ספר 33 —‏ מיכה

הכותב:‏ מיכה

מקום הכתיבה:‏ יהודה

זמן השלמת הכתיבה:‏ לפני 717 לפה״ס

התקופה הנסקרת:‏ מ־777 בערך עד 717 לפה״ס

חשוב על אדם בוגר שכבר שנים רבות משרת את יהוה נאמנה.‏ חשוב על אדם אמיץ המרהיב עוז לומר לראשי עמו,‏ ”‏שונאי טוב ואוהבי רע,‏ .‏.‏.‏ אשר אכלו שְאֵר עמי,‏ ועורם מעליהם הפשיטו”‏.‏ חשוב על אדם עניו הזוקף את התבטאויותיו התקיפות לזכות יהוה ומדבר ברוח קודשו.‏ האם לא היית נהנה להכיר אדם כזה?‏ בידו להקנות לך ידע רב ועצות טובות.‏ כך היה מיכה הנביא,‏ ויש באפשרותנו להתוודע לעצותיו המובחרות בספר הנושא את שמו (‏מיכה ג׳:‏2,‏ 3,‏ 8‏)‏.‏

² כפי שנכון לגבי חלק ניכר מן הנביאים,‏ מעט מאוד פרטים נמסרים על מיכה עצמו;‏ המסר שבפיו הוא החשוב.‏ השם מיכה הינו קיצור של השם מיכאל (‏שמשמעו,‏ ”‏מי כמו האל?‏”‏)‏ או מיכיהו (‏שמשמעו,‏ ”‏מי כמו יהוה?‏”‏)‏.‏ הוא ניבא בתקופת שלטונם של יותם,‏ אחז וחזקיהו (‏777–717 לפה״ס)‏,‏ ומכאן שהיה בן דורם של הנביאים ישעיהו והושע (‏יש׳ א׳:‏1;‏ הוש׳ א׳:‏1‏)‏.‏ לא ניתן לקבוע בוודאות כמה זמן ניבא,‏ אך לכל היותר מדובר ב־60 שנה.‏ נבואותיו על חורבן שומרון ניתנו קרוב לוודאי לפני חורבנה ב־740 לפה״ס,‏ והכתיבה כולה נשלמה ככל הנראה בתום מלכות חזקיהו ב־717 לפה״ס (‏מיכה א׳:‏1‏)‏.‏ מיכה היה נביא כפרי מן הכפר מורשת שבשפלה הפורייה,‏ דרומית מערבית לירושלים.‏ היכרותו עם חיי הכפר ניכרת במשלים ובדוגמאות שבהם השתמש להדגשת הכרזותיו (‏ב׳:‏12;‏ ד׳:‏12,‏ 13;‏ ו׳:‏15;‏ ז׳:‏1,‏ 4,‏ 14‏)‏.‏

³ מיכה חי בזמנים מסוכנים והרי גורל.‏ מאורעות שהתרחשו במהירות בזה אחר זה בישרו על אובדנן של ממלכת ישראל וממלכת יהודה.‏ השחיתות המוסרית ועבודת האלילים אכלו כל חלקה טובה בישראל,‏ והמצב הוביל בסופו של דבר בתקופת חייו של מיכה לחורבן האומה בידי אשור.‏ יהודה עשתה את הטוב בימי מלכות יותם,‏ הידרדרה לדרגת רשעותה של ישראל בימי מלכות אחז,‏ ושוב חזרה למוטב בימי חזקיהו.‏ יהוה הקים את מיכה כדי להזהיר את עמו מפני הפורענויות שיביא עליהם.‏ נבואות מיכה נתנו משנה תוקף לנבואותיהם של ישעיהו והושע (‏מל״ב ט״ו:‏32 עד כ׳:‏21;‏ דה״ב פרקים כ״ז עד ל״ב;‏ יש׳ ז׳:‏17;‏ הוש׳ ח׳:‏8;‏ קור״ב י״ג:‏1‏)‏.‏

⁴ קיימות שפע של ראיות המצביעות על מהימנות ספר מיכה.‏ מאז ומתמיד ראו בו היהודים חלק מן הקאנון העברי.‏ בירמיהו כ״ו:‏18,‏ 19 יש התייחסות ישירה לדברי מיכה:‏ ”‏ציון שדה תחרש,‏ וירושלים עיים תהיה”‏ (‏מיכה ג׳:‏12‏)‏.‏ הנבואה התגשמה בדייקנות ב־607 לפה״ס,‏ עם חורבן ירושלים עד ”‏להשחית”‏ בידי מלך בבל (‏דה״ב ל״ו:‏19‏)‏.‏ נבואה דומה על שומרון,‏ שתהיה ל”‏עִי השדה”‏,‏ התגשמה אף היא (‏מיכה א׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ שומרון נהרסה ב־740 לפה״ס בידי האשורים,‏ עת ששבו את ממלכת ישראל הצפונית (‏מל״ב י״ז:‏5,‏ 6‏)‏.‏ מאוחר יותר,‏ במאה הרביעית לפה״ס,‏ נכבשה שומרון בידי אלכסנדר הגדול,‏ והוחרבה כליל בידי היהודים בפיקודו של יוחנן הורקנוס הראשון במאה השנייה לפה״ס.‏ על חורבנה האחרון של שומרון,‏ נאמר במילון המקרא החדש בהוצאת וֶסטמיניסטר (‏The New Westminster Dictionary of the Bible‏)‏ 1970,‏ עמוד 822:‏ ”‏המנצח החריב אותה עד היסוד מתוך ניסיון למחוק כל ראיה לכך שעל הגבעה עמדה פעם עיר מבוצרת”‏.‏

⁵ גם הראיות הארכיאולוגיות מעידות על התגשמותן של נבואות מיכה.‏ חורבן שומרון בידי האשורים מוזכר בכרוניקות אשוריות.‏ למשל,‏ המלך האשורי סרגון התרברב:‏ ”‏צרתי על שומרון וכבשתיה”‏.‏a אולם,‏ ייתכן מאוד שהיה זה קודמו,‏ שַלְמַנְאֶסֶר החמישי,‏ שהשלים את הכיבוש.‏ באשר לשַלְמַנְאֶסֶר נאמר בכרוניקה בבלית:‏ ”‏הוא היכה את שומרון”‏.‏b הפלישה ליהודה,‏ אותה חזה מיכה,‏ תועדה בידי סנחריב (‏מיכה א׳:‏6,‏ 9;‏ מל״ב י״ח:‏13‏)‏.‏ בארמונו בנינווה נמצא תבליט בן ארבעה חלקים המתאר את כיבוש לכיש.‏ על המנסרה שלו אומר סנחריב:‏ ”‏צרתי (‏על)‏ 46 עריו הבצורות.‏ .‏.‏.‏ 150,‏200 אנשים.‏.‏.‏ הוצאתי לי מתוכן.‏.‏.‏ אותו [‏את חזקיהו]‏ אסרתי כמו ציפור בכלוב;‏ בתוך ירושלים עיר מלכותו”‏.‏ הוא מציין גם מנחות מס ששילם לו חזקיהו,‏ אם כי הוא נוקב בסכומים מוגזמים.‏ אין הוא מזכיר כלל ועיקר את האסון שניחת על חייליוc (‏מל״ב י״ח:‏14–16;‏ י״ט:‏35‏)‏.‏

⁶ הנבואה המסירה כל ספק שהספר נכתב בהשראת אלוהים היא הנבואה הבולטת במיכה ה׳:‏1 המנבאת את מקום הולדתו של המשיח (‏מתי ב׳:‏4–6‏)‏.‏ קיימים גם דמיונות לשון בין ספר מיכה לבין הכתבים המשיחיים (‏מיכה ז׳:‏6,‏ 20;‏ מתי י׳:‏35,‏ 36;‏ לוקס א׳:‏72,‏ 73‏)‏.‏

⁷ אף שמיכה היה אולי בן כפר ביהודה,‏ לא נעדרה ממנו היכולת להתבטא.‏ ניתן למצוא בספרו כמה מן הביטויים היפים ביותר בדבר־אלוהים.‏ פרק ו׳‏ בנוי בצורת דו־שיח.‏ מיכה עובר במהירות מנקודה אחת לרעותה,‏ מקללה לברכה וחוזר חלילה,‏ ומעברים חדים אלה לוכדים את תשומת לב הקורא (‏מיכה ב׳:‏10,‏ 12;‏ ג׳:‏1,‏ 12;‏ ד׳:‏1‏)‏.‏ הספר שופע מליצות:‏ בשעה שיהוה הולך,‏ ”‏ונמסו ההרים תחתיו,‏ והעמקים יתבקעו כדוֹנַג מפני האש,‏ כמים מוגָרים במורד”‏ (‏א׳:‏4;‏ ראה גם ז׳:‏17‏)‏.‏

⁸ את הספר אפשר לחלק לשלוש חטיבות,‏ וכל חטיבה נפתחת במילה ”‏שימעו”‏ ונושאת בחובה גערות,‏ אזהרות מפני עונשים והבטחה שיבואו ברכות.‏

במה מועיל הספר

¹⁶ לפני קרוב ל־700,‏2 שנה הוכחו נבואות מיכה כ’‏מועילות לתוכחה’‏,‏ שכן חזקיהו מלך יהודה נענה למסר והוביל את עמו לתשובה ולרפורמות דתיות (‏מיכה ג׳:‏9–12;‏ יר׳ כ״ו:‏18,‏ 19;‏ מל״ב י״ח:‏1–4‏)‏.‏ כיום ניתן להפיק תועלת רבה יותר מן הנבואות האלו שנכתבו ברוח הקודש.‏ כל המתיימרים לעבוד את אלוהים,‏ ראוי שיטו אוזן לאזהרותיו הברורות של מיכה כנגד דתות כזב,‏ עבודת אלילים,‏ שקר ואלימות (‏מיכה א׳:‏2;‏ ג׳:‏1;‏ ו׳:‏1‏)‏.‏ פאולוס מחזק את האזהרות הללו בקורינתים א׳.‏ ו׳:‏9–11‏.‏ שם הוא אומר שהמשיחיים האמיתיים רוחצו,‏ ושעושי מעשים אלה לא יירשו את מלכות אלוהים.‏ במיכה ו׳:‏8 אומר הכתוב בלשון פשוטה וברורה שיהוה דורש מן האדם ללכת עימו בצדק,‏ בחסד ובצניעות.‏

¹⁷ מיכה ניבא בקרב עם כה מפולג עד כי ’‏אויבי איש היו אנשי ביתו’‏.‏ לא אחת חיים המשיחיים בנסיבות דומות,‏ ומקצתם מתמודדים עם יחס בוגדני ורדיפות מרות מצד בני משפחותיהם.‏ עליהם תמיד להוחיל ליהוה,‏ ’‏אלוהי ישעם’‏ (‏מיכה ז׳:‏6,‏ 7;‏ מתי י׳:‏21,‏ 35–39‏)‏.‏ מי שנשענים בעוז רוח על יהוה,‏ כדוגמת מיכה,‏ בשעת רדיפות או בעת ביצוע תפקיד קשה,‏ ’‏יימלאו כוח ברוח יהוה’‏ וימסרו את מסריו.‏ מיכה ניבא שאנשי ”‏שארית יעקב”‏ יגלו אומץ לב.‏ הם יהיו ’‏כאריה בקרב עמים רבים’‏,‏ ובו בזמן כטל מרענן וכרביבים [‏ממטרים]‏ מאת יהוה.‏ תכונות אלו בהחלט בלטו באנשי ‏’‏שארית ישראל (‏יעקב)‏’‏ שנעשו חברים בקהילה המשיחית במאה הראשונה לספירה (‏מיכה ג׳:‏8;‏ ה׳:‏6,‏ 7;‏ רומ׳ ט׳:‏27;‏ י״א:‏5,‏ 26‏)‏.‏

¹⁸ הולדת ישוע בבית־לחם,‏ בהתאם לנבואת מיכה,‏ לא רק מוכיחה שהספר נכתב בהשראת אלוהים,‏ אלא גם מראה שההקשר של הפסוק הינו נבואי ועניינו בביאת מלכות אלוהים שבידי המשיח ישוע.‏ ישוע הוא שיוצא מבית־לחם ועימו ברכות מעניקות חיים לכל המאמינים בקורבנו.‏ הוא ’‏הרועה בעוז יהוה’‏ והוא נעשה גדול ומביא שלום עד אפסי ארץ בקרב עדר אלוהים המקובץ והמאוחד (‏מיכה ה׳:‏1,‏ 3;‏ ב׳:‏12;‏ יוח׳ ו׳:‏33–40‏)‏.‏

¹⁹ ניתן לשאוב עידוד רב מנבואת מיכה בנוגע ל”‏אחרית הימים”‏,‏ תקופה שבה ”‏גויים רבים”‏ חפצים לקבל הדרכה מאת יהוה.‏ ”‏וכיתתו חרבותיהם לאיתים וחניתותיהם למזמרות,‏ לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה.‏ וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד;‏ כי פי יהוה צבאות דיבר”‏.‏ הם פונים עורף לכל דתות הכזב ומצטרפים למיכה באומרם:‏ ”‏ואנחנו נלך בשם יהוה אלוהינו לעולם ועד”‏.‏ נבואות מיכה מאפשרות לנו לחזות מראש בהתרחשויות חשובות אלו,‏ ובכך הן מחזקות את אמונתנו.‏ הספר מצטיין גם בהסבת כבוד ליהוה כריבון וכמלך הנצחי.‏ מה מרגשות המילים:‏ ”‏ומָלַך יהוה עליהם בהר ציון,‏ מעתה ועד עולם”‏ (‏מיכה ד׳:‏1–7;‏ טימ״א א׳:‏17‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏