הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו
25–31 ביולי
אוצרות מדבר־אלוהים | שמואל ב׳. כ״ג עד כ״ד
”האם הנתינה שלך היא הקרבה?”
בנ–1–א 146
ארוונה
ארוונה הציע את המקום, יחד עם הבקר והעצים להקרבת הקורבנות, ללא עלות, אך דוד התעקש לשלם מחיר כלשהו. הכתוב בשמואל ב׳. כ״ד:24 מראה שדוד קנה את הגורן ואת הבקר ב־50 שקלי כסף (110 דולר). אולם הכתוב בדברי הימים א׳. כ״א:25 מציין שדוד שילם עבור הגורן 600 שקלי זהב (בערך 000,77 דולר). כותב ספר שמואל ב׳ מתייחס רק לרכישת מקום המזבח והחומרים שנדרשו לקורבן שהוקרב באותה עת, כך שמחיר הרכישה הנקוב מתייחס ככל הנראה רק לדברים הללו. מאידך, כותב ספר דברי הימים א׳ דן בעניינים הנוגעים לבית המקדש שנבנה בהמשך באותו אתר ומזכיר את הרכישה בהקשר לאותו מבנה (דהא כ״ב:1–6; דהב ג׳:1). מתחם המקדש כולו היה גדול מאוד, ולכן נראה ש־600 שקלי הזהב מתייחסים לרכישת אזור גדול זה, ולא לחלקה הקטנה שנדרשה לבניית המזבח שבנה דוד.
1–7 באוגוסט
אוצרות מדבר־אלוהים | מלכים א׳. א׳ עד ב׳
”האם אתה לומד מטעויותיך?”
בנ–2–א 987 §4
שלמה
כשאדוניהו ועמיתיו הקושרים שמעו את המוזיקה שהתנגנה בגיחון, שהיה בקרבת מקום, ואת קריאת העם: ”יחי המלך שלמה!” הם התמלאו פחד ובלבול וברחו. שלמה הדגים את השלום שיאפיין את שלטונו כשסירב לנקום באדוניהו ולהעכיר את עלייתו לכס המלוכה. אילו המצב היה הפוך, סביר להניח ששלמה היה מאבד את חייו. אדוניהו נמלט למשכן כדי למצוא מפלט, ושלמה הורה להביאו משם לפניו. הוא אמר לו שיוכל להישאר בחיים בתנאי שלא יימצא בו דבר רע ושלח אותו לביתו (מלא א׳:41–53).
15–21 באוגוסט
אוצרות מדבר־אלוהים | מלכים א׳. ה׳ עד ו׳
”נבנָה בעזרת ידיהם וליבם”
מ11–א 2/1 15
הידעת?
ארזי הלבנון היו ידועים כחומר עמיד, יפה ובעל ניחוח מתקתק, וכן בעמידותם מפני חרקים. מכאן ששלמה השתמש בחומרים הטובים ביותר לבניית המקדש. כיום כל שנותר מיערות הארזים שכיסו בעבר את הרי הלבנון הן כמה חורשות קטנות ומבודדות.
בנ–1–א 424
ארז
שימוש נרחב כזה בארזים הצריך אלפי פועלים שכרתו את העצים, העבירו אותם אל צור או אל צידון שעל חוף הים התיכון, עשו אותם לדוברות והשיטו אותן לאורך החוף, ככל הנראה ליפו. בהמשך העצים נגררו לפנים הארץ, לירושלים. כל זאת נעשה בזכות הברית שכרתו שלמה וחירם (מלא ה׳:6–18; דהב ב׳:3–10). ייבוא העצים נמשך גם מאוחר יותר, עד כי ניתן היה לומר שבמהלך שלטונו שלמה ’עשה את הארזים רבים כשקמים’ (מלא י׳:27; השווה ישע ט׳:9, 10).
בנ–2–א 1077 §1
מקדש
בארגון המלאכה גייס שלמה 000,30 מאנשי ישראל ושלח אותם ללבנון במשמרות של 000,10 איש מדי חודש. בין המשמרות שהו האנשים חודשיים בביתם (מלא ה׳:13, 14). הוא גייס 000,70 איש מקרב ”התושבים הזרים” בארץ כ”סבלים” ו־000,80 איש כחוצבי אבנים (מלא ה׳:15; ט׳:20, 21; דהב ב׳:2). שלמה מינה 550 גברים למשגיחים על העבודה וככל הנראה 300,3 איש לעוזרים (מלא ה׳:16; ט׳:22, 23). נראה ש־250 מהם היו מעם ישראל ו־600,3 היו ”תושבים זרים” בישראל (דהב ב׳:17, 18).
22–28 באוגוסט
אוצרות מדבר־אלוהים | מלכים א׳. ז׳
”מה נוכל ללמוד משני עמודים”
בנ–1–א 348
בועז, ב׳
הצפוני מבין שני עמודי הנחושת העצומים שהוצבו בכניסה לאולם של מקדש שלמה המפואר נקרא בועז, שככל הנראה פירושו ”בעוז”. העמוד הדרומי נקרא יכין, שפירושו ”הוא [יהוה] יכונן; יבסס”. כך שמנקודת מבט של אדם שהביט בעמודים כשעיניו לכיוון מזרח, מחיבור שמותיהם ומקריאתם מימין לשמאל נוצר המשפט: ’[יהוה] יכונן [את המקדש] בעוז’ (מלא ז׳:15–21; ראה כותרת עמוד).
פנינים רוחניות
בנ–1–א 263
רחצה
מי שעובדים את יהוה בקדושה ובטוהר נדרשים לשמור על ניקיון פיזי. הדבר עולה בבירור מסידור המשכן ומהשירות בבית המקדש בתקופה מאוחרת יותר. בעת מינוים הכוהן הגדול אהרון ובניו רחצו את בשרם לפני שלבשו את בגדיהם הרשמיים (שמ כ״ט:4–9; מ׳:12–15; ויק ח׳:6, 7). כדי לרחוץ את ידיהם ואת רגליהם, השתמשו הכוהנים במים מכיור הנחושת שהיה בחצר המשכן. מאוחר יותר נעשה שימוש במים של ים המתכת היצוקה הגדול במקדש שלמה (שמ ל׳:18–21; מ׳:30–32; דהב ד׳:2–6). ביום הכיפורים הכוהן הגדול רחץ את בשרו פעמיים (ויק ט״ז:4, 23, 24). מי שהוציאו מחוץ למחנה את הגדי לעזאזל, את מה שנותר מקורבנות החי ואת הפרה האדומה שהוקרבה היו צריכים לרחוץ את בשרם ולכבס את בגדיהם לפני שחזרו למחנה (ויק ט״ז:26–28; במד י״ט:2–10).
29 באוגוסט עד 4 בספטמבר
אוצרות מדבר־אלוהים | מלכים א׳. ח׳
”תפילתו הצנועה והכנה של שלמה”
פנינים רוחניות
בנ–1–א 1060 §4
שמיים
שלמה, בונה בית המקדש בירושלים, ציין ש”השמיים ושמי השמיים” אינם יכולים להכיל את אלוהים (מלא ח׳:27). כבורא השמיים, מעמדו של יהוה מרומם פי כמה וכמה מהם — ”נשגב שמו לבדו. הודו מעל ארץ ושמיים” (תה קמ״ח:13). יהוה מודד את השמיים הגשמיים בקלות רבה, כפי שאדם יכול למדוד חפץ על־ידי מתיחת אצבעותיו כך שהחפץ נמצא בין קצה האגודל לקצה האצבע הקטנה (ישע מ׳:12). אין בכוונת דברי שלמה שלאלוהים אין מקום ספציפי שבו הוא שוכן, ואין משמעם שהוא נמצא בכל מקום ובכל דבר פשוטו כמשמעו, שהרי שלמה אמר גם שיהוה שומע ’ממקום משכנו בשמיים’, כלומר שמי התחום הרוחני (מלא ח׳:30, 39).