לצאצאי כנען.‏ הקללה התגשמה בחלקה כאשר בני ישראל,‏ שהיו צאצאי שם,‏ כבשו את הכנענים.‏ מי שלא הושמדו (‏כגון הגבעונים [‏יהו ט׳‏‏]‏)‏ הפכו לעבדיהם של בני ישראל.‏ כעבור מאות שנים הייתה לקללה התגשמות נוספת כאשר צאצאי כנען,‏ בנו של חם,‏ באו תחת שליטתם של מעצמות העולם שקמו משושלתו של יפת — מדי ופרס,‏ יוון ורומא.‏

בנ–‏2–א 503

נמרוד

ראשית ממלכתו של נמרוד כללה את הערים בבל,‏ אֶרֶך,‏ אַכַּד וכלנֵה — כולן בארץ שנער (‏בר׳ י׳:‏10‏)‏.‏ לפיכך,‏ סביר להניח שבהכוונתו החלה בניית בבל ומגדלה.‏ מסקנה זו עולה בקנה אחד גם עם ההשקפה היהודית המסורתית.‏ יוסף בן־מתתיהו כתב:‏ ”‏קמעה קמעה הפך [‏נמרוד]‏ את המדינה לשלטון של עריצות,‏ בחשבו,‏ שרק בדרך אחת יצליח להרחיק את בני האדם מיראת אלהים,‏ לכשיהיו תמיד כפופים לשלטון שלו.‏ כן איים להלחם באלהים,‏ אם יהיה ברצונו להציף שוב את הארץ (‏מים)‏,‏ בבנותו מגדל גבוה משיוכלו המים לגאות ויפָּרע ממנו גם על מותם של האבות.‏ וההמון היה מוכן לילך אחרי עצותיו של נמרוד,‏ בחשבו למעשה עבדות את הכניעה לפני אלהים.‏ והם בנו את המגדל.‏.‏.‏ קם המגדל וגבה במהירות יתרה משיוכל מישהו לשער”‏ (‏קדמוניות היהודים א׳,‏ 114,‏ 115,‏ תרגום:‏ אברהם שליט)‏.‏