פרק 16
”עבור אל מקדוניה”
זוכים לברכות כשממלאים את המשימה ומחזיקים מעמד ברדיפות בשמחה
מבוסס על מעשי השליחים ט״ז:6–40
1–3. (א) איך רוח הקודש הדריכה את פאולוס ושותפיו למסע? (ב) מה נבחן בפרק?
קבוצת נשים יוצאת מהעיר פיליפי שבמקדוניה. עד מהרה הן מגיעות לנהר גַנְגִ׳יטֵס. כמנהגן הן יושבות על גדת הנהר ומתפללות לאלוהי ישראל. יהוה שם לב אליהן (דה״ב ט״ז:9; תהל׳ ס״ה:2).
2 במקביל, יותר מ־800 קילומטר מזרחה משם, קבוצת גברים עוזבת את העיר ליסטרה שבדרום גלטיה. כעבור זמן מה הם מגיעים לדרך רומית ראשית שמובילה מערבה לאזור המאוכלס ביותר במחוז אסיה. הקבוצה מורכבת מפאולוס, סילא וטימותיאוס. הם נחושים להמשיך במסעם ולהגיע לאפסוס ולערים נוספות שבהן אלפים עדיין לא שמעו על המשיח. אבל עוד לפני שהם מתחילים במסע, רוח הקודש עוצרת בעדם באופן לא־ידוע ונאסר עליהם לבשר באסיה. אבל מדוע? מכיוון שישוע עומד להנחות אותם באמצעות רוח הקודש לעבור דרך אסיה הקטנה ולחצות את הים האֶגֶאי כדי להגיע לגדות אותו נהר שבו נמצאות הנשים.
3 נוכל ללמוד לקחים חשובים מהאופן שבו ישוע הדריך את פאולוס ושותפיו לכיוון מקדוניה. נבחן כעת כמה מהאירועים שהתרחשו במסע ההטפה השני של פאולוס, שהתחיל בערך בשנת 49 לספירה.
”אלוהים קרא לנו” (מה״ש ט״ז:6–15)
4, 5. (א) מה קרה לפאולוס ושותפיו בקרבת ביתיניה? (ב) איזו החלטה הם קיבלו, ומה הייתה התוצאה?
4 לאחר שרוח הקודש מנעה מפאולוס ושותפיו לבשר באסיה, הם פנו צפונה במטרה לבשר בערי ביתיניה. כדי להגיע לשם הם הלכו במשך ימים בדרכי עפר בין המחוזות דלילי האוכלוסין של פריגיה וגלטיה. אבל כשהתקרבו לביתיניה, ישוע שוב השתמש ברוח הקודש כדי לעצור בעדם (מה״ש ט״ז:6, 7). יכול להיות שהם היו מבולבלים. הם ידעו על מה הם צריכים לבשר ואיך לעשות את זה, אבל הם לא ידעו היכן. הם כביכול דפקו על הדלת המובילה לאסיה, אך לשווא. גם הדלת שמובילה לביתיניה נסגרה בפניהם. בכל זאת, פאולוס היה נחוש להמשיך לדפוק עד שאחת הדלתות תיפתח. בשלב הזה הם קיבלו החלטה שאולי נראתה לא־הגיונית ופנו מערבה. הם הלכו כ־550 קילומטר וחלפו על פני כל הערים בדרך עד שהגיעו לנמל טרואס, משם הפליגו למקדוניה (מה״ש ט״ז:8). ואז, בפעם השלישית, פאולוס שוב דפק בדלת, והפעם היא נפתחה לרווחה!
5 לוקס, שהצטרף לפאולוס ושותפיו בטרואס, כתב מה קרה: ”בלילה נגלה אל פאולוס חזון — איש מקדוני עמד שם והפציר בו: ’עבור אל מקדוניה ועזור לנו’. מייד אחרי שראה פאולוס את החזון, השתדלנו להגיע אל מקדוניה כי הבנו שאלוהים קרא לנו להכריז להם את הבשורה הטובה” (מה״ש ט״ז:9, 10).a סוף סוף פאולוס ידע היכן לבשר. הוא ודאי שמח שהוא לא ויתר על המטרה שלו והמשיך במסע. הארבעה הפליגו למקדוניה ללא עיכוב.
’לפיכך הפלגנו מטרואס’ (מעשי השליחים ט״ז:11).
6, 7. (א) מה נוכל ללמוד ממה שקרה לפאולוס ושותפיו? (ב) למה המקרה הזה מעודד אותנו?
6 מה נוכל ללמוד מהמקרה הזה? שים לב שרק אחרי שפאולוס יצא לכיוון אסיה רוח אלוהים עצרה בעדו. רק אחרי שהוא התקרב לביתיניה ישוע התערב. ורק אחרי שהגיע לטרואס ישוע אמר לו ללכת למקדוניה. ישוע, ראש הקהילה, יכול להדריך אותנו כיום באותו אופן (קול׳ א׳:18). אולי אנחנו רוצים כבר זמן מה לשרת כחלוצים או לעבור למקום שיש בו צורך. אבל יכול להיות שרק אחרי שננקוט צעדים להשגת מטרתנו ישוע ידריך אותנו באמצעות רוח אלוהים. חשוב על הדוגמה הבאה: נהג יכול לפנות ימינה או שמאלה רק אחרי שהוא כבר בתנועה. באופן דומה, ישוע ידריך אותנו ויעזור לנו להרחיב את שירותנו רק אם אנחנו כבר בתנועה — רק אם נשקיע מאמצים כנים כדי להשיג את מטרתנו.
7 אבל מה אם מאמצינו אינם נושאים פרי מייד? במקרה כזה, אנחנו לא צריכים לחשוב שרוח אלוהים לא מדריכה אותנו ולהרים ידיים. עלינו לזכור שגם לפאולוס היו מהמורות בדרך. אבל הוא המשיך קדימה עד שאחת הדלתות נפתחה. אין לנו כל ספק שאם נמשיך לחפש בנחישות ”דלת גדולה המובילה לפעילות”, יהוה יברך את מאמצינו (קור״א ט״ז:9).
8. (א) תאר את העיר פיליפי. (ב) איזה דבר משמח קרה בזכות כך שפאולוס בישר ב”מקום תפילה”?
8 אחרי שפאולוס ושותפיו הגיעו למחוז מקדוניה הם הלכו לפיליפי, עיר שתושביה התגאו באזרחותם הרומית. פיליפי דמתה לרומא בהרבה מובנים, וחיילים רומים רבים שסיימו את שירותם חיו בה. מחוץ לשער העיר על גדת הנהר מצאו השליחים אזור שנראה כמו ”מקום תפילה”.b ביום שבת הם חזרו לשם וראו נשים שהתאספו לעבוד את אלוהים. הם התיישבו והתחילו לשוחח איתן. אישה ששמה לידיה ”הקשיבה, ויהוה פתח את ליבה”. הדברים ששמעה מהשליחים נגעו לליבה, והיא ובני ביתה נטבלו. היא הפצירה בפאולוס ושותפיו להתארח בביתה (מה״ש ט״ז:13–15).c
9. איך רבים בימינו מחקים את דוגמתו של פאולוס, ולאילו ברכות הם זוכים?
9 נסה לדמיין את האווירה המרגשת בטבילתה של לידיה! פאולוס ודאי שמח שהוא נענה להזמנה ’לעבור אל מקדוניה’, ושיהוה ראה לנכון להשתמש בו ובשותפיו כדי לענות לתפילתן של הנשים הנאמנות האלה. גם כיום אחים ואחיות רבים — צעירים ומבוגרים, רווקים ונשואים — עוברים לאזורים שבהם יש צורך. הם אומנם מתמודדים עם קשיים, אבל הללו מחווירים בהשוואה לאושר שמציף את ליבם כשאנשים כמו לידיה מקבלים את האמת. האם גם אתה יכול לערוך שינויים בחייך ולעבור לשטח שיש בו צורך? אם תעשה זאת, מצפות לך ברכות רבות. לדוגמה, אח בשנות ה־20 לחייו ששמו אֵרון עבר למדינה במרכז אמריקה. תחושותיו משקפות את מה שמרגישים רבים המשרתים במדינה זרה: ”השירות בארץ אחרת עזר לי לגדול מבחינה רוחנית ולהתקרב ליהוה. השטח כאן מדהים! יש לי שמונה תלמידי מקרא!”
באיזה אופן נוכל ’לעבור אל מקדוניה’ בימינו?
”אז קם נגדם כל ההמון” (מה״ש ט״ז:16–24)
10. מה השדים עשו כדי לגרום לאנשים להתנגד לפאולוס ושותפיו?
10 אין ספק שהשטן רתח מזעם כשראה שהבשורה הטובה מגיעה למקום שעד עכשיו הוא ושדיו פעלו בו ללא כל הפרעה. לכן אין פלא שהשדים עשו כל שביכולתם כדי לגרום לאנשים להתנגד לפאולוס ולשותפיו. כשהיו בדרכם אל מקום התפילה, הם נתקלו במשרתת צעירה אחוזת שד אשר הניבה רווחים לאדוניה באמצעות חיזוי העתיד. היא הלכה אחריהם וקראה בקול: ”אנשים אלה הם עבדי האל העליון, והם מכריזים לכם על דרך הישועה”. יכול להיות שהשדים גרמו למשרתת הצעירה לצעוק את המילים האלה כדי שאנשים יחשבו שתחזיותיה ודבריו של פאולוס מגיעים כולם מאותו מקור. הם השתמשו בה כדי להסיח את דעתם של האנשים מתלמידיו האמיתיים של המשיח. אבל פאולוס גירש את השד והשתיק את המשרתת (מה״ש ט״ז:16–18).
11. מה קרה לפאולוס וסילא אחרי שגירשו את השד מהמשרתת הצעירה?
11 כשאדוניה של המשרתת הצעירה ראו שמקור הכנסתם נפגע, הם התמלאו כעס. הם תפסו את פאולוס וסילא וסחבו אותם לכיכר השוק, שבה פקידי הממשל (נציגים רשמיים של רומא) ערכו משפטים. האדונים פנו לרגשי הלאומנות של אותם פקידים וכביכול אמרו: ’היהודים האלה גורמים למהומות ומלמדים מנהגים שהרומים לא יכולים לקבל’. לדבריהם היו השלכות מיידיות. ”אז קם [נגד פאולוס וסילא] כל ההמון” שהיה בכיכר השוק, ופקידי הממשל ”ציוו להכותם במקלות”. לאחר מכן פאולוס וסילא הפצועים הושלכו לבית הסוהר, אל הכלא הפנימי, והסוהר סגר את רגליהם בסד (מה״ש ט״ז:19–24). כשהסוהר נעל את דלתות התא, החשיכה הייתה כל כך כבדה שהם בקושי יכלו לראות אחד את השני. אבל הם לא נעלמו מעיניו של יהוה (תהל׳ קל״ט:12).
12. (א) איך תלמידיו של ישוע התייחסו לרדיפות, ומדוע? (ב) באילו סוגי רדיפות השטן ומי שנמצאים תחת השפעתו עדיין משתמשים?
12 ישוע ניבא שנים לפני כן: ”ירדפו... אתכם” (יוח׳ ט״ו:20). לכן כאשר פאולוס ושותפיו עברו למקדוניה הם היו ערוכים לספוג רדיפות. וכשזה קרה, הם הבינו שזה לא סימן לכך שיהוה אינו מרוצה מהם, אלא שהשטן כועס. גם כיום אנשים שנמצאים תחת השפעת השטן פועלים כמו האנשים שהתנגדו לפאולוס בפיליפי. מתנגדינו מסלפים את העובדות ומספרים עלינו שקרים בבית־הספר ובעבודה, ובכך גורמים לאחרים לצאת נגדנו. במדינות מסוימות מתנגדים דתיים מאשימים אותנו בבתי משפט, וכביכול אומרים: ’עדי־יהוה האלה גורמים למהומות ומלמדים מנהגים שאנחנו כדתיים לא יכולים לקבל’. במקומות מסוימים המתנגדים מכים את אחינו לאמונה ומשליכים אותם לבתי סוהר. אבל זכור שגם הם לא נעלמים מעיניו של יהוה (פט״א ג׳:12).
הם ”נטבלו... ללא דיחוי” (מה״ש ט״ז:25–34)
13. מדוע הסוהר שאל מה עליו לעשות כדי להיוושע?
13 פאולוס וסילא היו זקוקים לקצת זמן כדי להתאושש מכל מה שעבר עליהם באותו יום. אבל בערך בחצות שב אליהם כוחם, והם ”התפללו... והיללו את אלוהים בשירה”. לפתע פתאום התחוללה רעידת אדמה שהרעידה את הכלא. הסוהר התעורר משנתו וראה שדלתות הכלא פתוחות. הוא חשש שהאסירים נמלטו ופחד להיענש. מרוב בהלה ”שלף את חרבו ועמד להרוג את עצמו”. אך פאולוס צעק לעברו: ”אל תפגע בעצמך; כולנו כאן!” הסוהר המפוחד שאל: ”רבותיי, מה עליי לעשות כדי להיוושע?” פאולוס וסילא לא היו יכולים להושיע אותו; אבל ישוע כן. לכן הם ענו לו: ”האמן באדון ישוע, ותיוושע” (מה״ש ט״ז:25–31).
14. (א) מה פאולוס וסילא עשו למען הסוהר? (ב) לאיזו ברכה פאולוס וסילא זכו משום שעמדו ברדיפות בשמחה?
14 הסוהר היה נוכרי ולא הכיר את כתבי־הקודש, לכן פאולוס לא פקפק בכנותו ובכוונותיו. כדי להפוך למשיחי הוא היה צריך ללמוד ולקבל על עצמו אמיתות בסיסיות. לכן פאולוס וסילא הקדישו זמן כדי ’לבשר לו את דבר יהוה’. יכול להיות שמרוב שהיו מרוכזים בבשורה, הם שכחו את כאב המכות שקיבלו. אבל הסוהר הבחין בחתכים העמוקים שעל גבם ורחץ את פצעיהם. בהמשך ”נטבלו הוא וכל בני ביתו ללא דיחוי”. פאולוס וסילא עמדו ברדיפות בשמחה וזכו לברכה נפלאה! (מה״ש ט״ז:32–34).
15. (א) באיזה אופן אחים ואחיות רבים בימינו מחקים את דוגמתם של פאולוס וסילא? (ב) מדוע עלינו לחזור באופן קבוע לאנשים בשטח שלנו?
15 בדומה לפאולוס וסילא, רבים מאחינו ואחיותינו שנמצאים במאסר בשל אמונתם מבשרים לאחרים וזוכים לשפע ברכות. לדוגמה, בשלב מסוים 40 אחוז מהאחים והאחיות המתגוררים במדינה שבה פעילותנו אסורה הכירו את האמת בזמן ששהו בכלא! (יש׳ נ״ד:17) בנוסף, שים לב שהסוהר ביקש עזרה רק אחרי שרעידת האדמה התרחשה. בדומה לכך, יש כאלה שהסכימו להקשיב למסר המלכות רק אחרי שעברו חוויה מטלטלת. אם נמשיך לבשר לאנשים בשטח שלנו ולחזור אליהם בקביעות, נוכל להיות שם בשבילם ולעזור להם בעת הצורך.
”עכשיו הם מגרשים אותנו בסתר?” (מה״ש ט״ז:35–40)
16. איך המצב השתנה למוחרת היום שבו פאולוס וסילא הוכו?
16 בבוקר שלמוחרת פקידי הממשל הורו לשחרר את פאולוס וסילא. אבל פאולוס אמר: ”הם הִלקו אותנו לעיני כול מבלי שהורשענו בדבר, אף שאזרחים רומים אנו, והשליכו אותנו לבית הסוהר. ועכשיו הם מגרשים אותנו בסתר? בשום אופן לא! שיבואו בעצמם וילוו אותנו החוצה”. כשפקידי הממשל הבינו שהם אזרחים רומים הם ”החלו לפחד”, מפני שהם הפרו את החוק ופגעו בזכויותיהם.d המצב השתנה לגמרי! השליחים הוכו בפומבי, וכעת פקידי הממשל היו צריכים להתנצל בפומבי. הם ביקשו מפאולוס וסילא לעזוב את פיליפי. השליחים שיתפו פעולה, אבל לפני שיצאו לדרכם הם עצרו כדי לעודד את האחים החדשים.
17. איזה לקח חשוב האחים החדשים למדו מעמידתם האיתנה של פאולוס וסילא?
17 אם פאולוס וסילא היו אומרים שהם אזרחים רומים, האלימות אולי הייתה נחסכת מהם (מה״ש כ״ב:25, 26). אבל זה היה עלול לגרום לאחים בפיליפי לחשוב שפאולוס וסילא משתמשים בזכויותיהם כדי לחמוק מרדיפות ושהם לא מוכנים לסבול למען המשיח. ומה עם האחים שלא הייתה להם אזרחות רומית? איך זה היה משפיע עליהם? הרי החוק לא הגן עליהם. לכן כשפאולוס וסילא הסכימו לספוג את העונש, הם הראו לאחים החדשים שהמשיחיים מסוגלים לעמוד ברדיפות. בנוסף, כאשר עמדו על זכויותיהם כאזרחים רומים, הם גרמו לפקידי הממשל להודות בפומבי שהם פעלו נגד החוק. יכול להיות שבעקבות זאת פקידי הממשל היו יותר זהירים בעתיד במגעיהם עם המשיחיים והגנו עליהם במידה מסוימת במקרים דומים.
18. (א) איך המשגיחים בימינו מחקים את דוגמתו של פאולוס? (ב) איך אנחנו ’מגינים על הבשורה הטובה ומעגנים אותה בחוק’ בימינו?
18 המשגיחים בימינו מציבים גם הם דוגמה בנושא. הם עושים את כל מה שהם מצפים מאחיהם לאמונה לעשות. בדומה לפאולוס, אנחנו שוקלים מתי ובאיזה אופן להשתמש בזכויותינו החוקיות כדי להגן על עצמנו. במידת הצורך אנחנו פונים לבתי משפט מקומיים, ארציים ואף בינלאומיים כדי להגן על פעילותנו מבחינה חוקית. מטרתנו היא לא להשיג רפורמות חברתיות, אלא ”להגן על הבשורה הטובה ולעגנה בחוק”, כפי שפאולוס כתב לקהילה בפיליפי כעשור אחרי מאסרו שם (פיל׳ א׳:7). אולם אין זה משנה מה פוסקים בתי המשפט, בדומה לפאולוס ושותפיו אנחנו נחושים להמשיך ”להכריז... את הבשורה הטובה” בכל מקום שאליו רוח אלוהים מובילה אותנו (מה״ש ט״ז:10).
a ראה התיבה ”לוקס — מחברו של ספר מעשי השליחים”.
b יכול להיות שבשל אופייה הצבאי של העיר פיליפי נאסר על היהודים להקים בה בית כנסת. אפשרות אחרת היא שלא היה בעיר מניין (קבוצה של לפחות עשרה גברים יהודים שבהתאספותם יחד ניתן לקיים תפילה בציבור).
c ראה התיבה ”לידיה — מוכרת הארגמן”.
d לפי החוק הרומי, לאזרח רומי הייתה זכות למשפט הוגן ואסור היה להענישו בפומבי לפני שהורשע.