פרק 23
מה לגבי יחסי־מין לפני הנישואין?
’אם אוהבים, אז זה בסדר, נכון? האם כדאי לחכות עד לנישואין?’ ’אני עדיין בתול. האם משהו בי אינו כשורה?’ שאלות מעין אלו חוזרות ועולות בקרב בני־הנוער.
על־פי דו״ח שנמסר ב־1981 מטעם המכון על־שם אלן גוּטמַכֶר, ”צעיר שלא קיים יחסי־מין בנעוריו הוא מקרה חריג”. ”שמונה מכל 10 בנים ושבע מכל 10 בנות אומרים שהתנסו ביחסי־מין בשנות העשרֵה שלהם”.
אולי תשאל, ’למה לא?’ הרי זה טבעי לרצות לחוש נאהב. אתה צעיר, ותשוקותיך עשויות להיות עזות מאוד. נוסף על כך, בני־גילך משפיעים. הם אומרים לך שכיף לקיים יחסי־מין ושאם אוהבים, אין זה אלא טבעי להשתוקק ליחסים אינטימיים. יש שאף יאמרו שקיום יחסי־מין הוא הוכחה לגבריות או לנשיות. אינך מעוניין להצטייר כמוזר, ומשום כך ייתכן שאתה חש לחץ להתנסות ביחסי־מין.
בניגוד לדעה הרווחת, לא כל בני־הנוער ממהרים לאבד את בתוליהם. הנה דוגמתה של בחורה רווקה ששמה אסתר. בבדיקה רפואית, שאל אותה הרופא כבדרך אגב: ”באיזה אמצעי מניעה את משתמשת?” השיבה אסתר: ”בשום אמצעי”. ”מה!”, נזדעק הרופא, ”את רוצה להיכנס להיריון? איך את מצפה שלא להיכנס להיריון בלי להשתמש בשום אמצעי?” ”אני לא מקיימת יחסי־מין!” ענתה.
הרופא תלה בה עיניים מופתעות. ”זה לא ייאמן”, אמר. ”מגיעות אלי ילדות בנות 13, והן כבר לא בתולות. את בחורה יוצאת דופן”.
מה עשה את אסתר ל”יוצאת דופן”? היא פעלה על־פי האזהרה המקראית: ”הגוף אינו בשביל הזנות [כולל מין לפני הנישואין]... התרחקו מן הזנות” (קורינתים א׳. ו׳:13, 18). כן, היא הבינה שקיום יחסי־מין לפני הנישואין הוא חטא חמור בעיני אלוהים! ”זהו רצון האלוהים”, אומר תסלוניקים א׳. ד׳:3, ”שתתרחקו מן הזנות”. אולם, מדוע אוסר המקרא לקיים יחסי־מין לפני הנישואין?
השלכות הדבר
גם בימי המקרא קיימו יחסי־מין לפני הנישואין. אשה לא־מוסרית מזמינה בחור צעיר לתנות עימה אהבים: ”לכה, נִרוֶה דוֹדים עד הבוקר; נתעלסה באהבים” (משלי ז׳:18). לעומת זאת, כתבי־הקודש מתרים מפני תענוגות שהיום מענגות ומחר מכאיבות. ”כי נופת [דבש] תיטופְנָה שפתי זרה, וחָלָק משמן חִכָּה [החיך שלה]”, אמר שלמה ומוסיף: ”ואחריתה מרה כלענה; חדה כחרב פיות” (משלי ה׳:3, 4).
אחת ההשלכות האפשריות היא הידבקות במחלת מין. שווה בנפשך את כאב הלב שנגרם לאדם, כשנודע לו כעבור שנים שהחוויה המינית שחווה גרמה לנזק בלתי הפיך, אולי לעקרוּת או למחלה קשה! משלי ה׳:11 מזהיר: ”נהמתָ [נאנחת] באחריתך בִכְלוֹת בשרך ושארך”. מין לפני הנישואין מוביל גם להולדת ילדים לא־חוקיים (ראה עמודים 184, 185), להפלות, ולנישואי בוסר — כל דבר ותוצאותיו המכאיבות. מי שמקיים יחסי־מין לפני הנישואין אכן ”חוטא לגופו שלו” (קורינתים א׳. ו׳:18).
מתוך מודעות לסכנות הללו כתב ד״ר ריצ׳ארד לי בכתב־העת לביולוגיה ולרפואה מטעם אוניברסיטת יֵיל (Yale Journal of Biology and Medicine): ”אנו מתרברבים באוזני הצעירים שלנו על פריצות הדרך הגדולות שהישגנו במניעת היריון ובטיפול במחלות מין, ומתעלמים מהאמצעי האמין ביותר והמוגדר ביותר, שאינו יקר ואינו רעיל, למניעת מחלות עיבוריות ומחלות מין — המנהג הוותיק, המכובד והבריא לשמור על הבתולים”.
אשמה ואכזבה
צעירים רבים שקיימו יחסי־מין לפני הנישואין התאכזבו מרות. והתוצאה? רגשות אשמה ופגיעה בכבוד העצמי. דניס בן ה־23 הודה: ”זו היתה אכזבה גדולה — לא חשתי חום ואהבה כפי שציפיתי. להיפך, אז הרגשתי עד כמה גרוע היה המעשה. התביישתי מאוד מחוסר השליטה העצמית שלי”. צעירה הודתה: ”התפכחתי והייתי כולי מזועזעת... אחרי שהכל נגמר היה לי רע והרגשתי כמו בחורה זולה ומטונפת. זה לא שיפר את מצב־רוחי לשמוע אותו אומר, ’למה לא עצרת אותנו לפני שנסחפנו?’”
לדברי ד״ר ג׳יי סיגל, תגובות אלו אינן נדירות. לאחר שחקר את פעילותם המינית של 436,2 תלמידי מכללה, הסיק: ”שיעור המגעים [המיניים] הראשונים הלא־מספקים והמאכזבים היה גבוה כמעט פי שניים משיעור המגעים שהיו מספקים ומרגשים. הבנים והבנות כאחד נזכרו שהתאכזבו קשות”. אמת, גם זוגות נשואים מתמודדים לעתים עם קשיים בנושא המין. אבל בנישואין, כשיש אהבה אמיתית ומחויבות ממשית, ניתן בדרך־כלל להביא את הבעיות הללו על פתרונן.
מחיר ההפקרות המינית
יש בני־נוער המתנסים ביחסי־מין ללא שום רגשות אשמה. הם מספקים את תאוותיהם המיניות ושואפים לקיים יחסי־מין עם כמה וכמה שותפים. החוקר רוברט סורנסן, במחקרו על מיניות בגיל העשרֵה, ציין שנערים אלו משלמים על הפקרותם. סורנסן כותב: ”בראיונות אישיים, לא מעט [בני־נוער בעלי גישה מתירנית בנושא המין] מגלים... שמבחינתם חייהם כמעט ריקים מתוכן ואין בהם תחושת הגשמה עצמית”. ארבעים ושישה אחוז מהם הסכימו עם האמירה, ”בסגנון החיים שלי היום, רוב הכישרונות שלי מתבזבזים”. סורנסן גילה גם, שבני־נוער אלו, שניהלו חיי הפקרות, דיווחו על ”ביטחון עצמי והערכה עצמית” נמוכים.
בדיוק כפי שנאמר במשלי ה׳:9: מי שעושים מעשים לא־מוסריים ’נותנים הודם [כבודם] לאחרים’.
הבוקר שאחרי
לאחר שבני־זוג מקיימים יחסי־מין אסורים, הם לעתים קרובות רואים זה את זה באור אחר. הנער אולי חש שרגשותיו כלפי הנערה אינם עזים כמקודם; היא עלולה גם לאבד מקסמה בעיניו. הנערה עלולה להרגיש מנוצלת. היזכר בסיפור המקראי על אמנון הצעיר שאהב את תמר הבתולה אהבה עזה. אבל אחרי ששכב עימה נאמר: ”וישנאה אמנון שנאה גדולה מאוד” (שמואל ב׳. י״ג:15).
נערה ששמה מריה חוותה חוויה דומה. לאחר שקיימה יחסי־מין הודתה: ”שנאתי את עצמי (על החולשה שלי), ושנאתי את החבר שלי. חשבנו שיחסי־המין יקרבו בינינו אך הם בעצם הרסו את הקשר שלנו. לא רציתי לראות אותו שוב”. כן, זוג המקיים יחסי־מין לפני הנישואין חוצה קו, שממנו אין דרך חזרה!
פאול ה. לנדיס, חוקר בעל שם בתחום חיי־המשפחה, אומר: ”ההשפעה הזמנית [של מין לפני הנישואין] עשויה להתבטא בחיזוק היחסים, אך ההשפעות ארוכות הטווח עלולות להיות שונות לגמרי”. ואכן, גבוהים הסיכויים שבני־זוג שקיימו יחסי־מין ייפרדו בהשוואה לזוגות הנמנעים מכך! מדוע? משום שמין פסול מוליד קנאה וחוסר אמון. נער הודה: ”יש ששוכבים עם מישהי ואחר־כך חושבים, ’אם היא שכבה איתי היא בטח שכבה עם מישהו אחר’. בעצם, ככה גם אני הרגשתי. ... חשתי קנאה עמוקה, ספקות וחשדות כבדים”.
עד כמה רחוק הדבר מאהבה אמיתית, אשר ’אינה מקנאת... אינה נוהגת בגסות ואינה דורשת טובת עצמה’ (קורינתים א׳. י״ג:4, 5). האהבה המובילה לקשר נצחי אינה מושתתת על תשוקה עיוורת.
שכר הטוהר המוסרי — שלווה וכבוד עצמי
נער השומר על טוהרו המוסרי לא רק חוסך מעצמו תוצאות כואבות. המקרא מספר על עלמה צעירה, ששמרה על תומתה למרות אהבתה העזה לחברהּ. הודות לכך, אמרה בגאווה: ”אני חומה ושדיי כמִגדלות”. היא לא היתה כ’דלת מתנדנדת’ ה’נפתחת’ נוכח לחץ לא־מוסרי. היא עמדה כחומת מבצר בלתי ניתנת לטיפוס — מבצר שהדרך למגדליו חסומה! ראוי היה שכינוה ”ברה” [טהורה], ועל בעלה לעתיד יכולה היתה לומר, ”הייתי בעיניו כמוצאת שלום”. שלוות־הנפש שלה תרמה לתחושת הרוגע ששררה ביניהם (שיר־השירים ו׳:9, 10; ח׳:9, 10).
אסתר, הנערה הצנועה שהוזכרה קודם לכן, נהנתה מאותו שלום פנימי ומהערכה עצמית. היא אמרה: ”הרגשתי טוב עם עצמי. גם כשחברים לעבודה לעגו לי, הבתולים שלי, בתור דבר כל־כך נדיר, היו בעיניי כיהלום”. מלבד זאת, צעירים כמו אסתר אינם סובלים ייסורי מצפון. ”אין דבר טוב יותר ממצפון נקי לפני יהוה אלוהים”, אמר סטפן, משיחי בן 19.
’אבל איך בני־זוג יוכלו להכיר היטב איש את רעהו אם לא ישכבו יחד?’ תוהים חלק מבני־הנוער.
כינון קשר אינטימי נצחי
יחסי־מין עצמם אינם יוצרים מערכת יחסים בת־קיימא; והוא הדין לגבי מגעי חיבה, כגון נשיקות. צעירה ששמה אן מזהירה: ”למדתי מניסיוני שלפעמים עלולים להיות קרובים מדי, מוקדם מדי”. כאשר בני־זוג מבלים את זמנם בהרעפת חיבה איש על רעהו, חדלה להיות ביניהם תקשורת משמעותית. קיים החשש שיעלימו עין מהבדלים חמורים, העלולים לצוף ולעלות שוב אחרי החתונה. אן יצאה אחר־כך עם גבר אחר — הגבר שלו נישאה לבסוף — ובפעם הזאת נזהרה מפני קרבה פיסית יתרה. אן מסבירה: ”בילינו את זמננו במציאת פתרונות לבעיות ובשיחות על מטרותינו בחיים. למדתי להכיר את האדם שאיתו אתחתן. לאחר הנישואין, היו רק הפתעות נעימות”.
האם אן וחברהּ התקשו לרסן את עצמם? ”כן, זה היה קשה!” הודתה אן. ”אני מטבעי אישיות אוהבת. אבל שוחחנו על הסכנות ועזרנו זה לזה. שנינו רצינו מאוד להשביע את רצון אלוהים ולא לקלקל את נישואינו לעתיד”.
אולם האין זה נכון שניסיון מיני מוקדם עוזר לזוגות נשואים טריים? לא, נהפוך הוא, התנסויות כאלו פעמים רבות מזיקות לקשר האינטימי שבין בני־הזוג הנשואים! בקיום יחסים לפני הנישואין, הדגש הוא בסיפוק עצמי, בהיבטים הפיסיים של יחסי־המין. התאווה הבלתי מרוסנת גורעת מן הכבוד ההדדי. משנוצרו ההרגלים האנוכיים, קשה להיגמל מהם ומערכת היחסים עלולה לבסוף לעלות על שרטון.
אך בנישואין, יחסים אינטימיים מצריכים איפוק, ריסון עצמי. הדגש חייב להיות בנתינה, ’לקיים את החובה’ המינית, במקום לקבל (קורינתים א׳. ז׳:3, 4). שמירה על טוהר מיני תסייע לך לרכוש ריסון עצמי. כך תלמד לדאוג קודם כל לטובת הזולת במקום לתשוקותיך שלך. זכור גם שנישואין מאושרים אינם תלויים אך ורק בגורמים פיסיים. הסוציולוג סימור פישר אומר שהתגובה המינית אצל האשה תלויה גם ”באינטימיוּת, בקרבה ובאמון שהיא חשה”, וכן גם ”ביכולת [של הבעל] להזדהות עם אשתו, ובמידת הביטחון שהיא תולה בו”.
מעניין לציין שעל־פי מחקר שנעשה בקרב 177 נשים נשואות, שלושה רבעים ממספר הנשים שקיימו יחסי־מין לפני הנישואין סיפרו שהיו להן בעיות מין בשבועיים הראשונים לנישואין. יתרה מזו, כל מי שדיווחו על בעיות מין ארוכות טווח ”התנסו ביחסי־מין לפני הנישואין”. המחקרים מעלים גם שהסיכוי למקרי ניאוף אחרי הנישואין הוא פי שניים גדול יותר אצל מי שמקיימים יחסי־מין לפני הנישואין! צדק המקרא באומרו: ”זנות... יקח לב [יסיר מניע חיובי]” (הושע ד׳:11).
לפיכך, ’כל מה שאתה זורע, את זאת גם תקצור’ (גלטים ו׳:7, 8). זרע תשוקה ותקצור ספקות וחוסר־ודאות בשפע. אך אם תזרע ריסון עצמי, תקצור נאמנות וביטחון. אסתר, שצוטטה לפני כן, נשואה מאז באושר זה כמה שנים. בעלה אומר, ”זה אושר שאין מילים לתארו לשוב הביתה, אל אשתי, ולדעת שאנחנו שייכים זה לזה. שום דבר לא יכול להחליף את תחושת הביטחון הזאת”.
מי שמחכים עד לנישואין גם נהנים משלוות־נפש, כי הם יודעים שאלוהים מרוצה מהם. בכל זאת, שמירה על טוהר מוסרי בימים אלו אינה משימה קלה. מה יעזור לך בנידון?
שאלות לדיון
◻ עד כמה שכיחה תופעה זו של קיום יחסי־מין לפני הנישואין בקרב בני־הנוער שאתה מכיר? האם תופעה זו מקשה עליך ומלחיצה אותך?
◻ מהן כמה מן ההשלכות של קיום יחסי־מין לפני הנישואין? המכיר אתה בני־נוער שסבלו כך?
◻ האם אמצעי מניעה הם הפתרון לבעיית ההריונות בגיל העשרֵה?
◻ מדוע יש החשים אשמה ואכזבה אחרי קיום יחסי־מין אסורים?
◻ האם לדעתך יחסי־מין יתרמו לקרבה בין בני־זוג לא־נשואים? מדוע?
◻ כיצד יכולים בני־הזוג להכיר איש את רעהו בשלב החיזורים?
◻ מדוע לדעתך כדאי לשמור על הבתולים עד הנישואין?
[קטע מוגדל בעמוד 182]
”צעיר שלא קיים יחסי־מין בשנות נעוריו הוא מקרה חריג” (המכון על־שם אלן גוּטמַכֶר)
[קטע מוגדל בעמוד 187]
”זו היתה אכזבה גדולה — לא חשתי חום ואהבה כפי שציפיתי”
[קטע מוגדל בעמוד 190]
זוג המקיים יחסי־מין לפני הנישואין חוצה קו, שממנו אין דרך חזרה!
[תיבה/תמונה בעמוד 184, 185]
’לי זה לא יקרה’! — בעיית ההריונות בגיל העשרֵה
”מדי שנה, יותר מעשירית מכלל הנערות בגיל העשרֵה נכנסות להיריון, ומספרן הולך וגדל. אם דפוסי־החיים לא ישתנו, ארבע מכל 10 נשים תהרנה לפחות פעם אחת בשנות העשרֵה שלהן”. כך מדווח הספר היריון בגיל העשרֵה: הבעיה שנותרה בעינה (Teenage Pregnancy: The Problem That Hasn’t Gone Away). אֵילו נערות נכנסות להיריון? כתב־העת גיל ההתבגרות (Adolescence) מציין: ”נערות בגיל בית־ספר שנכנסות להיריון הן מכל השכבות החברתיות־כלכליות... מכל הגזעים, מכל הדתות ומכל רחבי הארץ — מן הכפר ומן העיר”.
מעטות הנערות שבאמת מעוניינות להרות. במחקרו בקרב 400 נערות הרות, מחקר שהיה לציון דרך, ציין פרנק פורסטנברג כי ”רובן אמרו בראיונות שוב ושוב, ’מעולם לא תיארתי לעצמי שזה יקרה לי’”.
אולם יש בנות שראו כי חברותיהן נהנות מיחסי־מין מבלי להרות וסברו שגם הן יכולות. פורסטנברג הוסיף: ”חלקן אמרו כי חשבו שבלתי אפשרי להרות ’תיכף ומייד’. אחרות סברו שאם יקיימו יחסי־מין ’מדי פעם’ הן לא תהרנה... ככל שחלף הזמן ולא חלה התעברות, הן נטלו סיכונים גדולים יותר”.
אך האמת היא שבכל פעם שמקיימים יחסי־מין קיים הסיכוי להרות. (מתוך קבוצה של 544 נערות, ’כמעט חמישית מהן נכנסו להיריון בתוך שישה חודשים מאז החלו בפעילות מינית’.) לא מעט נערות, כמו אותה אֵם לא־נשואה ששמה רוֹבּין, אינן משתמשות באמצעי מניעה בכוונה תחילה. רוֹבּין חששה — כצעירות רבות אחרות — שהשימוש בגלולה יזיק לבריאותה. כמו־כן, היא מתוודה: ”מבחינתי, השימוש באמצעי מניעה היה בחזקת הודאה שאני עושה מעשה רע. לא יכולתי להודות בכך. לכן, פשוט נמנעתי מלחשוב על מעשיי וקיוויתי ששום דבר לא יקרה”.
חשיבה כזו מאפיינת הרבה אמהות לא־נשואות. במחקרו של פורסטנברג, קרוב למחצית מבנות העשרֵה הצהירו, כי חשוב מאוד שאשה תמתין עד לנישואין כדי לקיים יחסי־מין... ברור שניכר כאן פער ברור בין הדיבורים לבין המעשים... הם רכשו מערכת ערכי מוסר אחת ולמדו לחיות על־פי מערכת אחרת”. מאבק נפשי זה ”הִקשה במיוחד על אותן נשים להתמודד באורח מציאותי עם השלכות התנהגותן המינית”.
אפילו שימוש באמצעי מניעה אינו ערובה לכך שהנערה לא תיכנס להיריון לפני הנישואין. הספר ילדים מביאים לעולם ילדים (Kids Having Kids) מזכיר לנו: ”לכל שיטה יש שיעור מסוים של כישלונות... גם אם נערות לא־נשואות משתמשות דרך־קבע בשיטות למניעת היריון... 000,500 מהן [בארה״ב] תהרנה מדי שנה”. אֵם לא־נשואה ששמה פאט קוננה: ”נטלתי [את הגלולות למניעת היריון] באופן סדיר. לא פסחתי על שום יום”.
”אל תִטעו”, מזהירים כתבי־הקודש. ”באלוהים אין להתל; כי מה שאדם זורע, את זאת גם יקצור” (גלטים ו׳:7). היריון הוא רק אחת הדרכים שבהן קוצרים תוצאות לא־רצויות מאי־מוסריות. למרבה השמחה, אמהות לא־נשואות, וכן גם כל מי שנפל במלכודת האי־מוסריות, יכולים להתחרט על מעשיהם ולפנות לאלוהים כפי שעשה דוד המלך, שהתפלל: ”הֶרֶב כבסני מעווני, ומחטאתי טהרני” (תהלים נ״א:4). אלוהים יברך את מאמציהן לגדל את ילדיהן ”במוסר יהוה ובתוכחתו” (אפסים ו׳:4).
אבל, עדיף פי כמה להימנע מקיום יחסי־מין לפני הנישואין! אל יוליכו אותך שולל האומרים שלא יאונה לך כל רע.
[תמונה בעמוד 183]
לאחר קיום יחסי־מין לא־מוסריים, הנערות חשות פעמים רבות מנוצלות ומושפלות
[תמונה בעמוד 186]
מחלות מין נגרמות לעתים קרובות עקב יחסי־מין לפני הנישואין
[תמונה בעמוד 188]
מגעי חיבה מופרזים עלולים לחשוף את הזוג לסכנות מוסריות ולשבש את התקשורת ביניהם
[תמונה בעמוד 189]
יחסים פיסיים בין בני־הזוג לא יבטיחו אושר בנישואין