ספר 38 — זכריה
הכותב: זכריה
מקום הכתיבה: ירושלים
זמן השלמת הכתיבה: 518 לפה״ס
התקופה הנסקרת: מ־520 עד 518 לפה״ס
1. מה היה מצב המקדש בירושלים כשהחל זכריה להינבא?
קיפאון! זה היה מצב מלאכת הבנייה של מקדש יהוה בירושלים כשהחל זכריה להינבא. שלמה בנה את המקדש הראשון בתוך שבע שנים וחצי (מל״א ו׳:37, 38). לעומת זאת, חלפו 17 שנה מאז שבו היהודים לירושלים, ועדיין היתה בניית הבית השני רחוקה מסיומה. המלאכה בטלה כליל בעקבות חרם שהטיל ארתחשסתא (בַּרדיה או גַוּמַתָא). והנה עתה, למרות החרם הרשמי, שבה המלאכה למסלולה. יהוה שלח את חגי ואת זכריה כדי לעורר את העם לחדש את הבנייה ולהתמיד בה עד תומה (עז׳ ד׳:23, 24; ה׳:1, 2).
2. מדוע נראתה המשימה כהר גדול, ואל מה הסב זכריה את תשומת לבם?
2 המשימה שניצבה בפני העם נראתה כהר גדול (זכ׳ ד׳:6, 7). הם היו מעטים מול רבים, ואף־על־פי שזרובבל — מושל משושלת דוד — עמד בראשם, לא היה להם מלך והם היו כפופים לשלטון זר. הדרך הקלה היתה לשקוע בחולשתם ולהיות מרוכזים בעצמם, בעת שצורכי השעה היו אמונה איתנה ופעולה נמרצת! תפקידו של זכריה היה להסב את תשומת לבם למטרותיו של אלוהים בהווה ולמטרותיו הנאדרות בעתיד, ובדרך זו לחזק את ידיהם לקראת המלאכה שעליהם להשלים (ח׳:9, 13). לא היה זה הזמן להתנהג כמו אבותיהם חסרי ההערכה (א׳:5, 6).
3. (א) מי היה זכריה, ומדוע שמו הולם את ספרו? (ב) מתי הוכרזה ונכתבה נבואת זכריה?
3 מי היה זכריה? קיימות קרוב ל־30 דמויות במקרא ששמן זכריה. כותב הספר הנושא את השם זכריה מזוהה כ”זכריה בן בֶּרֶכְיָה בן עידו הנביא” (זכ׳ א׳:1; עז׳ ה׳:1; נחמ׳ י״ב:12, 16). השם ”זכריה” פירושו ”זָכַר יהוה”. ספר זכריה מבהיר כי ”יהוה צבאות” זוכר להיטיב עם עמו למען שמו (זכ׳ א׳:3). התאריכים המוזכרים בספר מראים שהתקופה הנסקרת בו היא לפחות שנתיים. ”בחודש השמיני בשנת שתיים לדריווש” (אוקטובר/נובמבר 520 לפה״ס) חודשה בניית המקדש וזכריה החל להינבא (א׳:1). עוד מתייחס הספר לתאריך ”ארבעה לחודש התשיעי, בכסלו” ב”שנת ארבע לדריווש” (בערך 1 בדצמבר 518 לפה״ס) (ז׳:1). לפיכך, נבואת זכריה הוכרזה ונכתבה במהלך השנים 520–518 לפה״ס (עזרא ד׳:24).
4, 5. (א) מדוע חזה זכריה את נפילת צור זמן רב לאחר המצור שהטיל עליה נבוכדנאצר? (ב) התגשמותן של אילו נבואות מוכיחה מעל לכל ספק שהספר נכתב ברוח אלוהים?
4 חוקרי ספר זכריה ימצאו שפע של ראיות למהימנותו. תן דעתך לצוֹר. לאחר 13 שנות מצור ארוכות כבש נבוכדנאצר מלך בבל את צור. אך אותה עת לא נחרבה צור כליל. כעבור שנים רבות חזה זכריה את השמדתה המוחלטת של צור. ואכן, אלכסנדר הגדול מיגר את צור ששכנה על אי. הוא שפך סוללה שחיברה את החוף אל האי ושרף את העיר באכזריות, ובזאת הגשים את נבואת זכריה שניתנה כמאתיים שנה קודם לכן a (זכ׳ ט׳:2–4).
5 ההוכחה המשכנעת ביותר לכך שהספר נכתב ברוח אלוהים נעוצה בנבואותיו המשיחיות שהתגשמו בישוע המשיח: זכריה ט׳:9 — מתי כ״א:4, 5 ויוחנן י״ב:14–16; זכריה י״ב:10 — יוחנן י״ט:34–37; זכריה י״ג:7 — מתי כ״ו:31 ומרקוס י״ד:27. בנוסף, קיימים קווי דמיון ראויים לציון בין זכריה ח׳:16 לבין אפסים ד׳:25; זכריה ג׳:2 ויהודה 9; זכריה י״ד:5 ויהודה 14. בדבר־אלוהים אכן שוררת הרמוניה מופלאה!
6. (א) מה מסביר את שינוי סגנון הכתיבה מפרק ט׳ והלאה? (ב) מאיזו סיבה אפשרית התייחס מתי לזכריה כ”ירמיהו”?
6 יש מבקרי מקרא הגורסים כי שינוי סגנון הכתיבה מפרק ט׳ והלאה מעיד כי לא ייתכן שחטיבה זו נכתבה בידי זכריה. אלא ששינוי הסגנון בהחלט מוצדק לאור השינוי בנושא. שמונה הפרקים הראשונים עוסקים בנושאים בעלי חשיבות אקטואלית לבני דורו של זכריה, ואילו בפרקים ט׳ עד י״ד נושא הנביא את עיניו אל העתיד הרחוק. יש התוהים מדוע ספר מתי מצטט מזכריה אך מייחס את המילים לירמיהו (מתי כ״ז:9; זכ׳ י״א:12). מסתבר שירמיהו נחשב בעבר לראשון מבין הנביאים האחרונים (ולא ישעיהו, כפי שמקובל בספרי המקרא כיום); לפיכך, מתי נהג כנראה על־פי המנהג היהודי לכנות את כל הספרים בחלק מסוים של התנ״ך בשם של הספר הראשון בחלק. ישוע עצמו השתמש בכינוי ”תהלים” לציון כל הספרים השייכים לחטיבה כתובים (לוקס כ״ד:44).b
7. כיצד מאורגן ספר זכריה?
7 עד פרק ו׳, פסוק 8, מורכב הספר מסדרה של שמונה מראות, דומים לאלה שראו דניאל ויחזקאל, הקשורים על־פי־רוב לבניית המקדש. אחריהם באות הכרזות ונבואות בדבר עבודת אלוהים האמיתית, שיקום ויום המלחמה של יהוה.
במה מועיל הספר
23. מדוע ניתן לומר שספר זכריה מחזק אמונה?
23 כל הלומד את נבואת זכריה ומהרהר בה יזכה לידע מחזק אמונה. יותר מ־50 פעם מסב זכריה את תשומת הלב ל”יהוה צבאות” כאחד הלוחם למען עמו ומגן עליהם, ונוסך בהם כוח כפי צורכם. לנוכח התנגדות דמוית הר שאיימה על השלמת בניית המקדש, הכריז זכריה: ”זה דבר יהוה אל זרובבל לאמור, ’לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי’, אמר יהוה צבאות. מי אתה הר הגדול? לפני זרובבל למישור”. בניין המקדש הושלם בסיועה של רוח יהוה. גם כיום יוסרו המכשולים אם תהיה לנו אמונה ביהוה. זה בדיוק מה שאמר ישוע לתלמידיו: ”אם יש לכם אמונה כגרגיר החרדל ותאמרו להר הזה ’זוז מפה לשם’ — הוא יזוז, ושום דבר לא ייבצר מכם” (זכ׳ ד׳:6, 7; מתי י״ז:20).
24. כיצד ממחיש פרק י״ג של ספר זכריה את תכונת הנאמנות?
24 בפרק י״ג, פסוקים 2 עד 6, ממחיש זכריה את הנאמנות המאפיינת עד עצם היום הזה את ארגון יהוה. נאמנות זו עולה על כל קשר אנוש, אפילו על קשרי דם. אם קרוב משפחה ינבא נבואת שקר בשם יהוה, כלומר, ידבר בניגוד לבשורת המלכות וינסה להשפיע לרעה על אחרים בקהילת משרתי אלוהים, חייבים בני משפחתו לתמוך בנאמנות בכל צעד שיפוטי שתנקוט נגדו הקהילה. אותה עמדה ראוי לאמץ כנגד כל אדם קרוב המנבא כזב, למען יבוש ויתייסר על לבו בשל קו פעולתו המוטעה.
25. כיצד קשורה נבואת זכריה לפסוקים אחרים המזהים את המשיח ה”צמח”, ואת תפקידו ככהן גדול וכמלך הכפוף ליהוה?
25 כפי שציינו בהקדמה, זכריה חזה בדייקנות מרובה את כניסתו של ישוע לתוך ירושלים כמלך ”עני [עניו] ורוכב על חמור”, את הסגרתו תמורת ”שלושים כסף”, את העובדה שתלמידיו ייפוצו באותה עת, ואת דקירתו בחנית על עמוד ההוקעה בידי חייל (זכ׳ ט׳:9; י״א:12; י״ג:7; י״ב:10). עוד מנבא זכריה על איש ששמו ”צמח” אשר יבנה את היכל יהוה. השוואה עם ישעיהו י״א:1–10; ירמיהו כ״ג:5; ולוקס א׳:32, 33 מעלה כי מדובר בישוע המשיח, אשר ”ימלוך על בית יעקב לעולם”. זכריה מתאר את ה”צמח” כ”כהן על כיסאו”, מילים התואמות לדברי השליח פאולוס: ”ישוע... היה לכהן גדול לעולם על־דיברתי מלכי־צדק”. עוד אמר פאולוס: ”[הוא] יושב לימין כיסא הגדולה בשמים” (זכ׳ ו׳:12, 13; עב׳ ו׳:20; ח׳:1). לפיכך, נבואת זכריה מראה שה”צמח” הוא כהן גדול ומלך גם יחד היושב לימין אלוהים בשמים, ובו־בזמן מצהירה הנבואה שיהוה הוא הריבון על הכול: ”והיה יהוה למלך על כל הארץ. ביום ההוא יהיה יהוה אחד, ושמו אחד” (זכ׳ י״ד:9).
26. לאיזה ”יום” מפואר מתייחס זכריה שוב ושוב?
26 בהתייחסו לתקופה ההיא, חוזר הנביא קרוב ל־20 פעם על המונח ”ביום ההוא”, ואף חותם את נבואתו במילים אלו. כשבודקים את איזכוריו הרבים מתברר כי זהו היום שבו יהוה מכרית את שמות העצבים [האלילים] ומוחה את נביאי השקר (י״ג:2, 4). זהו היום שבו יהוה נלחם בגויים התוקפנים ומטיל מהומה בשורותיהם. הוא משמידם ונותן את ’גיא ההרים’ כמחסה לעמו (י״ד:1–5, 13; י״ב:8, 9). כן, ”והושיעם יהוה אלוהיהם ביום ההוא כצאן עמו”, והם יקראו איש לרעהו תחת גפן ואל תחת תאנה (זכ׳ ט׳:16; ג׳:10; מיכה ד׳:4). זהו יום מפואר שבו יהוה צבאות ’ישכון בתוך’ עמו וביום זה ”יֵצאו מים חיים מירושלים”. מילים אלו של זכריה מזהות את האירועים שיתחוללו ”ביום ההוא” כמבשרי בואם של ”שמים חדשים וארץ חדשה” (זכ׳ ב׳:15; י״ד:8; ההת׳ כ״א:1–3; כ״ב:1).
27. כיצד מתמקדת נבואת זכריה בקידוש שם יהוה?
27 ”מי בז ליום קטנות?” שואל יהוה. שגשוג זה יהיה חובק עולם: ’ובאו עמים רבים וגויים עצומים לבקש את יהוה צבאות בירושלים ולחלות [לרכך] את פני יהוה. ועשרה אנשים מכל לשונות הגויים יחזיקו בכנף איש יהודי לאמור: ”נלכה עימכם, כי שמענו אלוהים עימכם”’. ”ביום ההוא” אפילו מצילות [פעמוני] הסוס ישאו את המילים ”קודש ליהוה!” יהיה זה לתועלתנו הרבה לדון בנבואות מחממות לב אלו, כיוון שהן מראות כי שם יהוה אכן יקודש באמצעות זרע מלכותו (זכ׳ ד׳:10; ח׳:22, 23; י״ד:20).
[הערות שוליים]
a הבנה מכתבי־הקודש, כרך ב׳, עמודים 531, 1136 (אנג׳).
b אנציקלופדיה יודאיקה, 1973, כרך ד׳, עמודה 828 (אנג׳); הבנה מכתבי־הקודש, כרך א׳, עמודים 1080, 1081 (אנג׳).