ספר 20 —‏ משלי

הדוברים:‏ שלמה,‏ אגור,‏ לְמוּאֵל

מקום הכתיבה:‏ ירושלים

זמן השלמת הכתיבה:‏ בערך ב־717 לפה״ס

כאשר שלמה בן דוד עלה למלוכה בישראל בשנת 1037 לפה״ס,‏ הוא התפלל ליהוה שייתן לו ’‏חוכמה ומדע [‏ידע]‏ לשפוט את העם הגדול הזה’‏.‏ בתגובה נתן לו יהוה ’‏מדע וחוכמה ולב נבון’‏ (‏דה״ב א׳:‏10–12;‏ מל״א ג׳:‏12;‏ ה׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏ כתוצאה מכך דיבר שלמה ”‏שלושת אלפים משל”‏ (‏מל״א ה׳:‏12‏)‏.‏ חלק מדברי החוכמה האלו נכתבו בספר משלי.‏ זו למעשה החוכמה ”‏אשר נתן אלוהים בלבו”‏ של שלמה,‏ ולכן בלימוד ספר משלי אנו בעצם לומדים את חוכמתו של יהוה אלוהים (‏מל״א י׳:‏23,‏ 24‏)‏.‏ במשלים הללו גלומות עובדות נצחיות אשר לא פג תוקפן מאז שנאמרו לראשונה ועד עצם היום הזה.‏

² מלכות שלמה הייתה תקופה מתאימה למתן הדרכה מאת אלוהים.‏ שלמה מתואר כמי ש’‏ישב על כיסא יהוה’‏.‏ מלכות ישראל התיאוקרטית הייתה בשיאה,‏ ושלמה זכה ל”‏הוד מלכות”‏ חסר תקדים (‏דה״א כ״ט:‏23,‏ 25‏)‏.‏ הייתה זו תקופה של שלום,‏ שפע וביטחון (‏מל״א ד׳:‏20 עד ה׳:‏5‏)‏.‏ עם זאת,‏ גם תחת השלטון התיאוקרטי היו לעם בעיות וקשיים אישיים מפאת מגרעות אנוש.‏ צפוי היה שבני העם ישאו עיניהם אל המלך החכם שלמה לפתרון בעיותיהם (‏מל״א ג׳:‏16–28‏)‏.‏ בפסיקותיו נעזר שלמה בפתגמים ובמשלים שהלמו את המצבים הרבים שהתעוררו בחיי היומיום.‏ אמרות קצרות ומרשימות אלו היו יקרות ערך למי שרצו לחיות את חייהם על־פי רצון אלוהים.‏

³ לא נמסר ששלמה כתב את המשלים.‏ אולם,‏ נאמר שהוא ‏’‏דיבר’‏ משלים,‏ ו’‏חיקר [‏כדי]‏ לתקן [‏לערוך ולסדר]‏ משלים הרבה’‏,‏ ומכאן רואים שהיה חשוב לו שהמשלים יישמרו לדורות הבאים (‏מל״א ה׳:‏12;‏ קהל׳ י״ב:‏9‏)‏.‏ בימי דוד ושלמה שירתו בחצר המלוכה מזכירים רשמיים (‏שמ״ב כ׳:‏25;‏ מל״ב י״ב:‏11‏)‏.‏ אין אנו יודעים אם סופרים אלה העלו על הכתב וקיבצו את משליו,‏ אך אמירות מפי שליט בשיעור קומתו נחשבו לבעלות משקל רב ובדרך כלל תועדו.‏ קיימת הסכמה רחבה שהספר הוא לקט שחובר מאוספים אחרים.‏

⁴ ניתן לחלק את ספר משלי לחמישה קבצים,‏ ואלה הם:‏ (‏א)‏ פרקים א׳ עד ט׳‏ הנפתחים במילים ”‏משלי שלמה בן דוד”‏;‏ (‏ב)‏ פרקים י׳ עד כ״ד המתוארים כ”‏משלי שלמה”‏;‏ (‏ג)‏ פרקים כ״ה עד כ״ט המתחילים במילים:‏ ”‏אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה”‏;‏ (‏ד׳)‏ פרק ל׳‏‏,‏ שכותרתו ”‏דברי אגור בִּן יָקֶה”‏;‏ (‏ה)‏ פרק ל״א המציג את ”‏דברי למואל מלך,‏ משא אשר יִסְרַתוּ אִמו”‏.‏ אם כן,‏ אסופת משלים אלה מקורה בעיקר בשלמה.‏ בעניין אגור ולמואל,‏ זהותם אינה מחוּורת די צורכה.‏ פרשנים מסוימים סבורים כי למואל הוא כינוי לשלמה.‏

⁵ מתי נכתב ונערך ספר משלי?‏ אין ספק שרובו נכתב בימי מלכות שלמה (‏1037–998 לפה״ס)‏ לפני שסטה מדרך הישר.‏ מאחר שלא ניתן לדעת בוודאות מי היו אגור ולמואל,‏ אין אפשרות לתארך את הפרקים המיוחסים להם.‏ אוסף אחד נערך בימי חזקיהו (‏745–717 לפה״ס)‏,‏ ולכן לא ייתכן שהעריכה הסופית הושלמה לפני מלכותו.‏ האם גם שני הקבצים האחרונים קובצו בימי חזקיהו?‏ בהערת שוליים למשלי ל״א:‏31 בתרגום עולם חדש עם הפניות מוזכרת עובדה מאירת עיניים:‏ ”‏במהדורות מסוימות של הנוסח העברי מופיעה המילה חזק המייצגת את חתימת המלך חזקיהו על מלאכת ההעתקה שביצעו סופריו לציון השלמת העבודה”‏.‏

⁶ שם הספר הוא על־פי מילתו הראשונה.‏ המילה משלי היא צורת רבים נסמך של המונח משל,‏ אשר לדעת רבים הוראתו הראשונית היא ”‏להיות דומה”‏ או ”‏בר השוואה”‏.‏ הגדרות אלו מיטיבות לתאר את תכניו של הספר,‏ שכן המשלים הם אמרות תמציתיות המכילות על־פי־רוב דימויים או השוואות שתכליתם לעורר את השומע למחשבה.‏ ניסוחם הקצר של המשלים מרתק את השומע ומקל עליו להבינם,‏ וכך קל להורות אותם,‏ ללומדם ולזוכרם.‏ הרעיונות נחקקים בזיכרון.‏

⁷ סגנון ההבעה בספר,‏ סגנון השירה העברית,‏ מעורר אף הוא עניין רב.‏ הספר ברובו בנוי משירה המלווה בתקבולות.‏ אין זה אומר שסופי השורות או הפסוקים מתחרזים,‏ כלומר,‏ דומים בצליליהם.‏ הספר מורכב משורות קצביות שבהן מובאים רעיונות מקבילים.‏ יופיו וכוח ההוראה שבו נעוצים במקצבים רעיוניים אלה.‏ המושגים נרדפים או מנוגדים,‏ אך ההקבלה תורמת להרחבת הרעיון ולהעשרתו ויש בה כדי להבטיח שהמשמעות תועבר כהלכה.‏ דוגמאות לתקבולות נרדפות מצויות במשלי י״א:‏25;‏ ט״ז:‏18;‏ י״ח:‏15‏,‏ ודוגמאות לתקבולות ניגודיות שמספרן בספר רב יותר מופיעות במשלי י׳:‏7,‏ 30;‏ י״ב:‏25;‏ י״ג:‏25;‏ ט״ו:‏8‏.‏ מבנה מסוג נוסף קיים בפרק האחרון של הספר ‏(‏מש׳ ל״א:‏10–31‏)‏.‏ כל אחד מ־22 פסוקיו מתחיל באותיות האלף־בית העברי על־פי סדר עולה.‏ גם מספר מזמורי תהלים ערוכים בסגנון זה הקרוי אקרוסטיכון.‏ סגנון זה אין דומה לו ביופיו בתעודות קדומות.‏

⁸ מהימנות הספר ניכרת גם בשימוש הנרחב שעשו בו המשיחיים הקדומים להגדרת כללי התנהגות.‏ דומה כי יעקב היה בקי במשלי ונעזר בעקרונותיו הבסיסיים על מנת לתת עצות טובות ביחס להתנהגות משיחית.‏ (‏השווה משלי י״ד:‏29;‏ י״ז:‏27 עם יעקב א׳:‏19,‏ 20;‏ משלי ג׳:‏34 עם יעקב ד׳:‏6;‏ משלי כ״ז:‏1 עם יעקב ד׳:‏13,‏ 14‏.‏)‏ ציטטות ישירות ממשלי מצויות גם בקטעים שלהלן:‏ רומים י״ב:‏20 — משלי כ״ה:‏21,‏ 22;‏ עברים י״ב:‏5,‏ 6 — משלי ג׳:‏11,‏ 12;‏ פטרוס ב׳.‏ ב׳:‏22 — משלי כ״ו:‏11‏.‏

⁹ בנוסף לכך,‏ ספר משלי הוא בהרמוניה מלאה עם יתר כתבי־הקודש,‏ לראיה שהספר הוא חלק מ”‏כל הכתוב”‏.‏ קיימת אחדות רעיונית בינו לבין תורת משה,‏ משנת ישוע וכתביהם של תלמידי ישוע ושליחיו.‏ (‏ראה משלי י׳:‏16 — קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏58 וגלטים ו׳:‏8,‏ 9;‏ משלי י״ב:‏25 — מתי ו׳:‏25;‏ משלי כ׳:‏20 — שמות כ׳:‏12 ומתי ט״ו:‏4‏.‏)‏ גם בנושאים כגון הכנת כדור־הארץ עבור האדם קיימת אחידות עם כותבי מקרא אחרים (‏מש׳ ג׳:‏19,‏ 20;‏ בר׳ א׳:‏6,‏ 7;‏ איוב ל״ח:‏4–11;‏ תהל׳ ק״ד:‏5–9‏)‏.‏

¹⁰ עדות נוספת לכך שהספר נכתב ברוח אלוהים היא דיוקו המדעי במשלים הנוגעים לעקרונות בתחום הכימיה,‏ הרפואה והבריאות.‏ הכתוב במשלי כ״ה:‏20 מצביע ככל הנראה על תגובות בין חומצה לבסיס.‏ הנאמר במשלי ל״א:‏4,‏ 5 עולה בקנה אחד עם הממצאים המדעיים לפיהם האלכוהול מטשטש את תהליכי החשיבה.‏ רופאים ותזונאים רבים תמימי דעים שהדבש יפה לבריאות,‏ כמאמר המשל:‏ ”‏אכול,‏ בני,‏ דבש,‏ כי טוב”‏ (‏מש׳ כ״ד:‏13‏)‏.‏ מסקנות מודרניות ביחס לפסיכוסומטיקה אינן בגדר חידוש לספר משלי:‏ ”‏לב שמח ייטיב גֵהָה [‏מרפא]‏”‏ (‏י״ז:‏22;‏ ט״ו:‏17‏)‏.‏

¹¹ ספר משלי עוסק בצורה מקיפה מאוד בכל צורכי האדם ובכל מצב בחיים.‏ בעניין זה נאמר במקור אחד:‏ ”‏אין מערכת יחסים ללא הדרכה הולמת,‏ אין נטייה טובה או רעה ללא תמריץ ראוי או תיקון יאה.‏ תודעת האדם לאורך הספר כולו היא בזיקה ישירה לאלוהים,‏ .‏.‏.‏ והאדם מהלך על פני האדמה בנוכחות עושהו ושופטו.‏.‏.‏ כל צד בחוויה האנושית מצוי בספר זה;‏ ואף שנכתב לפני שלושת אלפים שנה,‏ עודו נאמן לטבע האדם כאילו צויר כיום על־פי דוגמה חיה”‏ (‏מילון המקרא מאת סמית’‏,‏ 1890,‏ כרך ג׳,‏ עמוד 2616 [‏Smith‎’‎s Dictionary of the Bible‏]‏)‏.‏

במה מועיל הספר

¹⁹ התועלת שמצמיח ספר משלי מובאת בפסוקי הפתיחה:‏ ”‏לדעת חוכמה ומוסר,‏ להבין אמרי בינה.‏ לקחת מוסר השְכֵּל,‏ צדק ומשפט ומֵישרים.‏ לתת לפְתָאיִם [‏חסרי הניסיון]‏ עורמה,‏ לנער דעת ומזימה”‏ (‏א׳:‏2–4‏)‏.‏ על־פי מטרה מוצהרת זו מודגשות בספר הדעת,‏ החוכמה והבינה,‏ וכל אחת מהן מועילה לבעליה בדרכה הייחודית.‏

²⁰ (‏א)‏ דעת היא צורך אנושי בסיסי,‏ שכן לא ייטב לאדם אם יהיה בור ועם הארץ.‏ לא ניתן לרכוש ידע מדויק ללא יראת יהוה,‏ שהרי הדעת ראשיתה ביראה זו.‏ ראוי להעדיף דעת על פני זהב מובחר.‏ מדוע?‏ משום שבדעת צדיקים יֵחָלֵצו;‏ היא מגנה עלינו לבל נאוץ לחטוא.‏ עד כמה חשוב לבקש ולקנות דעת!‏ יקרה היא מפז.‏ אם כן,‏ ”‏הט אוזנך ושמע דברי חכמים,‏ ולבך תשית לדעתי”‏ (‏כ״ב:‏17;‏ א׳:‏7;‏ ח׳:‏10;‏ י״א:‏9;‏ י״ח:‏15;‏ י״ט:‏2;‏ כ׳:‏15‏)‏.‏

²¹ (‏ב)‏ חוכמה,‏ היכולת להשתמש נכונה בידע לתהילת יהוה,‏ היא ”‏ראשית”‏,‏ כלומר,‏ ראש וראשון לכל דבר.‏ קנה אותה.‏ מקורה ביהוה.‏ חוכמה מצילת חיים ראשיתה בידיעת יהוה אלוהים וביראתו — זהו סוד החוכמה.‏ לכן ירא את אלוהים ואל תירא מבני אדם.‏ החוכמה המאונשת קוראת לכול לתקן את דרכיהם.‏ היא נושאת קולה בחוצות העיר.‏ יהוה מזמין את כל הפתאים חסרי הניסיון ואת כל חסרי הלב לסור ולאכול מלחם החוכמה.‏ אחר כך,‏ ביראת יהוה,‏ יהיו הם מאושרים גם אם נכסיהם מועטים.‏ רבים הם יתרונות החוכמה;‏ תועלת רבה היא מצמיחה.‏ בלי חוכמה ודעת לא ניתן לרכוש מזימה [‏כושר חשיבה]‏ אשר תשמור עלינו.‏ הדבש מועיל ונעים,‏ וכך גם החוכמה.‏ יקרה היא מזהב;‏ עץ חיים היא.‏ אדם ללא חוכמה יאבד,‏ כי היא מצילת חיים;‏ למעשה חיים היא לבעליה (‏ד׳:‏7;‏ א׳:‏7,‏ 20–23;‏ ב׳:‏6,‏ 7,‏ 10,‏ 11;‏ ג׳:‏13–18,‏ 21–26;‏ ח׳:‏1–36;‏ ט׳:‏1–6,‏ 10;‏ י׳:‏8;‏ י״ג:‏14;‏ ט״ו:‏16,‏ 24;‏ ט״ז:‏16,‏ 20–24;‏ כ״ד:‏13,‏ 14‏)‏.‏

²² (‏ג)‏ בנוסף לדעת ולחוכמה חשוב לרכוש בינה;‏ ”‏בכל קניינך קנה בינה [‏הבנה]‏”‏.‏ הבנה היא היכולת לראות דבר בהקשרו;‏ משמעה לגלות תבונה (‏חוש הבחנה)‏ ובכל עת להתחשב ברצון אלוהים,‏ שכן האדם אינו יכול להישען על בינתו הוא.‏ בלתי אפשרי לרכוש בינה או חוש הבחנה אם פועלים בניגוד לרצון יהוה.‏ כדי לאמץ אותה ללבנו,‏ עלינו לחפשה כמטמונים.‏ בלי דעת לא ניתן להגיע לכלל הבנה.‏ הנבון מבקש דעת ומאמציו נושאים פרי.‏ החוכמה עומדת לפניו.‏ הוא מוגן מפני אינספור מלכודות העולם,‏ לדוגמה מאנשים רעים המנסים להפיל אחרים ברשתם ולגרום להם ללכת איתם במחשכים.‏ מן הראוי שנודה ליהוה אלוהים המעניק לנו דעת,‏ חוכמה ובינה מצילות חיים (‏ד׳:‏7;‏ ב׳:‏3,‏ 4;‏ ג׳:‏5;‏ ט״ו:‏14;‏ י״ז:‏24;‏ י״ט:‏8;‏ כ״א:‏30‏)‏.‏

²³ ספר משלי אכן מועיל לקוראיו ומציג ברוח אלוהים שפע של עצות נבונות שתכליתן לעזור לנו לרכוש בינה ולנצור את לבנו,‏ ”‏כי ממנו תוצאות חיים”‏ (‏ד׳:‏23‏)‏.‏ להלן מבחר עצות נבונות המודגשות לאורך הספר כולו.‏

²⁴ הניגוד בין צדיק לרשע:‏ הרשע יילכד בדרכיו העיקשות,‏ והונו לא יצילו ביום עֶברה.‏ הצדיק יזכה לחיים ויהוה יגמול לו (‏ב׳:‏21,‏ 22;‏ י׳:‏6,‏ 7,‏ 9,‏ 24,‏ 25,‏ 27–32;‏ י״א:‏3–7,‏ 18–21,‏ 23,‏ 30,‏ 31;‏ י״ב:‏2,‏ 3,‏ 7,‏ 28;‏ י״ג:‏6,‏ 9;‏ י״ד:‏2,‏ 11;‏ ט״ו:‏3,‏ 8,‏ 29;‏ כ״ט:‏16‏)‏.‏

²⁵ הצורך בערכי מוסר גבוהים:‏ שלמה שב ומזהיר מפני הפקרות מינית.‏ הנואפים יוכו בנֶגע ובקלון,‏ וחרפתם לא תימחה.‏ ”‏מים גנובים”‏ מתוקים אולי לטעמו של נער,‏ אך הזונה יורדת אל חדרי מוות ולוקחת איתה את קורבנותיה הפתאים.‏ כל הנופלים במלכודת ההפקרות המינית,‏ כמוהם כמי שנופלים בשוחה עמוקה,‏ וזעם יהוה עליהם (‏ב׳:‏16–19;‏ ה׳:‏1–23;‏ ו׳:‏20–35;‏ ז׳:‏4–27;‏ ט׳:‏13–18;‏ כ״ב:‏14;‏ כ״ג:‏27,‏ 28‏)‏.‏

²⁶ הצורך בריסון עצמי:‏ שכרות וזללנות מוזכרות לשמצה.‏ כדי לזכות בברכת אלוהים יש לנהוג מתינות באכילה ובשתייה (‏כ׳:‏1;‏ כ״א:‏17;‏ כ״ג:‏21,‏ 29–35;‏ כ״ה:‏16;‏ ל״א:‏4,‏ 5‏)‏.‏ הסבלנים הקשים לכעוס שופעים בתבונה,‏ וחזקים הם מגיבור הלוכד עיר (‏י״ד:‏17,‏ 29;‏ ט״ו:‏1,‏ 18;‏ ט״ז:‏32;‏ י״ט:‏11;‏ כ״ה:‏15,‏ 28;‏ כ״ט:‏11,‏ 22‏)‏.‏ הריסון העצמי נחוץ גם במניעת צרות עין וקנאה,‏ אשר רקב היא לעצמות (‏י״ד:‏30;‏ כ״ד:‏1;‏ כ״ז:‏4;‏ כ״ח:‏22‏)‏.‏

²⁷ שימוש נבון ובלתי נבון בלשון:‏ איש המעקש שפתיו,‏ הולך רכיל,‏ עד שקר ואיש שקר יתגלו,‏ כי תועבה הם בעיני יהוה (‏ד׳:‏24;‏ ו׳:‏16–19;‏ י״א:‏13;‏ י״ב:‏17,‏ 22;‏ י״ד:‏5,‏ 25;‏ י״ז:‏4;‏ י״ט:‏5,‏ 9;‏ כ׳:‏17;‏ כ״ד:‏28;‏ כ״ה:‏18‏)‏.‏ פה מדבר טובות הוא מקור חיים;‏ אך פי האוויל מביא לאובדנו.‏ ”‏מוות וחיים ביד לשון,‏ ואוהביה יאכל פריה”‏ (‏י״ח:‏21‏)‏.‏ הוצאת דיבה,‏ לשון מרמה,‏ חנופה ודיבור נמהר מוזכרים לגנאי.‏ מן החוכמה לדבר אמת ולכבד את אלוהים (‏י׳:‏11,‏ 13,‏ 14;‏ י״ב:‏13,‏ 14,‏ 18,‏ 19;‏ י״ג:‏3;‏ י״ד:‏3;‏ ט״ז:‏27–30;‏ י״ז:‏27,‏ 28;‏ י״ח:‏6–8,‏ 20;‏ כ״ו:‏28;‏ כ״ט:‏20;‏ ל״א:‏26‏)‏.‏

²⁸ הטיפשות שבגאווה והצורך בענווה:‏ הגאוותן מרומם את עצמו למעמד רם שאינו שייך לו,‏ וסופו ליפול.‏ גבהי הלב תועבה הם בעיני יהוה,‏ ואילו לשפלי הרוח הוא נותן חוכמה,‏ כבוד,‏ עושר וחיים (‏ג׳:‏7;‏ י״א:‏2;‏ י״ב:‏9;‏ י״ג:‏10;‏ ט״ו:‏33;‏ ט״ז:‏5,‏ 18,‏ 19;‏ י״ח:‏12;‏ כ״א:‏4;‏ כ״ב:‏4;‏ כ״ו:‏12;‏ כ״ח:‏25,‏ 26;‏ כ״ט:‏23‏)‏.‏

²⁹ חריצות ולא עצלנות:‏ רבים הם תיאורי העצל.‏ עליו ללכת אל הנמלה כדי ללמוד מדרכיה ולהחכים.‏ החרוץ,‏ לעומת זאת,‏ יצליח!‏ (‏א׳:‏32;‏ ו׳:‏6–11;‏ י׳:‏4,‏ 5,‏ 26;‏ י״ב:‏24;‏ י״ג:‏4;‏ ט״ו:‏19;‏ י״ח:‏9;‏ י״ט:‏15,‏ 24;‏ כ׳:‏4,‏ 13;‏ כ״א:‏25,‏ 26;‏ כ״ב:‏13;‏ כ״ד:‏30–34;‏ כ״ו:‏13–16;‏ ל״א:‏24,‏ 25‏)‏.‏

³⁰ חברה טובה:‏ טיפשי להתרועע עם מי שאינם יראים את יהוה,‏ עם רשעים או כסילים,‏ עם חמי מזג,‏ עם הולכי רכיל או עם זללנים.‏ אדרבה,‏ התהלך עם חכמים,‏ ותהיה חכם יותר (‏א׳:‏10–19;‏ ד׳:‏14–19;‏ י״ג:‏20;‏ י״ד:‏7;‏ כ׳:‏19;‏ כ״ב:‏24,‏ 25;‏ כ״ח:‏7‏)‏.‏

³¹ הצורך בתוכחה ובמוסר:‏ ”‏את אשר יֶאהב יהוה יוכיח”‏,‏ וכל המטים אוזן למוסר יזכו לכבוד ולחיים.‏ שונא תוכחה יביא על עצמו קלון (‏ג׳:‏11,‏ 12;‏ י׳:‏17;‏ י״ב:‏1;‏ י״ג:‏18;‏ ט״ו:‏5,‏ 31–33;‏ י״ז:‏10;‏ י״ט:‏25;‏ כ״ט:‏1‏)‏.‏

³² עצות לרעיות:‏ ספר משלי שב ומזהיר את הנשים לבל תחרחרנה ריב ומדון ותתנהגנה בצורה מבישה.‏ אשת חיל,‏ אישה מַשְׂכָּלֶת [‏נבונה]‏ ויראת אלוהים,‏ תורת חסד על לשונה;‏ המוצא אישה כזו,‏ מפיק רצון מיהוה (‏י״ב:‏4;‏ י״ח:‏22;‏ י״ט:‏13,‏ 14;‏ כ״א:‏9,‏ 19;‏ כ״ז:‏15,‏ 16;‏ ל״א:‏10–31‏)‏.‏

³³ גידול ילדים:‏ למד אותם את מצוות אלוהים באופן קבוע לבל ’‏ישכחו’‏.‏ הקנה להם את הדרכת יהוה מינקות.‏ אל תחסוך את שבטך בשעת הצורך;‏ שבט ותוכחה,‏ כביטוי לאהבה,‏ ייתנו לנער חוכמה.‏ להורים שידריכו את ביתם בדרך אלוהים יהיו ילדים חכמים שיסבו שמחה ונחת לאביהם ולאמם (‏ד׳:‏1–9;‏ י״ג:‏24;‏ י״ז:‏21;‏ כ״ב:‏6,‏ 15;‏ כ״ג:‏13,‏ 14,‏ 22,‏ 24,‏ 25;‏ כ״ט:‏15,‏ 17‏)‏.‏

³⁴ האחריות לעזור לזולת:‏ ספר משלי מדגיש זאת פעמים רבות.‏ החכם חייב לזרות דעת לתועלת הזולת.‏ יש להיות נדיבים ולעשות חסד עם דלי האמצעים,‏ וכל העושה כן למעשה מלווה ליהוה ויבוא על גמולו (‏י״א:‏24–26;‏ ט״ו:‏7;‏ י״ט:‏17;‏ כ״ד:‏11,‏ 12;‏ כ״ח:‏27‏)‏.‏

³⁵ ביטחון ביהוה:‏ ספר משלי יורד לשורש הבעיות ומייעץ לנו לשים ביטחון מלא באלוהים.‏ עלינו לדעת את יהוה בכל דרכינו.‏ האדם מתכנן את דרכו,‏ אך עליו לתת ליהוה לכוון את צעדיו.‏ שם יהוה הוא מגדל עוז,‏ בו ירוץ צדיק ונשגב.‏ קווה ליהוה ובקש הדרכה בדברו (‏ג׳:‏1,‏ 5,‏ 6;‏ ט״ז:‏1–9;‏ י״ח:‏10;‏ כ׳:‏22;‏ כ״ח:‏25,‏ 26;‏ ל׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏

³⁶ עד כמה מועיל ספר משלי להוראה ולחינוך,‏ הן באופן אישי והן עבור הזולת!‏ דומה כי אין פן ביחסים הבין־אישיים שאינו זוכה להתייחסות.‏ יש המתבודדים לנפשם ומתרחקים מיתר עובדי האלוהים (‏י״ח:‏1‏)‏.‏ יש בעלי מעמד בכיר המסיקים מסקנות בטרם ישמעו את שני הצדדים (‏י״ח:‏17‏)‏.‏ יש העושים מעשי קונדס מסוכנים (‏כ״ו:‏18,‏ 19‏)‏.‏ יש הנוטים להכיר פנים (‏כ״ח:‏21‏)‏.‏ הסוחר בחנות,‏ החקלאי בשדה,‏ בעלים,‏ נשים וילדים — כולם זוכים להדרכה מועילה.‏ הספר מסייע להורים לחשוף את המלכודות הרבות הטמונות בדרכם של בני הנוער.‏ החכמים יכולים ללמד את חסרי הניסיון.‏ המשלים מעשיים בכל מקום שהוא;‏ ההדרכה הגלומה בספר ועצותיו אינן מתיישנות לעולם:‏ ”‏ספר משלי”‏,‏ אמר פעם המחנך האמריקני ויליאם ליון פלפס,‏ ”‏עדכני יותר מעיתוני הבוקר”‏.‏a משלי הוא ספר עדכני,‏ מעשי ומועיל להוראה מפני שנכתב ברוח אלוהים.‏

³⁷ ספר משלי,‏ שנאמר ברובו מפי שלמה,‏ מועיל לתיקון ומפנה את הקוראים לאל הכול־יכול.‏ כך גם עשה ישוע אשר מוצג במתי י״ב:‏42 כ”‏גדול משלמה”‏.‏

³⁸ עד כמה שמחים אנו שישוע,‏ החכם באדם,‏ הוא זרע המלכות שבחר יהוה!‏ כיסאו ”‏ייכון בצדק”‏ ושלטונו השליו יעלה בתפארתו על ימי מלכות שלמה.‏ על מלכותו ייאמר:‏ ”‏חסד ואמת יִצרו [‏ינצרו]‏ מלך,‏ וסעד בחסד כיסאו”‏.‏ באמצעות מלכות זו תיהנה האנושות משלטון צודק ונצחי,‏ אשר לגביו נאמר במשלי:‏ ”‏[‏כאשר]‏ מלך שופט באמת דלים,‏ כיסאו לעד ייכון”‏.‏ אנו שמחים מעצם ההבנה שהמשלים לא רק מאירים את דרכנו אלי דעת,‏ חוכמה,‏ הבנה וחיי עולם,‏ אלא,‏ חשוב מכך,‏ הם מפארים את יהוה כמקור חוכמת האמת שאותה הוא מפיץ באמצעות המשיח ישוע,‏ יורש המלכות.‏ ספר משלי מסייע לנו להעריך במידה רבה יותר את מלכות אלוהים ואת עקרונות הצדק אשר מנחים את שלטונה (‏מש׳ כ״ה:‏5;‏ ט״ז:‏12;‏ כ׳:‏28;‏ כ״ט:‏14‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏