עברו בערך 70 שנה מאז שרוב היהודים חזרו לירושלים.‏ אבל חלק מהיהודים עדיין חיו באזורים שונים באימפריה הפרסית,‏ ואחד מהם היה כוהן ששמו עזרא.‏ הוא לימד את תורת יהוה.‏ עזרא גילה שהאנשים בירושלים לא מצייתים לתורה,‏ והוא רצה ללכת לשם כדי לעזור להם.‏ אַרְתַחְשַׁשְׂתָא,‏ מלך פרס,‏ אמר לו:‏ ’‏אלוהים נתן לך חוכמה כדי שתוכל ללמד את התורה שלו.‏ לך וקח איתך את כל מי שרוצה להצטרף אליך למסע לירושלים’‏.‏ עזרא נפגש עם כל מי שרצו לחזור לירושלים.‏ לפני שהם יצאו לדרך,‏ הם התפללו ליהוה שיגן עליהם במהלך המסע הארוך.‏

כעבור ארבעה חודשים הם הגיעו לירושלים.‏ השרים שהיו שם אמרו לעזרא:‏ ’‏בני ישראל לא צייתו ליהוה והתחתנו עם נשים שעובדות אלילים’‏.‏ מה עזרא עשה?‏ הוא ירד על ברכיו מול כל האנשים והתפלל:‏ ’‏יהוה,‏ עשית בשבילנו כל כך הרבה,‏ אבל אנחנו חטאנו לך’‏.‏ האנשים התחרטו,‏ אבל הם עדיין היו צריכים שמישהו יעזור להם לעשות את הדבר הנכון.‏ עזרא בחר זקנים ושופטים שיבדקו את העניין.‏ הבדיקה נמשכה שלושה חודשים,‏ והם גירשו את כל מי שלא שירת את יהוה.‏

שתים עשרה שנה חלפו מאז,‏ ובינתיים החומות מסביב לירושלים נבנו מחדש.‏ לכן עזרא אסף את העם בכיכר העיר כדי להקריא להם את תורת אלוהים.‏ כשעזרא פתח את הספר,‏ כולם נעמדו.‏ הוא הילל את יהוה,‏ והאנשים הרימו את ידיהם כדי להראות שהם מסכימים איתו.‏ עזרא הקריא והסביר את התורה,‏ וכולם הקשיבו בתשומת לב.‏ הם אמרו בכנות שהם שוב התרחקו מיהוה והתחילו לבכות.‏ למוחרת עזרא המשיך לקרוא בתורה,‏ והם הבינו שבקרוב הם צריכים לחגוג את חג הסוכות.‏ הם מייד התחילו להתכונן לחג.‏

במשך שבעת ימי החג,‏ האנשים שמחו והודו ליהוה על הקציר המוצלח.‏ לא היה חג סוכות כזה מאז ימי יהושע.‏ אחרי שהחג נגמר,‏ האנשים התאספו יחד והתפללו:‏ ’‏יהוה,‏ הצלת אותנו מעבדות,‏ האכלת אותנו במדבר ונתת לנו את הארץ הנפלאה הזו.‏ אבל פעם אחר פעם לא צייתנו לך.‏ שלחת אלינו נביאים כדי להזהיר אותנו,‏ אבל אנחנו לא הקשבנו.‏ בכל זאת היית סבלן איתנו.‏ קיימת את ההבטחה שלך לאברהם.‏ עכשיו אנחנו מבטיחים לציית לך’‏.‏ הם כתבו את ההבטחה שלהם,‏ ואחרי כן השרים,‏ הלוויים והכוהנים שמו את החותמת שלהם עליה.‏

נחזור עכשיו כמה שנים אחורה ונדבר על נחמיה,‏ אחד המשרתים של המלך אַרְתַחְשַׁשְׂתָא.‏ נחמיה היה יהודי שחי בעיר הפרסית שׁוּשָׁן.‏ אחיו הגיע מיהודה עם חדשות רעות:‏ ’‏האנשים שחזרו לירושלים נמצאים בסכנה.‏ חומות העיר והשערים שהבבלים הרסו לא נבנו מחדש’‏.‏ נחמיה התעצב מאוד כשהוא שמע על כך.‏ הוא רצה ללכת לירושלים לעזור,‏ לכן הוא התפלל שהמלך ירשה לו ללכת.‏

יום אחד המלך שם לב שנחמיה נראה עצוב ושאל:‏ ’‏מה קרה לך?‏ אף פעם לא ראיתי אותך ככה’‏.‏ נחמיה אמר לו:‏ ’‏אני עצוב כי ירושלים,‏ העיר שלי,‏ הרוסה’‏.‏ המלך שאל:‏ ’‏איך אני יכול לעזור לך?‏’‏ נחמיה מייד התפלל בשקט,‏ ואז הוא אמר:‏ ’‏בבקשה,‏ תן לי ללכת לירושלים ולבנות את החומות שלה מחדש’‏.‏ המלך ארתחששתא אמר לנחמיה שהוא יכול ללכת,‏ ואפילו דאג לספק לו הגנה במהלך המסע הארוך.‏ המלך גם מינה את נחמיה למושל יהודה ונתן לו עצים כדי לבנות את שערי העיר.‏

כשנחמיה הגיע לירושלים,‏ הוא בדק את חומות העיר.‏ ואז הוא אסף את הכוהנים והמושלים ואמר להם:‏ ’‏המצב איום ונורא!‏ אנחנו חייבים להתחיל בעבודה’‏.‏ כולם הסכימו,‏ והם התחילו לבנות מחדש את החומות.‏

אבל חלק מהאויבים של בני ישראל צחקו עליהם ואמרו:‏ ’‏אפילו שועל יכול להפיל את החומות שאתם בונים’‏.‏ הפועלים התעלמו מהעלבונות והמשיכו בבנייה.‏ עם הזמן החומות נהיו גבוהות וחזקות יותר.‏

האויבים החליטו להגיע מכל מיני כיוונים ולהתקיף את ירושלים בהפתעה.‏ כשהיהודים שמעו על התוכנית שלהם,‏ הם פחדו מאוד.‏ אבל נחמיה אמר:‏ ’‏אל תפחדו.‏ יהוה איתנו’‏.‏ נחמיה הציב שומרים שיגנו על הפועלים,‏ והאויבים לא הצליחו לתקוף.‏

תוך 52 יום הם סיימו לבנות את החומות ואת השערים.‏ נחמיה הזמין את כל הלוויים להגיע לירושלים כדי לחגוג את סיום העבודות.‏ הוא סידר אותם בשתי מקהלות.‏ הם עלו אל החומה דרך המדרגות של שער המעיין,‏ ואז צעדו מסביב לעיר בכיוונים מנוגדים.‏ הם ניגנו בחצוצרה,‏ במצלתיים ובנבל ושרו ליהוה.‏ עזרא הלך עם קבוצה אחת,‏ ונחמיה הלך עם הקבוצה השנייה,‏ עד שהם נפגשו בבית המקדש.‏ כל העם — גברים,‏ נשים וילדים — הקריבו קורבנות ליהוה ושמחו מאוד.‏ קולות השמחה שלהם נשמעו מרחוק.‏