שיר 126
הישארו ערים, עמדו איתן והתחזקו
(קורינתים א׳. ט״ז:13)
1. עֵרָנוּת גַּלּוּ, חִזְקוּ נָא,
וְעִמְדוּ בְּבִטָּחוֹן.
נַהֲגוּ תָּמִיד בְּאֹמֶץ,
כִּי מֻבְטָח הַנִּצָּחוֹן.
לְמִצְוַת יֵשׁוּעַ נִשָּׁמַע;
תַּחַת פִּקּוּדוֹ, לוֹ נִכָּנַע.
(פזמון)
עֵרָנוּת גַּלּוּ וְחִזְקוּ נָא!
כָּךְ עִמְדוּ עַד בּוֹא הַקֵּץ!
2. עֵרָנוּת גַּלּוּ, חִזְקוּ נָא,
וּמְפֻכָּחִים הֱיוּ.
לְעַבְדּוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ
הִשָּׁמְעוּ, אוֹתוֹ כַּבְּדוּ.
בְּרָצוֹן נִתְמֹךְ גַּם בָּרוֹעִים,
הַשּׁוֹמְרִים עַל עֵדֶר אֱלֹהִים.
(פזמון)
עֵרָנוּת גַּלּוּ וְחִזְקוּ נָא!
כָּךְ עִמְדוּ עַד בּוֹא הַקֵּץ!
3. עֵרָנוּת גַּלּוּ, חִזְקוּ נָא,
וֶהֱיוּ מְאֻחָדִים.
עַד הַקֵּץ בַּשְּׂרוּ, הָעִידוּ,
גַּם אֶל מוּל אוֹיְבִים מָרִים.
נְהַלֵּל יַחְדָּו אֶת יְהֹוָה;
הִנֵּה מִשְׁפָּטוֹ קָרֵב וּבָא!
(פזמון)
עֵרָנוּת גַּלּוּ וְחִזְקוּ נָא!
כָּךְ עִמְדוּ עַד בּוֹא הַקֵּץ!
(ראה גם מתי כ״ד:13; עב׳ י״ג:7, 17; פט״א ה׳:8.)