ספר 32 — יונה
הכותב: יונה
זמן השלמת הכתיבה: בערך ב־844 לפה״ס
יונה — שליח שנשלח במאה ה־9 לפה״ס לארץ זרה. כיצד התייחס אל השליחות שהטיל עליו יהוה? אילו חוויות חדשות חווה בעקבות זאת? האם מצא את האנשים שאליהם נשלח? מה הייתה מידת הצלחתו? על שאלות אלו משיב ספר יונה הדרמטי. הספר נכתב בתקופה שבה הפר עמו הנבחר של יהוה את בריתו עם אלוהים ושקע בעבודת אלילים. ספר נבואי זה מראה כי רחמי אלוהים אינם מוגבלים אך ורק לעם אחד, אפילו לא לעם ישראל. בנוסף לכך, הספר מעלה על נס את רחמיו הרבים ואת חסדו של יהוה, בניגוד להיעדר רחמים, לחוסר סבלנות ולקטנות אמונה הניכרים לעתים בבני אדם לא־מושלמים.
2 יונה היה בנו של אמיתַי הנביא אשר מגת החפר שבגליל בנחלת זבולון. במלכים ב׳. י״ד:23–25 נמסר שירבעם מלך ישראל הרחיב את גבול האומה כדבר יהוה ביד יונה. מכאן שיונה ניבא בסביבות 844 לפה״ס, שנת עלייתו לשלטון של ירבעם השני מלך ישראל, ושנים רבות לפני שאשור, שבירתה נינווה, החלה למשול בישראל.
3 אין שמץ של ספק שספר יונה כולו הוא ספר מהימן. ’ישוע, משלים אמונתנו’, הזכיר את יונה כדמות ממשית וביאר ברוח הקודש שתי התרחשויות נבואיות מספר יונה, לראיה שהספר מכיל נבואות אמת (עב׳ י״ב:2; מתי י״ב:39–41; ט״ז:4; לוקס י״א:29–32). מאז ומתמיד החשיבו היהודים את ספר יונה כחלק מן הקאנון המקראי וראו בו ספר היסטורי. גילוי הלב מצד יונה המשתקף בתיאור טעויותיו וחולשותיו, ללא כל ניסיון לטשטש אותן, מעיד אף הוא על מהימנותו של הספר.
4 מה באשר ל’דג הגדול’ שבלע את יונה? הועלו השערות רבות לגבי סוג הדג. הראשְתָן (לווייתן הזרע) וקורחה לבנה (כריש) מסוגלים בהחלט לבלוע אדם שלם. עם זאת, המקרא מציין בפשטות: ”וימן יהוה דג גדול לבלוע את יונה” (יונה ב׳:1). סוג הדג אינו מוזכר. לא ניתן לקבוע בוודאות אם מדובר בראשתן, בקורחה לבנה או ביצור ימי בלתי מזוהה אחר.a די לנו במילים ”דג גדול”.
במה מועיל הספר
9 קו פעולתו של יונה ותוצאותיו משמשים לנו אזהרה. הוא ברח מפני השליחות שהפקיד בידיו אלוהים. היה עליו למלא אחר המשימה ולבטוח באלוהים שיתמוך בו (יונה א׳:3; לוקס ט׳:62; מש׳ י״ד:26; יש׳ ו׳:8). כשפנה לכיוון הלא־נכון, התבטאה גישתו השלילית בהססנותו להזדהות בפני המלחים כעובדו של ”יהוה אלוהי השמיים”. אומץ לבו אבד לו (יונה א׳:7–9; אפ׳ ו׳:19, 20). יונה היה מרוכז בעצמו, ובשל כך פירש את רחמי יהוה כלפי נינווה כעלבון אישי. כדי להציל את כבודו אמר ליהוה שידע מלכתחילה כי כך יקרה ושלא היה טעם לשולחו. על חוסר הכבוד ועל הטרוניה שהפגין הוכיח אותו אלוהים, ומכאן שיש בדוגמתו כדי ללמדנו לא לחפש טעם לפגם בגילויי הרחמים של יהוה ובדרכי פעולתו (יונה ד׳:1–4, 7–9; פיל׳ ב׳:13, 14; קור״א י׳:10).
10 כל דבר אחר בספר יונה מחוויר מול חסדו ורחמיו הנפלאים של יהוה. כביטוי לחסדו שלח יהוה את נביאו כדי להזהיר את נינווה מפני ההשמדה הקרבה ובאה, והיה מוכן לנהוג עימה במידת הרחמים בעקבות חזרתה בתשובה — רחמים שבזכותם שרדה העיר יותר מ־200 שנה נוספות עד חורבנה בידי המדים והבבלים ב־632 לפה״ס בערך. יהוה ריחם על יונה וחילץ אותו מן הים הסוער, ובנוסף לכך סיפק לו את הקיקיון ”להציל לו מרעתו”. יהוה העניק לו מקור הגנה והסיר אותו ממנו, ובדרך זו הראה ליונה שזכותו לנהוג בחסד וברחמים עם מי שיחפוץ (יונה א׳:2; ג׳:2–4, 10; ב׳:11; ד׳:6, 10, 11).
11 במתי י״ב:38–41 אמר ישוע לראשי הדת שלא יינתן להם אות מלבד ”אות יונה”. לאחר שלושה ימים ושלושה לילות ב”בטן שְאוֹל” הלך יונה והכריז לנינווה את בשורתו, ובזאת היה ל”אות” עבור תושביה (יונה ב׳:1, 3; ג׳:1–4). בדומה לכך, ישוע שכב בקבר מיום שישי עד יום ראשון ואחרי כן הוקם לתחייה. כאשר הצביעו תלמידיו על הראיות לתקומתו, הפך ישוע לאות עבור הדור ההוא. על־פי השיטה היהודית למדידת זמן ועל סמך העובדות במקרה של ישוע, פרק זמן של ”שלושה ימים ושלושה לילות” אינו חייב להיות שלושה ימים מלאים.b
12 בהמשך דבריו הראה ישוע את הניגוד בין תשובת אנשי נינווה לבין קשי לבם והתנגדותם החד־משמעית של היהודים במהלך שירותו ואמר: ”אנשי נינווה יקומו במשפט עם הדור הזה וירשיעוהו, כי חזרו בתשובה בקריאת יונה; והנה גדול מיונה כאן”. (ראה גם מתי ט״ז:4 ולוקס י״א:30, 32.) ”גדול מיונה” — למה התכוון ישוע? הוא דיבר על עצמו כעל גדול הנביאים בכל הדורות, האחד שנשלח בידי יהוה כדי להכריז: ”חיזרו בתשובה, כי קרבה מלכות שמיים” (מתי ד׳:17). למרות זאת, רוב היהודים בדור ההוא דחו את ”אות יונה”. מה קורה כיום? אף שהרוב אינם מטים אוזן קשבת לקריאת האזהרה שמפי יהוה, אלפים בעולם כולו מקבלים הזדמנות נפלאה לשמוע את בשורת מלכות אלוהים אותה הכריז לראשונה ישוע, ”בן האדם”. בדומה לאנשי נינווה שחזרו בתשובה והתברכו בזכות פעילותו של יונה, אותם אלפים יכולים ליהנות מאריכות ימים שיעניק להם יהוה ברוב רחמיו, שכן ”ישועתה ליהוה” (יונה ב׳:10).
[הערות שוליים]
a הבנה מכתבי־הקודש, כרך ב׳, עמודים 99, 100 (אנג׳).
b הבנה מכתבי־הקודש, כרך א׳, עמוד 593 (אנג׳).