ספר 38 —‏ זכריה

הכותב:‏ זכריה

מקום הכתיבה:‏ ירושלים

זמן השלמת הכתיבה:‏ 518 לפה״ס

התקופה הנסקרת:‏ מ־520 עד 518 לפה״ס

קיפאון!‏ זה היה מצב מלאכת הבנייה של מקדש יהוה בירושלים כשהחל זכריה להינבא.‏ שלמה בנה את המקדש הראשון בתוך שבע שנים וחצי (‏מל״א ו׳:‏37,‏ 38‏)‏.‏ לעומת זאת,‏ חלפו 17 שנה מאז שבו היהודים לירושלים,‏ ועדיין הייתה בניית הבית השני רחוקה מסיומה.‏ המלאכה בטלה כליל בעקבות חרם שהטיל ארתחשסתא (‏בַּרדיה או גַוּמַתָא)‏.‏ והנה עתה,‏ למרות החרם הרשמי,‏ שבה המלאכה למסלולה.‏ יהוה שלח את חגי וזכריה כדי לעורר את העם לחדש את הבנייה ולהתמיד בה עד תומה (‏עז׳ ד׳:‏23,‏ 24;‏ ה׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏

² המשימה שניצבה בפני העם נראתה כהר גדול (‏זכ׳ ד׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ הם היו מעטים מול רבים,‏ ואף־על־פי שזרובבל — מושל משושלת דוד — עמד בראשם,‏ לא היה להם מלך והם היו כפופים לשלטון זר.‏ הדרך הקלה הייתה לשקוע בחולשתם ולהיות מרוכזים בעצמם,‏ בעת שצורכי השעה היו אמונה איתנה ופעולה נמרצת!‏ תפקידו של זכריה היה להסב את תשומת לבם למטרותיו של אלוהים בהווה ולמטרותיו הנאדרות בעתיד,‏ ובדרך זו לחזק את ידיהם לקראת המלאכה שעליהם להשלים (‏ח׳:‏9,‏ 13‏)‏.‏ לא היה זה הזמן להתנהג כמו אבותיהם חסרי ההערכה (‏א׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏

³ מי היה זכריה?‏ קיימות קרוב ל־30 דמויות במקרא ששמן זכריה.‏ כותב הספר הנושא את השם זכריה מזוהה כ”‏זכריה בן בֶּרֶכְיָה בן עידו הנביא”‏ (‏זכ׳ א׳:‏1;‏ עז׳ ה׳:‏1;‏ נחמ׳ י״ב:‏12,‏ 16‏)‏.‏ השם ”‏זכריה”‏ פירושו ”‏זָכַר יהוה”‏.‏ ספר זכריה מבהיר כי ”‏יהוה צבאות”‏ זוכר להיטיב עם עמו למען שמו (‏זכ׳ א׳:‏3‏)‏.‏ התאריכים המוזכרים בספר מראים שהתקופה הנסקרת בו היא לפחות שנתיים.‏ ”‏בחודש השמיני בשנת שתיים לדריווש”‏ (‏אוקטובר/‏נובמבר 520 לפה״ס)‏ חודשה בניית המקדש וזכריה החל להינבא (‏א׳:‏1‏)‏.‏ עוד מתייחס הספר לתאריך ”‏ארבעה לחודש התשיעי,‏ בכסלו”‏ ב”‏שנת ארבע לדריווש”‏ (‏בערך 1 בדצמבר,‏ 518 לפה״ס)‏ (‏ז׳:‏1‏)‏.‏ לפיכך,‏ נבואת זכריה הוכרזה ונכתבה במהלך השנים 520–518 לפה״ס (‏עזרא ד׳:‏24‏)‏.‏

⁴ חוקרי ספר זכריה ימצאו שפע של ראיות למהימנותו.‏ תן דעתך לצוֹר.‏ לאחר 13 שנות מצור ארוכות כבש נבוכדנאצר מלך בבל את צור.‏ אך אותה עת לא נחרבה העיר כליל.‏ כעבור שנים רבות חזה זכריה את השמדתה המוחלטת של צור.‏ ואכן,‏ אלכסנדר הגדול מיגר את צור ששכנה על אי.‏ הוא שפך סוללה שחיברה את החוף אל האי ושרף את העיר באכזריות,‏ ובזאת הגשים את נבואת זכריה שניתנה כמאתיים שנה קודם לכןa (‏זכ׳ ט׳:‏2–4‏)‏.‏

⁵ ההוכחה המשכנעת ביותר לכך שהספר נכתב ברוח אלוהים נעוצה בנבואותיו המשיחיות שהתגשמו בישוע המשיח:‏ זכריה ט׳:‏9 — מתי כ״א:‏4,‏ 5 ויוחנן י״ב:‏14–16;‏ זכריה י״ב:‏10 — יוחנן י״ט:‏34–37;‏ זכריה י״ג:‏7 — מתי כ״ו:‏31 ומרקוס י״ד:‏27‏.‏ בנוסף,‏ קיימים קווי דמיון ראויים לציון בין זכריה ח׳:‏16 לבין אפסים ד׳:‏25‏;‏ בין זכריה ג׳:‏2 לבין יהודה 9‏;‏ בין זכריה י״ד:‏5 לבין יהודה 14‏.‏ בדבר־אלוהים אכן שוררת הרמוניה מופלאה!‏

⁶ יש מבקרי מקרא הגורסים כי שינוי סגנון הכתיבה מפרק ט׳‏ והלאה,‏ מעיד כי לא ייתכן שחטיבה זו נכתבה בידי זכריה.‏ אלא ששינוי הסגנון בהחלט מוצדק לאור השינוי בנושא.‏ שמונה הפרקים הראשונים עוסקים בעניינים בעלי חשיבות אקטואלית לבני דורו של זכריה,‏ ואילו בפרקים ט׳ עד י״ד נושא הנביא את עיניו אל העתיד הרחוק.‏ יש התוהים מדוע ספר מתי מצטט מזכריה אך מייחס את המילים לירמיהו (‏מתי כ״ז:‏9;‏ זכ׳ י״א:‏12‏)‏.‏ מסתבר שירמיהו נחשב בעבר לראשון מבין הנביאים האחרונים (‏ולא ישעיהו,‏ כפי שמקובל בספרי המקרא כיום)‏;‏ לפיכך,‏ מתי נהג כנראה על־פי המנהג היהודי לכנות את כל הספרים בחלק מסוים של התנ״ך בשם של הספר הראשון בחלק.‏ ישוע עצמו השתמש בכינוי ”‏תהלים”‏ לציון כל הספרים השייכים לחטיבה כתובים (‏לוקס כ״ד:‏44‏)‏.‏b

⁷ עד פרק ו׳,‏ פסוק 8‏,‏ מורכב הספר מסדרה של שמונה מראות,‏ דומים לאלה שראו דניאל ויחזקאל,‏ הקשורים על־פי־רוב לבניית המקדש.‏ אחריהם באות הכרזות ונבואות בדבר עבודת אלוהים האמיתית,‏ השיקום ויום המלחמה של יהוה.‏

במה מועיל הספר

²³ כל הלומד את נבואת זכריה ומהרהר בה יזכה לידע מחזק אמונה.‏ יותר מ־50 פעם מסב זכריה את תשומת הלב ל”‏יהוה צבאות”‏ כאל הלוחם למען עמו ומגן עליו,‏ ונוסך בו כוח כפי צורכו.‏ לנוכח התנגדות דמוית הר שאיימה על השלמת בניית המקדש,‏ הכריז זכריה:‏ ”‏זה דבר יהוה אל זרובבל לאמור,‏ ’‏לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי’‏,‏ אמר יהוה צבאות.‏ מי אתה הר הגדול?‏ לפני זרובבל למישור”‏.‏ בניין המקדש הושלם בסיועה של רוח יהוה.‏ גם כיום יוסרו המכשולים אם תהיה לנו אמונה ביהוה.‏ זה בדיוק מה שאמר ישוע לתלמידיו:‏ ”‏אם יש לכם אמונה כגרגיר החרדל ותאמרו להר הזה ’‏זוז מפה לשם’‏ — הוא יזוז,‏ ושום דבר לא ייבצר מכם”‏ (‏זכ׳ ד׳:‏6,‏ 7;‏ מתי י״ז:‏20‏)‏.‏

²⁴ בפרק י״ג,‏ פסוקים 2 עד 6‏,‏ ממחיש זכריה את הנאמנות המאפיינת את ארגון יהוה עד עצם היום הזה.‏ נאמנות זו עולה על כל קשר אנושי,‏ אפילו על קשרי דם.‏ אם קרוב משפחה ינבא נבואת שקר בשם יהוה,‏ כלומר,‏ ידבר בניגוד לבשורת המלכות וינסה להשפיע לרעה על אחרים בקהילת משרתי אלוהים,‏ חייבים בני משפחתו לתמוך בנאמנות בכל צעד שיפוטי שתנקוט נגדו הקהילה.‏ אותה עמדה ראוי לאמץ כנגד כל אדם קרוב המנבא כזב,‏ למען יבוש ויתייסר על לבו בשל קו פעולתו המוטעה.‏

²⁵ כפי שציינו בהקדמה,‏ זכריה חזה בדייקנות מרובה את כניסתו של ישוע אל ירושלים כמלך ”‏עני [‏עניו]‏ ורוכב על חמור”‏,‏ את הסגרתו תמורת ”‏שלושים כסף”‏,‏ את העובדה שתלמידיו ייפוצו באותה עת ואת דקירתו בחנית על עמוד ההוקעה בידי חייל (‏זכ׳ ט׳:‏9;‏ י״א:‏12;‏ י״ג:‏7;‏ י״ב:‏10‏)‏.‏ עוד מנבא זכריה על איש ששמו ”‏צֶמַח”‏ אשר יבנה את היכל יהוה.‏ השוואה עם ישעיהו י״א:‏1–10;‏ ירמיהו כ״ג:‏5;‏ ולוקס א׳:‏32,‏ 33 מעלה כי מדובר בישוע המשיח,‏ אשר ”‏ימלוך על בית יעקב לעולם”‏.‏ זכריה מתאר את ה”‏צמח”‏ כ”‏כהן על כיסאו”‏,‏ מילים התואמות לדברי השליח פאולוס:‏ ”‏ישוע.‏.‏.‏ היה לכהן גדול לעולם על דיברתי מלכי צדק”‏.‏ עוד אמר פאולוס:‏ ”‏[‏הוא]‏ יושב לימין כיסא הגדולה בשמיים”‏ (‏זכ׳ ו׳:‏12,‏ 13;‏ עב׳ ו׳:‏20;‏ ח׳:‏1‏)‏.‏ לפיכך,‏ נבואת זכריה מראה שה”‏צמח”‏ הוא כהן גדול ומלך גם יחד היושב לימין אלוהים בשמיים,‏ ובו בזמן מצהירה שיהוה הוא הריבון על הכול:‏ ”‏והיה יהוה למלך על כל הארץ.‏ ביום ההוא יהיה יהוה אחד,‏ ושמו אחד”‏ (‏זכ׳ י״ד:‏9‏)‏.‏

²⁶ בהתייחסו לתקופה ההיא,‏ חוזר הנביא קרוב ל־20 פעם על המונח ”‏ביום ההוא”‏,‏ ואף חותם את נבואתו במילים אלו.‏ כשבודקים את איזכוריו הרבים מתברר כי זהו היום שבו יהוה מכרית את שמות העצבים [‏האלילים]‏ ומוחה את נביאי השקר (‏י״ג:‏2,‏ 4‏)‏.‏ זהו היום שבו יהוה נלחם בגויים התוקפניים ומטיל מהומה בשורותיהם.‏ הוא משמידם ונותן את ’‏גיא ההרים’‏ כמחסה לעמו (‏י״ד:‏1–5,‏ 13;‏ י״ב:‏8,‏ 9‏)‏.‏ כן,‏ ”‏והושיעם יהוה אלוהיהם ביום ההוא כצאן עמו”‏,‏ והם יקראו איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה (‏זכ׳ ט׳:‏16;‏ ג׳:‏10;‏ מיכה ד׳:‏4‏)‏.‏ זהו יום מפואר שבו יהוה צבאות ’‏ישכון בתוך’‏ עמו וביום זה ”‏יֵצאו מים חיים מירושלים”‏.‏ מילים אלו של זכריה מזהות את האירועים שיתחוללו ”‏ביום ההוא”‏ כמבשרי בואם של ”‏שמיים חדשים וארץ חדשה”‏ (‏זכ׳ ב׳:‏15;‏ י״ד:‏8;‏ ההת׳ כ״א:‏1–3;‏ כ״ב:‏1‏)‏.‏

²⁷ ”‏מי בז ליום קטנות?‏”‏ שואל יהוה.‏ שגשוג זה יהיה חובק עולם:‏ ’‏ובאו עמים רבים וגויים עצומים לבקש את יהוה צבאות בירושלים ולחלות [‏לרכך]‏ את פני יהוה.‏ ועשרה אנשים מכל לשונות הגויים יחזיקו בכנף איש יהודי לאמור:‏ ”‏נלכה עימכם,‏ כי שמענו אלוהים עימכם”‏’‏.‏ ”‏ביום ההוא”‏ אפילו מצילות [‏פעמוני]‏ הסוס ישאו את המילים ”‏קודש ליהוה!‏”‏ יהיה זה לתועלתנו הרבה לדון בנבואות מחממות לב אלו,‏ כיוון שהן מראות כי שם יהוה אכן יקודש באמצעות זרע מלכותו (‏זכ׳ ד׳:‏10;‏ ח׳:‏22,‏ 23;‏ י״ד:‏20‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏