באילו דרכים הם מבשרים לך
המשיחיים מצוּוים ’לעשות תלמידים מאנשי כל העמים’, אך אין בזה לומר שהם כופים על האנשים להיות תלמידי המשיח. על ישוע הוטל ”לבשר [בשורה טובה ל]ענווים, לחבוש לנשברי לב”, ”לנחם כל אבלים” (מתי כ״ח:19, ע״ח; ישעיהו ס״א:1, 2; לוקס ד׳:18, 19). עדי־יהוה חפצים לעשות כן, ולשם כך הם מבשרים את הבשורה המקראית הטובה. הם מחפשים, כדוגמת יחזקאל הנביא, אחר ”האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות” (יחזקאל ט׳:4).
הדרך הטובה ביותר למצוא את האנשים המדוכאים מן התנאים הנוכחיים היא להכריז את הבשורה מבית לבית. לכן מתאמצים העדים להגיע לציבור כפי שעשה ישוע כאשר ”עבר מעיר לעיר ומכפר לכפר כשהוא מכריז ומבשר את מלכות האלוהים”. גם תלמידיו הראשונים עשו כן (לוקס ח׳:1; ט׳:1–6; י׳:1–9). כיום משתדלים עדי־יהוה, אם ניתן, לבקר בכל בית כמה פעמים בשנה. הם מבקשים לשוחח מספר דקות עם בעל הבית על נושאים שמעניינים או מדאיגים אותו במתחולל באזור מגוריו או בעולם הרחב. אפשר שהעֵד יציע לקרוא לו פסוק או שניים, ואם בעל הבית יגלה עניין, יקבע עימו העֵד מועד לביקור נוסף כדי להמשיך בשיחה. המבשר יציע לבעל הבית ספרות מקראית המסבירה פסוקים מתוך המקרא, ואם הוא ירצה, יינתנו לו שיעורי מקרא ללא תשלום. מיליוני אנשים ומשפחות בכל רחבי העולם לומדים דרך קבע במסגרת שיעורי מקרא אלה.
”בשורת המלכות” מוכרזת לאנשים גם בדרך נוספת, באמצעות האסיפות שעורכים העדים מדי שבוע באולמי המלכות המקומיים. אסיפה אחת היא הרצאה פומבית בנושא מעניין ואקטואלי, ולאחריה נלמדים נושא או נבואה מקראיים המבוססים על חומר שיצא לאור בחוברת המצפה. אסיפה נוספת היא בית־ספר המכשיר את העדים להתייעל בהכרזת הבשורה הטובה, והחלק הבא בתוכנית מוקדש לדיון בפעילות ההטפה בשטח המקומי. כמו־כן, מדי שבוע מתאספים העדים בקבוצות קטנות בבתים פרטיים ולומדים יחד את המקרא.
כל האסיפות הללו פתוחות לציבור הרחב. אין בהם איסוף תרומות. אסיפות אלה מועילות לכל אדם. נאמר במקרא: ”נשים לבנו איש אל רעהו, לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים. בל נזניח את התכנסותנו כמנהג כמה אנשים, כי אם נעודד איש את רעהו, ובייחוד בראותכם כי קרב היום”. אומנם חיוני ללמוד ולחקור את המקרא באופן אישי, אך ההתכנסות יחד מעוררת לפעולה: ”ברזל בברזל יָחַד [מתחדד], ואיש יַחַד [מחדד] פני רעהו” (עברים י׳:24, 25; משלי כ״ז:17).
העדים מנצלים כל הזדמנות במהלך מגעיהם עם הזולת בחיי היומיום לשוחח על הבשורה הטובה. אולי מדובר בכמה מילים שמחליפים עם השכן או עם נוסע באוטובוס או במטוס, אולי מדובר בשיחה ארוכה יותר עם ידיד או קרוב־משפחה או בדיון עם חבר לעבודה בשעת הפסקת הצהריים. בדיוק בדרכים אלה נתן ישוע חלק ניכר מעדותו כשהיה על הארץ — הוא בישר כאשר פסע לאורך החוף, ישב על צלע ההר, סעד בביתו של מישהו, נכח בחתונה או שט בסירת דיג בכינרת. הוא לימד בבתי־הכנסת ובבית־המקדש שבירושלים. בכל מקום אשר היה, מצא ישוע הזדמנויות לדבר על מלכות אלוהים. עדי־יהוה משתדלים לחקות את המשיח גם בעניין זה (פטרוס א׳. ב׳:21).
מבשרים באמצעות דוגמה אישית
לכל הדרכים הללו שבהן מבשרים לך העדים את הבשורה הטובה לא היה כל ערך אילולא היו העדים מיישמים בחייהם את מה שהם מלמדים. אם הדיבורים לחוד והמעשים לחוד זוהי צביעות, וצביעות דתית גרמה לרבים להתאכזב ולהתעלם מן המקרא. אך אין זו אשמת המקרא. המקרא היה בידם של הסופרים והפרושים, אך ישוע הוקיע אותם וקרא להם צבועים. הוא ציין שהם קוראים בתורה, אך הוסיף ואמר לתלמידיו: ”כל אשר יאמרו לכם עשו ושימרו, אך כמעשיהם אל תעשו, כי אומרים הם ואינם עושים” (מתי כ״ג:3). דוגמתו האישית הטובה של משיחי משפיעה פי כמה וכמה משעות הטפה רבות. נשים משיחיות שבעליהן לא־מאמינים קיבלו את העצה ’לקנות את לבם [של הבעלים] לא על־ידי דיבור אלא על־ידי התנהגותן’ (פטרוס א׳. ג׳:1, 2).
לכן עדי־יהוה מנסים להיות מליצי הבשורה הטובה גם בדרך זו — בהתנהגותם המשיחית המופתית — התנהגות שעליה הם ממליצים לאחרים. הם משתדלים לקיים את הכלל: ”כל מה שתרצו שיעשו לכם בני האדם, כן גם אתם עשו להם” (מתי ז׳:12). הם משתדלים לנהוג כך בכל אדם ולא רק בעמיתים לאמונה, בידידים, בחברים או בקרובי־משפחה. עקב אי־שלימותם הם אינם מצליחים בכך במלוא מאת האחוזים. עם זאת, הם רוצים מאוד ובכל לבם להיטיב עם כל אדם. הם רוצים לא רק לבשר את בשורת המלכות, אלא גם להושיט יד ולעזור במידת האפשר (יעקב ב׳:14–17).
[תמונה בעמוד 19]
הוואי
[תמונה בעמוד 19]
ונצואלה
[תמונה בעמוד 19]
יוגוסלביה
[תמונות בעמוד 20]
לאולמי המלכות עיצוב נוח והם מיועדים לדיונים מקראיים
[תמונות בעמוד 21]
בחיי המשפחה שלהם ובמגעיהם עם הזולת באמת משתדלים העדים ליישם את הדברים שעליהם הם ממליצים