הלחץ לנהוג בחוסר יושר
”יושר בעסקים הוא נחלת העבר, ומי שמנסים לנהוג ביושר צפויים לנחול כישלון” (סטיבן, ארה״ב).
האם אתה מסכים עם מסקנה עגומה זו? יש להודות שלעיתים קרובות משתלם לנהוג בחוסר יושר — לפחות בטווח הקצר. כתוצאה מכך מי שמנסים להיות ישרים נתונים ללחצים עזים מהסיבות הבאות.
פיתוי אישי. מי לא היה רוצה להרוויח יותר כסף או ליהנות מעוד מותרות? כאשר נקרית בדרכך הזדמנות להרוויח כסף בדרכי מרמה, זה יכול להיות קשה לעמוד בפיתוי.
● ”אני אחראי על סגירת חוזים עם ספקים בחברה שבה אני עובד. הצעות שוחד הן דבר מקובל. הפיתוי להשיג כסף קל הוא חזק מאוד” (פרנץ, המזרח התיכון).
הלחץ להגדיל את הרווחים. בשנים האחרונות נאלצים עסקים ברחבי העולם להתמודד עם תנאים כלכליים קשים. הם גם צריכים להתמודד עם שינויים מהירים בתחום הטכנולוגיה ועם תחרות מקומית וגלובלית גדולה יותר. העובדים יכולים להסיק שחוסר יושר הוא הדרך היחידה לעמוד ביעדי הביצוע שקובעים בעלי העסקים והמנהלים.
● ”חשבנו שהיינו חייבים לעשות את זה. ... אחרת היינו מביאים לקריסת החברה” (ריינהרד סיקצ׳ק, נעצר בעוון מתן שוחד — הניו יורק טיימס).
לחץ חברתי. עמיתים לעבודה או לקוחות יכולים להציע או אפילו לדרוש שתצטרף לתוכניותיהם המפוקפקות.
● ”מנהל של חברה גדולה ניגש אליי ואמר לי שהוא ינתק את קשריו העסקיים איתי אם לא אתן לו ’נתח מהרווחים’ — כלומר, שוחד” (יוהאן, דרום אפריקה).
תרבות. בתרבויות מסוימות מקובל לתת מתנות בעת סגירת עסקאות. גודל המתנה והנסיבות שבהן היא ניתנת יכולים לטשטש בקלות את גבולות היושר העסקי. בארצות רבות ישנם פקידי ממשל מושחתים הדורשים תשלום לפני ביצוע עבודתם ומקבלים ברצון כסף בתמורה למתן יחס מיוחד.
● ”תמיד קשה להבחין בין טיפ לבין שוחד” (ויליאם, קולומביה).
הסביבה. מי שחיים בתנאי עוני קשים או בארצות שהסדר הציבורי קרס בהן ניצבים בפני הלחץ הגדול ביותר. בסביבה כזו, מי שאינם מוכנים לרמות או לגנוב עלולים להיחשב למפרנסים גרועים.
● ”אי־יושר נחשב לדבר נורמלי, הכרחי ומקובל כל עוד לא תופסים אותך” (תומאסי, קונגו־קינשאסה).
היושר הולך ונעלם
הלחץ לנהוג באי־יושר הוא עז מאוד. מסקר שנערך בקרב מנהלי עסקים באוסטרליה עולה כי 9 מתוך 10 מנהלים סבורים ששוחד ושחיתות ”פסולים אך בלתי נמנעים”. הנשאלים ציינו שהם יהיו מוכנים להתעלם מאמות המידה שלהם על מנת לסגור חוזה או להגדיל את רווחי החברה.
עם זאת, רבים הנוהגים בחוסר יושר מחשיבים את עצמם לאנשים ישרים. כיצד הם משכנעים את עצמם שאין פסול בהתנהגותם? כתב עת העוסק במחקרי שיווק (Journal of Marketing Research) מדווח: ”אנשים מרמים מספיק כדי להפיק רווחים, אך נוהגים מספיק ביושר כדי להשלות את עצמם שהם אנשים ישרים”. על מנת להשקיט את הקונפליקט הפנימי שלהם, הם מתרצים אי־יושר, מקלים בו ראש או מצדיקים אותו במגוון דרכים.
לדוגמה, יש המתארים חוסר יושר במונחים שאינם נשמעים כל כך פסולים מבחינה מוסרית. שקר או רמאות הופכים ל”עיגול פינות” או ל”התמודדות עם התחרותיות בשוק”. שוחד מתואר לעיתים כ”טובה” או כ”תשלום לזירוז הליכים”.
אחרים מתרצים התנהגות מפוקפקת על־ידי הגמשת ההגדרה שלהם ליושר. טום, שעובד בתעשייה הפיננסית, מציין: ”תפיסת היושר אצל אנשים קשורה יותר למה שהם יכולים לעשות מבלי להיענש על־פי חוק, ולא למה שבאמת ישר ונכון”. דיוויד, מנהל עסק לשעבר, אומר: ”מעשי רמאות אינם מתקבלים בעין יפה כשהם נחשפים, אך הם נחשבים לדבר מקובל אם אתה יכול לחמוק מעונש. מי שמצליחים לעשות זאת נתפסים כחכמים בזכות ה’תחכום’ שלהם”.
רבים אף טוענים שאי־יושר הכרחי להצלחה. איש עסקים ותיק ציין: ”גישה תחרותית גורמת להרבה אנשים לומר, ’אסור לך לבחול בשום אמצעי כדי להשיג את העבודה’”. אבל האם זה נכון? או שמא מי שמנסים להצדיק חוסר יושר בעצם ’מרמים את עצמם’? (יעקב א׳:22) תן דעתך ליתרונות המעשיים של היושר, כמפורט במאמר הבא.
[קטע מוגדל בעמוד 5]
”תפיסת היושר אצל אנשים קשורה יותר למה שהם יכולים לעשות מבלי להיענש על־פי חוק, ולא למה שבאמת ישר ונכון”
[תמונה בעמוד 5]
רבים טוענים שאי־יושר הכרחי להצלחה