ספר 34 —‏ נחום

הכותב:‏ נחום

מקום הכתיבה:‏ יהודה

זמן השלמת הכתיבה:‏ לפני 632 לפה״ס

‏”‏משא נינווה”‏a (‏נח׳ א׳:‏1‏)‏.‏ נבואת נחום נפתחת בנימה מבשרת רעות.‏ מדוע הכריז הנביא נבואת חורבן זו?‏ מה אנו יודעים על נינווה הקדומה?‏ את תולדותיה מסכם נחום בשתי מילים:‏ ”‏עיר דמים”‏ (‏ג׳:‏1‏)‏.‏ שני תילים השוכנים על הגדה המזרחית של נהר החידקל,‏ מול העיר המודרנית מוֹסוּל שבצפון עיראק,‏ מציינים את מיקומה של נינווה הקדומה.‏ העיר הייתה מבוצרת בחומות ובתעלות מגן ושימשה בירת האימפריה האשורית בשלביה האחרונים בהיסטוריה.‏ עם זאת,‏ העיר הוקמה עוד בימי נמרוד,‏ שהיה ”‏גיבור ציד לפני [‏נגד]‏ יהוה”‏.‏ המקרא מציין שנמרוד ”‏יצא אשור ויבן את נינווה”‏ (‏בר׳ י׳:‏9–11‏)‏.‏ מכאן שלנינווה לא הייתה התחלה טובה.‏ העיר בלטה בייחוד בימי שלטונם של סַרגוֹן,‏ סנחריב,‏ אֵסַרְחַדוֹן ואַשוּרְבַּנִיפַּל בתקופתה האחרונה של האימפריה האשורית.‏ במלחמות ובכיבושים צברה נינווה שלל לרוב,‏ ושמה יצא למרחוק ביחס האכזרי והבלתי אנושי ששליטיה גילו כלפי המוני שבויים.‏b ק.‏ וו.‏ צראם אומר בספרו אלים,‏ קברים ומלומדים,‏ עמוד 259:‏ ”‏נינוה נחרתה בתודעתה של האנושות לא על ידי שום דבר אחר זולתי רצח,‏ שוד,‏ שעבוד,‏ התעללות בחלשים,‏ מלחמות ואלימות ודיכוי מכל הסוגים על ידי שושלת דמים של מלכים וחולשים שחלשו רק על ידי הטלת אימה ואשר רק לעתים נדירות הספיקו למות מיתה בידי שמים,‏ הם הושמדו והוחלפו על ידי אחרים,‏ קשים ואכזרים מהם”‏.‏

² מה באשר לדתה של נינווה?‏ נינווה סגדה לפנתיאון נרחב של אלים,‏ שרבים מהם מקורם בבבל.‏ שליטיה ביקשו את עזרת האלים בשעה שיצאו להחריב ולהשמיד,‏ וכוהניה החמדנים תמכו במבצעי הכיבוש מתוך ציפייה לקבל נתח נכבד מן השלל.‏ בספרו ערים קדומות (‏Ancient Cities‏)‏ (‏1886,‏ עמוד 25)‏,‏ אומר וו.‏ ב.‏ רייט:‏ ”‏הם העריצו כוח,‏ ונשאו את תפילותיהם אך ורק אל אלילי אבן ענקיים,‏ אריות ופרים בעלי גַפַּיים מגושמות,‏ כנפי נשר וראשי אדם שהיוו סמל לכוח,‏ אומץ לב וניצחון.‏ הלחימה הייתה עיקר עיסוקה של האומה,‏ והכוהנים היו מחרחרי מלחמה בלתי נלאים.‏ את עיקר פרנסתם הוציאו מן השלל שנתפס בכיבושים,‏ וממנו הופרש להם כמעט תמיד אחוז קבוע לפני שאחרים נטלו את חלקם.‏ מירוץ בוזזים זה היה דתי מאוד באופיו”‏.‏

³ נבואת נחום אומנם קצרה,‏ אך מעניינת מאוד.‏ כל הידוע לנו על הנביא מצוי בפסוק הראשון‏:‏ ”‏משא נינווה:‏ ספר חזון נחום האֶלְקוֹשִי”‏.‏ השם נחום משמעו ”‏מנחם”‏.‏ נבואתו לא הייתה בגדר נחמה לנינווה,‏ אך עבור עמו של אלוהים גלומה בה הבטחה להקלה ודאית וממושכת מפני אויב מושבע רב עוצמה.‏ יש משום נחמה גם בעובדה שנחום אינו מזכיר את חטאי עמו.‏ לא ידוע היכן בדיוק שכנה אֶלקוֹש,‏ אולם סביר להניח שהנבואה נכתבה ביהודה (‏נח׳ ב׳:‏1‏)‏.‏ נפילת נינווה,‏ שאירעה ב־632 לפה״ס,‏ עוד צפונה הייתה בחיק העתיד בשעה שכתב נחום את נבואתו,‏ והוא השווה בין מאורע זה לבין נפילת נֹא אמון (‏תֶּבַּי,‏ במצרים)‏ שהתרחשה זמן קצר קודם לכן (‏ג׳:‏8‏)‏.‏ לפיכך,‏ קרוב לוודאי שנחום כתב את נבואתו בערך בתקופת ביניים זו.‏

⁴ הספר ניחן בסגנון ייחודי.‏ אין בו מילים מיותרות.‏ לשונו נמרצת וריאליסטית כיאה לספר השייך לכתבי־הקודש.‏ נחום מצטיין בשפה ציורית,‏ רגשית ודרמטית,‏ בביטויים מכובדים,‏ בדימויים בהירים ובמבע חי ומוחשי (‏א׳:‏2–8,‏ 12–14;‏ ב׳:‏5,‏ 13;‏ ג׳:‏1–5,‏ 13–15,‏ 18,‏ 19‏)‏.‏ דומה כי רוב הפרק הראשון ערוך במבנה אקרוסטיכון.‏ נושאו הייחודי מעשיר את סגנונו.‏ הנביא מביע שאט נפש גמורה מאויבה המסוכן של ישראל.‏ עיניו ממוקדות בחורבנה של נינווה.‏

⁵ ההתגשמות המדויקת מעידה על מהימנות הנבואה.‏ מי היה מעז בימי נחום,‏ מלבד נביא יהוה,‏ לנבא שניתן יהיה לפלוש לבירתה הגאה של האימפריה העולמית דאז דרך ”‏שערי הנהרות”‏,‏ ולומר שהיכלה יימוג,‏ ושישררו בה ”‏בּוּקָה ומְבוּקָה [‏ריקנות גמורה]‏ ומבוּלָקָה [‏שממה וחורבן]‏”‏?‏ (‏נחום ב׳:‏7–11‏)‏ ההתרחשויות שבאו בעקבות זאת הראו שהנבואה ניתנה בהשראת אלוהים.‏ בכרוניקה של המלך הבבלי נבופלאסר מתוארת מפלתה של נינווה בידי המדים והבבלים:‏ ”‏[‏הם]‏ שמו את העיר לתל ולחורבה.‏.‏.‏ ”‏.‏c חורבנה היה כה מוחלט שבמשך מאות שנים נשכח אתרה.‏ מבקרי מקרא מסוימים שמו את המקרא ללעג בטענה שנינווה מעולם לא הייתה קיימת.‏

⁶ כתימוכין נוספים למהימנות הספר,‏ נתגלה אתרה של נינווה,‏ ובמאה ה־19 החלו לערוך שם חפירות ארכיאולוגיות.‏ העריכו כי יהיה צורך לסלק מיליוני טון עפר כדי לחשוף אותה כליל.‏ מה נתגלה בנינווה?‏ ממצאים רבים התומכים בנבואת נחום!‏ למשל,‏ מצבותיה וכתובותיה מעידות על אכזריותה,‏ ונתגלו שרידים של פסלים ענקיים בדמות פרים ואריות מכונפים.‏ אין פלא שנחום כינה את העיר ”‏מעון אריות”‏ (‏ב׳:‏12‏)‏.‏d

⁷ היהודים קיבלו את הספר כחלק מכתבי־הקודש,‏ דבר המעיד על שייכותו לקאנון המקראי.‏ הספר תואם התאמה מוחלטת ליתר המקרא.‏ הנבואה נאמרת בשם יהוה,‏ ומעידה בלשון ברורה על תכונותיו ועליונותו.‏

במה מועיל הספר

¹¹ נבואת נחום ממחישה מספר עקרונות מקרא יסודיים.‏ דברי הפתיחה של הספר חוזרים על הסיבה שבגללה נתן אלוהים את הדיבר השני בעשרת הדיברות:‏ ”‏אל קנוא.‏.‏.‏ יהוה”‏.‏ מייד בהמשך מצביע נחום על כך ש”‏נוקם יהוה לצריו”‏.‏ גאוותה,‏ אכזריותה ואליליה של אשור לא יצילוה ממשפט יהוה.‏ אנו סמוכים ובטוחים שבבוא המועד יטיל יהוה את עונשו הצודק על כל הרשעים.‏ ”‏יהוה ארך אפיים וגדל כוח,‏ ונקה לא ינקה”‏.‏ אם כן,‏ הספר מבליט את צדקתו ואת עליונותו של יהוה על רקע החורבן שימיט על אשור האדירה.‏ נינווה אכן הפכה ל”‏בוּקָה ומְבוּקָה,‏ ומבוּלָקָה”‏ (‏א׳:‏2,‏ 3;‏ ב׳:‏11‏)‏.‏

¹² בניגוד לכך שנינווה ’‏נכרתה כולה’‏,‏ מכריז נחום על שיקומו של ’‏גאון יעקב וישראל’‏.‏ יהוה שולח בשורות טובות לעמו:‏ ”‏הנה על ההרים רגלי מבשר,‏ משמיע שלום”‏.‏ בשורת שלום זו קשורה למלכות אלוהים.‏ מניין לנו?‏ ובכן,‏ ישעיהו נוקט אותה לשון,‏ ומוסיף את המילים:‏ ”‏מבשר טוב,‏ משמיע ישועה,‏ אומר לציון:‏ ’‏מָלַך אלוהייך!‏’‏”‏ (‏נח׳ ב׳:‏1,‏ 3;‏ יש׳ נ״ב:‏7‏)‏ ברומים י׳:‏15 מייחס השליח פאולוס את המילים האלו למשיחיים מבשרי בשורה טובה הנשלחים על־ידי יהוה.‏ הללו מכריזים את ’‏בשורת המלכות’‏ (‏מתי כ״ד:‏14‏)‏.‏ נחום,‏ כשמו כן הוא,‏ מספק נחמה רבה לכל שוחרי השלום והישועה שתביא בכנפיה מלכות אלוהים.‏ אין ספק שהם ייווכחו כי ’‏טוב יהוה ומעוז ביום צרה לחוסים בו’‏ (‏נח׳ א׳:‏7‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏