המקום היאה לעבודת יהוה בחיינו
”בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד” (תהלים קמ״ה:2).
1. מה מצפה יהוה באשר לעבודתו?
”אנוכי יהוה אלוהיך, אל קנא” (שמות כ׳:5). משה שמע הצהרה זו מפי יהוה וחזר עליה מאוחר יותר בפנותו אל עם ישראל (דברים ה׳:9). למשה היה ברור מעל לכל ספק, כי יהוה אלהים מצפה ממשרתיו לעבדו תוך גילוי מסירות בלעדית.
2, 3. (א) מה שכנע את בני־ישראל שהאירועים למרגלות הר סיני היו יוצאי־דופן? (ב) אילו שאלות ייבחנו באשר לעבודת אלהים בקרב בני־ישראל ובקרב משרתי אלהים כיום?
2 כאשר בני־ישראל וה”ערב רב” שעלה עימם ממצרים חנו למרגלות הר סיני, היו הם עדים לתופעה יוצאת־דופן (שמות י״ב:38). הדבר לא דמה כלל ועיקר לפולחן אלילי מצרים, שהושפלו לפני־כן על־ידי עשר המכות. בשעה שיהוה הפגין את נוכחותו בפני משה, אירעו תופעות מעוררות יראה: רעמים, ברקים וקול שופר מחריש אוזניים שהחריד את המחנה כולו. אחר הופיעו אש ועשן וכל ההר חרד (שמות י״ט:16–20; עברים י״ב:18–21). אם אחד מבני־ישראל ביקש הוכחה נוספת לכך שאכן מדובר בתופעה יוצאת־דופן, מייד נתמלאה בקשתו. עד מהרה ירד משה מן ההר, ובידיו העתק שני של תורת אלהים. על־פי התיאור שנכתב בהשראה, ”קרן עור פניו [של משה] וייראו [העם] מגשת אליו”. אכן, חוויה על־טבעית, בלתי נשכחת! (שמות ל״ד:30).
3 לאומה ייחודית זו של אלהים לא היה כל ספק באשר למקומה של עבודת יהוה. יהוה היה מושיעם. הם חבו לו את חייהם. הוא גם היה מחוקקם. אך, האם עמדה עבודת יהוה בראש מעייניהם? ומה באשר למשרתי אלהים בני־זמננו? איזה מקום תופסת עבודת יהוה בחייהם? (רומים ט״ו:4).
עבודת יהוה בקרב עם ישראל
4. מה היה המבנה של מחנה ישראל במהלך נדודיהם במדבר, ומה עמד במרכזו?
4 אילו הבטת ממעוף־הציפור בבני־ישראל חונים במדבר, מה היית רואה? מחנה אוהלים רחב־ידיים ומסודר המאכלס ככל הנראה 3 מיליון בני־אדם או יותר, הערוכים בארבע קבוצות בנות שלושה שבטים, כשכל קבוצה ממוקמת באחת מארבע רוחות השמים. לו הבטת מקרוב, היית מבחין גם בהתקבצות נוספת סמוך יותר למרכז המחנה. בארבע קבוצות קטנות יותר אלה של אוהלים התגורר שבט לוי למשפחותיו. במרכז המחנה עצמו, בחצר המוקפת חומה עשוייה יריעות בדים, ניצב מבנה מיוחד במינו. היה זה ”אוהל מועד”, או המשכן ש’חכמי לב’ מקרב בני־ישראל בנו על־פי תוכנית יהוה (במדבר א׳:52, 53; ב׳:3, 10, 17, 18, 25; שמות ל״ה:10).
5. איזו מטרה שירת המשכן עבור עם ישראל?
5 בכל אחד מהמקומות שבהם חנו במסעם הארוך במדבר, הקימו בני־ישראל את המשכן והוא הפך למרכז המחנה (במדבר פרק ל״ג). הולם אפוא שהמקרא מתאר את יהוה כשוכן בקרב עמו ממש במרכז המחנה. כבודו מילא את המשכן (שמות כ״ט:43–46; מ׳:34; במדבר ה׳:3; י״א:20; ט״ז:3). הספר המקרא בציורים (Our Living Bible) מעיר: ”למקדש נייד זה נודעה חשיבות מירבית, כיוון שיצר מרכז פולחני עבור השבטים. לפיכך, שמר הוא על אחדותם במהלך שנות הנדודים הארוכות ואפשר להם לפעול שכם אחד”. יתרה מזו, המשכן שימש תזכורת תמידית לכך שעבודת בוראם תפסה מקום מרכזי בחייהם.
6, 7. איזה מבנה פולחני החליף את המשכן, וכיצד הוא שירת את עם ישראל?
6 לאחר שבני־ישראל הגיעו לארץ המובטחת, המשיך המשכן לשמש מרכז לפולחנם (יהושע י״ח:1; שמואל א׳. א׳:3). בבוא העת, הציע המלך דוד לבנות משכן קבע. היה זה בית־המקדש שהקים מאוחר יותר בנו שלמה (שמואל ב׳. ז׳:1–10). בחנוכת הבית ירד ענן שהעיד על קורת־רוחו של יהוה. ”בנֹה בניתי בית זבֻל לך”, התפלל שלמה ”מכון לשבתך עולמים” (מלכים א׳. ח׳:12, 13; דברי־הימים ב׳. ו׳:2). המקדש הפך אז למרכז הדתי של העם.
7 שלוש פעמים בשנה עלו כל זכרי ישראל ירושליימה כדי להשתתף בחגיגות שבבית־המקדש כהכרת טובה עבור ברכת יהוה. אין זה אלא הולם, שמפגשים אלו כונו ”מועדי יהוה”, בייחדם תשומת־לב לעבודת אלהים (ויקרא כ״ג:2, 4). נשים מסורות נכחו שם בלווית בני משפחה אחרים (שמואל א׳. א׳:3–7; לוקס ב׳:41–44).
8. כיצד תהלים פ״ד:1–12 מעיד על חשיבותה של עבודת יהוה?
8 מחברי התהלים שזכו להשראה הביעו בצחות־לשון עד כמה חשובה היתה עבודת אלהים בחייהם. ”מה ידידות משכנותיך יהוה צבאות!”, שרו בני־קורח. הם לבטח לא היללו מבנה גרידא. אדרבה, הם נשאו קולם בדברי תהילה ליהוה אלהים, בהכריזם: ”לבי ובשרי ירננו אל אל חי”. שירותם כלויים הסב להם אושר רב. ”אשרי יושבי ביתך!” הצהירו. ”עוד יהללוך”. למעשה, כל עם ישראל יכול היה לשיר: ”אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם. ... ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון”. אף־על־פי שהמסע לירושלים היה ארוך ומייגע, עולה הרגל החליף כוח בהגיעו לבירה. לבו נתמלא שמחה בעודו מרומם את זכותו לעבוד את יהוה: ”כי טוב יום בחצריך מאלף. בחרתי הסתופף בבית אלוהיי מדור באוהלי רשע... יהוה צבאות, אשרי אדם בוטח בך”. אימרות אלו מעידות על העדיפות שאותם דוברים מקרב עם ישראל נתנו לפולחן יהוה (תהלים פ״ד:1–12).
9. מה אירע לעם ישראל כשלא השכיל לשמור את עבודת יהוה במקום הראשון?
9 למרבה הצער, בני־ישראל לא השכילו לשמור את עבודת אלהים במקום הראשון. הם הרשו לפולחן אלילי־כזב לערער את מסירותם ליהוה. כתוצאה מכך, נתנם יהוה בידי אויביהם, בהתירו להם להילקח לגלות בבלה. מקץ 70 שנה, כששבו למולדתם, דרבנם יהוה באמצעות נביאיו הנאמנים חגי, זכריה ומלאכי. הכהן עזרא והמושל נחמיה האיצו בעם אלהים לבנות מחדש את בית המקדש ולהשיב על כנה את עבודת אלהים האמיתית. ברם, בחלוף הדורות שוב תפסה עבודת אלהים האמיתית מקום משני בחיי העם.
קנאות לעבודת אלהים האמיתית במאה הראשונה לספירה
10, 11. איזו מקום תפסה עבודת יהוה בחייהם של אנשים נאמנים כאשר ישוע היה עלי־אדמות?
10 במועד שקבע יהוה, הופיע המשיח. אנשים נאמנים נשאו עיניהם אל יהוה לישועה (לוקס ב׳:25; ג׳:15). ספר לוקס מתאר את חנה כאלמנה בת 84, ש”לא עזבה את המקדש בעובדה את אלהים בצום ותחנונים יומם ולילה” (לוקס ב׳:37).
11 ”מאכלי”, אמר ישוע, ”הוא לעשות את רצון שולחי ולהשלים את פעלו” (יוחנן ד׳:34). זכור כיצד הגיב ישוע כשנתקל במחליפי הכספים בבית המקדש. הוא הפך את שולחנותיהם ואת כסאות מוכרי היונים. מרקוס מספר: ”[ישוע] לא הניח לאיש להעביר כלי דרך בית המקדש. [הוא] לימד אותם ואמר להם: ’הלא כתוב, ”ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים”, אך אתם עשיתם אותו למערת פריצים’” (מרקוס י״א:15–17). כן, ישוע אפילו לא הניח לאיש לקצר את הדרך ולעבור דרך חצרות המקדש כדי להעביר כלים לחלק אחר של העיר. הצעדים שנקט הוסיפו משקל לעצה שהעניק קודם לכן: ”בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו [של אלהים]” (מתי ו׳:33). ישוע הותיר עבורנו דוגמה מאלפת של גילוי מסירות בלעדית ליהוה. הוא אכן יישם את שהטיף (פטרוס א׳. ב׳:21).
12. כיצד הראו תלמידי ישוע שעבודת יהוה זכתה לעדיפות ראשונה בחייהם?
12 ישוע גם הציב דוגמה לחיקוי עבור תלמידיו באופן שבו מילא את שליחותו לשחרר את הנדכאים הנאמנים מקרב היהודים מהעול הכבד של מנהגי דת כוזבים (לוקס ד׳:18). תוך ציות להוראה של ישוע לעשות תלמידים ולהטבילם, הכריזו המשיחיים הקדומים בעוז־רוח על רצון יהוה באשר לאדונם שהוקם לתחייה. יהוה היה שבע־רצון מהעדיפות שנתנו לעבודתם אותו. לפיכך, מלאך אלהים בדרך־נס שחרר את השליחים פטרוס ויוחנן מבית־הכלא והורה להם: ”לכו והתייצבו במקדש ודברו אל העם את כל דברי החיים האלה”. מחוזקים מחדש, הם צייתו. יום יום, בבית המקדש בירושלים ומבית לבית, ”לא חדלו ללמד ולבשר על המשיח ישוע” (מעשי־השליחים א׳:8; ד׳:29, 30; ה׳:20, 42; מתי כ״ח:19, 20).
13, 14. (א) מראשית דרכה של המשיחיות, מה מנסה השטן לעשות למשרתי אלהים? (ב) מה ממשיכים משרתי אלהים הנאמנים לעשות?
13 כאשר גברה ההתנגדות לפעילות ההטפה, הדריך אלהים את משרתיו הנאמנים לכתוב עצה בעיתה. ”השליכו עליו [על יהוה] כל יהבכם, כי הוא דואג לכם”, כתב פטרוס זמן קצר לאחר שנת 60 לספירה. ”הייו ערים ועימדו על המשמר. אויבכם השטן משוטט כאריה שואג ומחפש לו לטרוף מישהו. עימדו נגדו יציבים באמונה בידיעה שאותן הצרות עוברות על אחיכם אשר בעולם”. ללא ספק, המשיחיים הקדומים התעודדו ממילים אלו. הם ידעו כי לאחר שיסבלו זמן־מה יסיים אלהים את הכשרתם (פטרוס א׳. ה׳:7–10). במרוצת אותם ימים אחרונים של סדר הדברים היהודי, רוממו המשיחיים האמיתיים את עבודת יהוה (קולוסים א׳:23).
14 לימים, כשם שחזה השליח פאולוס, הופיעה כפירה, היינו סטייה מעבודת האלהים האמיתית (מעשי־השליחים כ׳:29, 30; תסלוניקים ב׳. ב׳:3). עדויות מהעשורים האחרונים של המאה הראשונה לספירה סיפקו ראיות למכביר לכך (יוחנן א׳. ב׳:18, 19). השטן הצליח לזרוע משיחיים מדומים בקרב המשיחיים האמיתיים, ובכך הקשה על ההבחנה בין ’העשבים הרעים’ לבין המשיחיים דמויי החיטה. אף־על־פי־כן, במהלך הדורות, היו שהציבו את עבודת אלהים במקום הראשון, גם אם סכנת מוות ריחפה על ראשם. אולם, רק בעשורים האחרונים של ”עתות הגויים” קיבץ אלהים את משרתיו כדי להעלות על נס את עבודת האלהים האמיתית (מתי י״ג:24–30, 36–43; לוקס כ״א:24).
עבודת יהוה מועלת כיום על נס
15. מאז שנת 1919, כיצד התגשמו הנבואות בישעיהו ב׳:2–4 ובמיכה ד׳:1–4?
15 בשנת 1919, הסמיך יהוה את השארית המשוחה לפתוח במבצע הטפה כלל־עולמי נועז, שהעלה על נס את עבודת האל האמיתי. עם נהירתם של ה’צאן האחרות’ הסמליות מאז 1935 ואילך, מספר האנשים העולים מבחינה רוחנית אל ”הר בית יהוה” גדל והולך. במרוצת שנת השירות 1993, היללו את יהוה 889,709,4 עדי־יהוה בהזמינם אחרים להצטרף לעבודת האלהים הנשגבת. עד כמה מנוגד הדבר למצבם הרוחני העלוב של אותן ”גבעות” כופרות של המעצמה העולמית של דתות הכזב כשבראשן הנצרות! (יוחנן י׳:16; ישעיהו ב׳:2–4; מיכה ד׳:1–4).
16. מה על כל משרתי אלהים לעשות לנוכח נבואות ישעיהו ב׳:10–22?
16 חסידי דתות־הכזב רואים בכנסיותיהם ובקתדרלות שלהם ואף בכמורתם כ’רמים’, בייחסם אליהם כבוד ופאר. אולם, שים־לב לאשר חזה ישעיהו: ”עיני גבהות אדם שפל, ושח רום אנשים, ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא”. מתי יקרה הדבר? במרוצת הצרה הגדולה הממשמשת ובאה כש’האלילים כליל יחליפו’. לנוכח העובדה שעת נוראה זו קרובה, על כל משרתי אלהים לבחון בכובד־ראש מהו מקומה של עבודת יהוה בחייהם (ישעיהו ב׳:10–22).
17. כיצד מראים משרתי יהוה כיום שעבודת יהוה עומדת במקום הראשון בחייהם?
17 כאגודת אחים חובקת עולם, עדי־יהוה ידועים היטב בקנאותם לבשורת המלכות. דתם אינה דבר שטחי המסתכם בשעה בשבוע. לא, עבורם זו דרך חיים (תהלים קמ״ה:2). יותר מ־000,620 עדים ארגנו את ענייניהם כך שיוכלו ליטול חלק בשירות מלא. השאר בהחלט אינם מזניחים את עבודת יהוה. הדבר מתבטא בעיקר הן בשיחותיהם היומיומיות והן בנוטלם חלק בהטפת הבשורה, אפילו אם התחייבויותיהם המשפחתיות תובעות מהם לעבוד קשה לפרנסתם.
18, 19. ספר על דוגמאות מעודדות מקורות־חייהם של עדים שונים.
18 קורות־חייהם של עדים שהתפרסמו בחוברת המצפה שופכים אור על הדרכים שבהן אחים ואחיות שונים שמרו את עבודת יהוה במקום הראשון בחייהם. אחות צעירה שבגיל 6 הקדישה את חייה ליהוה, שמה לה למטרה להיות שליחה. אחים ואחיות צעירים, איזו מטרה תוכלו לבחור שתעזור לכם לשמור על עבודת יהוה במקום הראשון בחייכם? (ראה המאמר ”רדיפה אחר מטרה שהוצבה בגיל 6”, בחוברת המצפה מ־1 במרס 1992, עמ׳ 26–30 [בלועזית].)
19 אחות אלמנה מבוגרת היוותה דוגמה טובה נוספת להצבת עבודת יהוה במקומה הראוי. היא שאבה עידוד רב להחזיק מעמד מאלה שעזרה להם ללמוד את האמת. הם היו ”משפחתה” (מרקוס ג׳:31–35). אם אתה מוצא עצמך בנסיבות דומות, האם תיענה לתמיכה ולעזרה מצד הצעירים יותר בקהילה? (תן נא דעתך לאופן שבו אחות וינפרד רמי התבטאה במאמר ”הגבתי בעונת הקציר”, שהתפרסם בחוברת המצפה מ־1 ביולי 1992, עמ׳ 21–23 [בלועזית].) אתם המשרתים בשירות מלא, הוכיחו שעבודת אלהים אכן במקום הראשון בחייכם בנכונותכם תוך ענווה לשרת היכן שתידרשו, תוך כניעה מרצון להדרכה תיאוקרטית. (תן נא דעתך לדוגמתו של אח רוי ריאן כמסופר במאמר ”להישאר קרוב לארגון אלהים”, בחוברת המצפה מ־1 בדצמבר 1991, עמ׳ 24–27 [בלועזית].) זכור שכאשר אנו נותנים לעבודת יהוה עדיפות ראשונה בחיינו, אנו חדורי ביטחון שהוא ידאג לנו. אל לנו להיות טרודים באשר להשגת צורכי מחייתנו. החוויה של האחיות אוליביה וסוניה ספרינגט ממחישה זאת. (ראה מאמר ”ביקשנו תחילה את המלכות”, בחוברת המצפה מ־1 בפברואר 1994, עמ׳ 20–25.)
20. אילו שאלות נוקבות עלינו לשאול עתה את עצמנו?
20 אם כן, האין מחובתנו לשאול את עצמנו מספר שאלות נוקבות? איזה מקום תופסת עבודת יהוה בחיי? החי אני בתואם עם הקדשתי לעשות את רצון אלהים כמיטב יכולתי? באילו תחומים בחיים אוכל להשתפר? בחינה מדוקדקת של המאמר הבא תאפשר לנו להרהר בדרך שבה אנו משתמשים במשאבינו בתואם עם העדיפות הראשונה בחיינו — עבודת ריבון היקום יהוה, אבינו האוהב (קהלת י״ב:13; קורינתים ב׳. י״ג:5).
(מקור המאמר: 1994/12/1)
שאלות חזרה
◻ מה דורש יהוה באשר לעבודתו?
◻ כתזכורת למה שימש המשכן?
◻ במאה הראשונה לספירה, מי היוו דוגמאות בולטות למסירות לעבודת אלהים האמיתית, וכיצד?
◻ מאז 1919, כיצד עבודת יהוה הועלתה על נס?