מאז שהגיעו מיריחו לנו ישוע ותלמידיו שלושה לילות בבית עניה.‏ כעת,‏ השכם בבוקר ביום שני,‏ י׳ בניסן,‏ פניהם מועדות לירושלים.‏ ישוע רעב.‏ לכן כשהוא רואה עץ תאנה,‏ הוא מתקרב אליו.‏ האם יש בו תאנים?‏

כבר שלהי חודש מרס,‏ אך עונת התאנים תתחיל רק ביוני.‏ בכל זאת,‏ בעץ יש עלים שצמחו מוקדם.‏ לכן ישוע סבור שאולי יהיו בו תאנים שהקדימו להבשיל.‏ אך הוא אינו מוצא מאומה.‏ העלים שיוו לעץ מראה מטעה.‏ אז אומר ישוע:‏ ”‏מעתה איש לא יאכל עוד ממך פרי”‏ (‏מרקוס י״א:‏14‏)‏.‏ מייד מתחיל העץ להתייבש,‏ ומשמעות הדבר תתברר למחרת בבוקר.‏

כעבור זמן קצר מגיעים ישוע ותלמידיו לירושלים.‏ יום קודם לכן בשעות אחר הצהריים התבונן ישוע במתרחש בבית המקדש,‏ וכעת הוא הולך לשם.‏ היום הוא לא רק מתבונן בנעשה במקדש;‏ הוא נוקט פעולה הדומה לזו שנקט שלוש שנים לפני כן בחג הפסח של שנת 30 לספירה (‏יוחנן ב׳:‏14–16‏)‏.‏ הפעם ישוע מגרש ”‏משם את המוכרים והקונים”‏.‏ הוא גם הופך ”‏את שולחנות מחליפי הכספים ואת כיסאות מוכרי היונים”‏ (‏מרקוס י״א:‏15‏)‏.‏ הוא אפילו אינו מרשה למי שמעבירים דברים לחלק אחר של העיר לעבור בחצר המקדש כדי לקצר את הדרך.‏

מדוע פועל ישוע בצורה כה נחרצת נגד מחליפי הכספים ונגד מי שמוכרים בעלי חיים בבית המקדש?‏ הוא אומר:‏ ”‏האם לא כתוב:‏ ’‏ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים’‏?‏ אבל אתם הפכתם אותו למערת שודדים”‏ (‏מרקוס י״א:‏17‏)‏.‏ הוא קורא להם שודדים משום שהם דורשים מחירים מופקעים ממי שצריכים לקנות בעלי חיים כדי להקריבם.‏ ישוע רואה במעשיהם סחטנות או גזל.‏

כמובן,‏ הכוהנים הראשיים,‏ הסופרים וראשי העם שומעים על מה שישוע עשה,‏ והם מגיבים במאמצים מחודשים להביא למותו.‏ אך הם ניצבים בפני בעיה.‏ הם אינם יודעים כיצד להרוג את ישוע,‏ מפני שההמונים נוהרים אליו כדי לשמוע אותו.‏

לחג הפסח הגיעו לא רק יהודים מלידה אלא גם גרים שקיבלו על עצמם את דתם של היהודים.‏ ביניהם ישנם גם יוונים שבאו לחגוג את החג.‏ הם מחליטים לפנות אל פיליפוס,‏ אולי בשל שמו היווני,‏ ומבקשים לראות את ישוע.‏ ייתכן שפיליפוס אינו בטוח אם פגישה כזו מתאימה,‏ ולכן הוא מתייעץ עם אנדרי.‏ השניים מציגים את הבקשה לישוע,‏ שככל הנראה עדיין נמצא במקדש.‏

ישוע יודע שהוא ימות בעוד מספר ימים,‏ ולכן אין זו העת לספק את סקרנותם של האנשים או לנסות למצוא חן בעיני הציבור.‏ הוא משיב לשני השליחים באמצעות משל ואומר:‏ ”‏הגיעה השעה שבה יפואר בן האדם.‏ אמן אמן אני אומר לכם:‏ אם גרגיר חיטה לא ייפול על האדמה וימות,‏ הוא יישאר גרגיר בודד;‏ אך אם ימות,‏ יעשה פרי רב”‏ (‏יוחנן י״ב:‏23,‏ 24‏)‏.‏

גרגיר חיטה אחד אולי נראה חסר ערך.‏ אך אם שותלים אותו באדמה והוא ’‏מת’‏ כזרע,‏ הוא יכול לנבוט ועם הזמן לגדול ולהצמיח שיבולת בעלת גרגירים רבים.‏ בדומה לכך,‏ ישוע הוא אדם מושלם אחד.‏ אך באמצעות נאמנותו לאלוהים עד מוות הוא יהפוך להיות האמצעי להענקת חיי נצח לרבים שיגלו הקרבה עצמית דומה.‏ לפיכך ישוע אומר:‏ ”‏האוהב את נפשו יאבד אותה,‏ אך השונא את נפשו בעולם הזה ישמור אותה ויקבל חיי עולם”‏ (‏יוחנן י״ב:‏25‏)‏.‏

ישוע אינו מתכוון אך ורק לעצמו,‏ שכן הוא אומר:‏ ”‏הרוצה לשרת אותי שילך אחריי,‏ והיכן שאהיה שם יהיה גם משרתי.‏ ומי שישרת אותי האב יכבד אותו”‏ (‏יוחנן י״ב:‏26‏)‏.‏ איזה גמול נפלא!‏ מי שיכובדו על־ידי האב יהפכו לשותפיו של המשיח במלכות.‏

במחשבה על הסבל הרב והמוות המייסר שצפויים לו,‏ ישוע אומר:‏ ”‏כעת נפשי נסערת,‏ ומה אומר?‏ אבי,‏ הצילני מן השעה הזאת”‏.‏ אבל ישוע אינו רוצה להתחמק מעשיית רצון אלוהים.‏ הוא מוסיף:‏ ”‏אך לשם כך באתי — לשעה הזאת”‏ (‏יוחנן י״ב:‏27‏)‏.‏ ישוע תמים דעים עם כל מה שקבע אלוהים,‏ לרבות מותו כקורבן‏.‏

ביום שני,‏ י׳ בניסן,‏ ישוע נמצא במקדש ומדבר על מותו המתקרב.‏ מתוך דאגה להשפעה שתהיה לכך על שמו של אלוהים,‏ ישוע אומר:‏ ”‏אבי,‏ פאר את שמך!‏”‏ קול אדיר יוצא מן השמיים ואומר:‏ ”‏פיארתי ושוב אפאר”‏ (‏יוחנן י״ב:‏27,‏ 28‏)‏.‏

האנשים העומדים בקרבת מקום מבולבלים.‏ כמה סבורים שהם שמעו רעם.‏ אחרים אומרים:‏ ”‏מלאך דיבר אליו”‏ (‏יוחנן י״ב:‏29‏)‏.‏ אך למעשה הם שמעו את יהוה מדבר!‏ וזו אינה הפעם הראשונה שבני אדם שומעים את קול אלוהים בהקשר לשירותו של ישוע.‏

שלוש שנים וחצי קודם לכן,‏ כשנטבל ישוע‏,‏ שמע יוחנן המטביל את אלוהים אומר על ישוע:‏ ”‏זה בני אהובי,‏ ורצוי הוא בעיניי”‏.‏ מאוחר יותר,‏ לאחר חג הפסח של שנת 32 לספירה השתנה ישוע לנגד עיניהם של יעקב,‏ יוחנן ופטרוס.‏ שלושתם שמעו את אלוהים מכריז:‏ ”‏זה בני אהובי ורצוי הוא בעיניי;‏ שמעו בקולו”‏ (‏מתי ג׳:‏17;‏ י״ז:‏5‏)‏.‏ אך כעת,‏ בפעם השלישית,‏ קולו של יהוה נשמע באוזני רבים!‏

ישוע אומר:‏ ”‏לא למעני היה הקול הזה אלא למענכם”‏ (‏יוחנן י״ב:‏30‏)‏.‏ זו הייתה הוכחה שהוא באמת בן אלוהים,‏ המשיח המובטח.‏

נאמנותו של ישוע ממחישה איזה אורח חיים מן הראוי שבני האדם יאמצו,‏ והיא גם מוכיחה שהשטן,‏ שר העולם,‏ ראוי להשמדה.‏ ישוע אומר:‏ ”‏כעת נשפט העולם הזה,‏ ושר העולם הזה יגורש”‏.‏ מותו המתקרב של ישוע לא יהיה תבוסה אלא ניצחון.‏ מדוע?‏ הוא מסביר:‏ ”‏ואני,‏ לאחר שאוּרם מן הארץ,‏ אמשוך אליי אנשים מכל הסוגים”‏ (‏יוחנן י״ב:‏31,‏ 32‏)‏.‏ באמצעות מותו על עמוד ההוקעה ימשוך אליו ישוע אנשים נוספים ויפתח את הדרך לחיי עולם.‏

לאחר שאומר ישוע שהוא ’‏יוּרם’‏ מגיבים ההמונים ואומרים:‏ ”‏למדנו מן התורה שהמשיח יישאר לעולם.‏ אם כן,‏ מדוע אתה אומר שבן האדם יוּרם מן הארץ?‏ מיהו בן האדם הזה?‏”‏ (‏יוחנן י״ב:‏34‏)‏ חרף כל ההוכחות,‏ לרבות שמיעת קולו של אלוהים,‏ רובם אינם מקבלים את ישוע כבן האדם האמיתי,‏ המשיח המובטח.‏

כפי שעשה בעבר,‏ ישוע מכנה את עצמו ’‏האור’‏ (‏יוחנן ח׳:‏12;‏ ט׳:‏5‏)‏.‏ הוא מפציר בהמון:‏ ”‏האור יהיה ביניכם עוד זמן קצר בלבד.‏ התהלכו כל עוד האור אתכם,‏ פן יגבר עליכם החושך.‏.‏.‏ כל עוד האור אתכם,‏ גלו אמונה באור כדי שתהיו לבני האור”‏ (‏יוחנן י״ב:‏35,‏ 36‏)‏.‏ אז הולך משם ישוע,‏ שכן י׳ בניסן אינו היום שבו הוא אמור למות;‏ בחג הפסח,‏ ה־י”‏ד בניסן,‏ הוא צריך להיות ’‏מורם’‏ — להיות ממוסמר לעמוד הוקעה (‏גלטים ג׳:‏13‏)‏.‏

בחינת שירותו של ישוע מראה בבירור שחוסר אמונתם של היהודים בו הגשים נבואה.‏ ישעיהו חזה שעיני האנשים יהיו עיוורות ושלבם יהיה קשה ושהם לא ישובו מדרכם ולא יירפאו (‏ישעיהו ו׳:‏10;‏ יוחנן י״ב:‏40‏)‏.‏ כן,‏ רוב היהודים דוחים בעקשנות את ההוכחות לכך שישוע הוא הגואל המובטח,‏ הדרך לחיים.‏

נקדימון,‏ יוסף איש רמתיים ומנהיגים רבים אחרים ’‏מאמינים’‏ בישוע.‏ אך האם יגלו אמונה בפועל,‏ או שמא יסתירו את אמונתם — אולי מחשש שיגורשו מבית הכנסת או אולי משום שהם ’‏אוהבים לקבל כבוד מאת בני אדם’‏?‏ (‏יוחנן י״ב:‏42,‏ 43‏)‏.‏

ישוע עצמו מסביר במה כרוכה האמונה בו:‏ ‏”‏המאמין בי,‏ לא רק בי הוא מאמין אלא גם בשולחי;‏ והרואה אותי רואה גם את שולחי”‏.‏ האמיתות שהורה אלוהים לישוע ללמד ושישוע ממשיך להכריז חשובות עד מאוד,‏ ומשום כך ישוע אומר:‏ ”‏הדוחה אותי ואינו מקבל את דבריי,‏ יש מי שישפוט אותו — הדברים שאמרתי הם שישפטו אותו ביום האחרון”‏ (‏יוחנן י״ב:‏44,‏ 45,‏ 48‏)‏.‏

אז מסכם ישוע ואומר:‏ ”‏לא דיברתי על דעת עצמי,‏ אלא האב אשר שלחני הוא שציווה עליי מה לומר ומה לדבר.‏ ואני יודע שמצוותו מובילה לחיי עולם”‏ (‏יוחנן י״ב:‏49,‏ 50‏)‏.‏ ישוע יודע שבקרוב הוא ישפוך את דמו שלו כקורבן עבור בני אדם אשר יגלו בו אמונה (‏רומים ה׳:‏8,‏ 9‏)‏.‏