ספר 40 — מתי

הכותב:‏ מַתַי

מקום הכתיבה:‏ ארץ ישראל

זמן השלמת הכתיבה:‏ בערך 41 לספירה

התקופה הנסקרת:‏ 2 לפה״ס עד 33 לספירה

מאז המרד שפרץ בגן עדן,‏ הציג יהוה בפני האדם את ההבטחה המנחמת לפיה הוא יושיע את אוהבי הצדק בעזרת זרע ה”‏אישה”‏,‏ אשת אלוהים.‏ יהוה קבע כי הזרע,‏ כלומר המשיח,‏ יבוא מקרב עם ישראל.‏ עם חלוף השנים,‏ השרה אלוהים מרוחו על מספר כותבים עבריים ועורר אותם להעלות על הכתב נבואות רבות.‏ נבואות אלו מראות שהזרע יעמוד בראש מלכות האלוהים ויפעל לקידוש שם יהוה בזה שיסיר מעליו אחת ולתמיד את החרפה שדבקה בו.‏ בנבואות אלו הובאו פרטים רבים בנוגע לזה אשר יקדש את שם יהוה וימציא מוצא מן הפחד,‏ הדיכוי,‏ החטא והמוות.‏ עם השלמת התנ״ך,‏ כבר היו התקוות המשיחיות מושרשות עמוק בקרב היהודים.‏

² בינתיים עברו על העולם חליפות ותמורות.‏ אלוהים תימרן את מהלך העניינים בקרב האומות כדי להכשיר את הקרקע לקראת הופעת המשיח,‏ והנסיבות היו אידיאליות להפצה נרחבת של הבשורה בדבר בואו.‏ יוון,‏ המעצמה העולמית החמישית,‏ פיתחה שפה משותפת שהייתה אמצעי תקשורת אוניברסלי בין העמים.‏ רומא,‏ המעצמה העולמית השישית,‏ איגדה את האומות הכפופות לה תחת אימפריה עולמית אחת וסללה רשת דרכים שהובילו אל כל חלקי האימפריה.‏ יהודים רבים היו פזורים ברחבי האימפריה,‏ וכך נחשפו בני עמים אחרים לציפיות המשיחיות של היהודים.‏ והנה,‏ יותר מ־000,‏4 שנה אחרי ההבטחה שניתנה בגן עדן,‏ הופיע המשיח!‏ הגיע הזרע המובטח שלבואו חיכו זמן רב.‏ האירועים החשובים מכול עד כה בתולדות האדם התרחשו בשעה שהמשיח ביצע נאמנה כאן עלי אדמות את רצון אביו.‏

³ בשלב ההוא הגיעה העת לתעד ברוח אלוהים את האירועים הרי הגורל הללו.‏ ברוח יהוה כתבו ארבעה גברים נאמנים דיווחים בלתי תלויים,‏ ובזאת יצרו ארבע עדויות לכך שישוע הוא המשיח,‏ הזרע המובטח והמלך.‏ הם סיפרו על חייו,‏ על שירותו,‏ על מותו ועל תקומתו מן המתים.‏ דיווחים אלה קרויים ספרי הבשורה.‏ ארבעת הספרים חופפים זה לזה ולא פעם מתארים את אותם אירועים,‏ אך אין הם בגדר שכפולים של יצירה אחת.‏ שלושת ספרי הבשורה הראשונים קרויים סינופטיים,‏ כלומר בעלי ”‏זווית ראייה דומה”‏,‏ משום שהם מגוללים את סיפור חייו של ישוע עלי אדמות מתוך הסתכלות דומה.‏ ואולם,‏ כל אחד מארבעת הכותבים — מתי,‏ מרקוס,‏ לוקס ויוחנן — מספר את סיפורו של המשיח בדרכו הוא.‏ לכל אחד מוטיב מרכזי ומטרה משלו,‏ ובכל ספר נותן הכותב ביטוי לאישיותו ורואה לנגד עיניו את קהל קוראיו הראשוני.‏ ככל שמעמיקים בספרי הבשורה,‏ עולות וצצות התכונות הייחודיות של כל אחד ואחד מהם.‏ ארבעת ספרי מקרא אלה,‏ שנכתבו ברוח אלוהים,‏ הם דיווחים הרמוניים,‏ משלימים ובלתי תלויים על חייו של ישוע המשיח.‏

⁴ הראשון שהעלה על הכתב את הבשורה בדבר המשיח היה מַתַי.‏ השם מתי הוא ככל הנראה קיצור של ”‏מתתיה”‏ שמשמעו ”‏מתנת יהוה”‏.‏ הוא היה אחד מ־12 השליחים שבחר ישוע.‏ בשעה שהאדון נדד לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל כשהוא מבשר ומלמד על מלכות אלוהים,‏ בילה מתי במחיצתו ושררו ביניהם יחסי קרבה הדוקים.‏ לפני שנעשה לתלמידו של ישוע היה מתי מוכס,‏ משלח יד שהיהודים תיעבו מאוד היות והדבר שימש להם תזכורת תמידית לכך שאין הם בני חורין אלא נתונים תחת עול האימפריה הרומית.‏ מתי נודע גם בשם לוי והיה בן חלפי.‏ כשהזמינו ישוע ללכת אחריו,‏ נענה ללא היסוס (‏מתי ט׳:‏9;‏ מר׳ ב׳:‏14;‏ לוקס ה׳:‏27–32‏)‏.‏

⁵ אף שספר הבשורה המיוחס למתי אינו מזכיר את שמו ככותב הספר,‏ העדויות החותכות מפי היסטוריונים של הכנסייה הקדומה מאשרות שהספר אכן נכתב בידי מתי.‏ ככל הנראה,‏ אין שום ספר עתיק אחר שזהות מחברו ברורה יותר ומקובלת על הכול כספר מתי.‏ מימי פפיאס מהירפוליס (‏תחילת המאה השנייה לספירה)‏ ואילך,‏ קמו שורה של עדים קדומים המעידים שמתי כתב את ספר הבשורה הזה,‏ ושהספר הוא חלק אותנטי של דבר אלוהים.‏ האנציקלופדיה מאת מקלינטוק וסטרונג (‏אנג׳)‏ אומרת:‏ ”‏קטעים ממתי מצוטטים בידי יוסטינוס העד,‏ בידי מחבר האיגרת אל דְיוֹגְנֶטוֹס (‏ראה יוסטינוס העד מאת אוטו,‏ כרך ב׳)‏ בידי הגסיפוס,‏ אירניאוס,‏ טַטְיָנוֹס,‏ אַתֶנַגוֹרַס,‏ תיאופילוס,‏ קְלֶמֶנְס,‏ טרטוליינוס ואוריגֶנֶס.‏ לא רק מן התוכן,‏ אלא גם מאופן הציטטות,‏ מן ההתייחסות הבטוחה כאל מקור מוסמך ומהיעדר צל צילו של ספק,‏ מסיקים אנו שהספר שבידינו לא היה נתון לשינויים פתאומיים כלשהם”‏.‏a העובדה שמתי היה שליח,‏ ובתור שכזה,‏ נחה עליו רוח אלוהים,‏ נוסכת בנו את הביטחון שעדותו הכתובה היא עדות נאמנה.‏

⁶ מתי כתב את ספרו בארץ ישראל.‏ השנה המדויקת אינה ידועה,‏ אך חתימות בסופם של כמה כתבי יד (‏כולם מאוחרים יותר מן המאה העשירית לספירה)‏ מציינות שהיה זה בשנת 41 לספירה.‏ ישנן ראיות לכך שמתי כתב בתחילה את ספרו בעברית העממית דאז ולאחר מכן תרגם אותו ליוונית.‏ בחיבורו אודות האנשים המצויינים (‏De viris inlustribus‏)‏ פרק 3,‏ אומר הִייֶרוֹנִימוּס:‏ ”‏מתי,‏ שקרוי גם לוי,‏ ושהפך ממוכס לשליח,‏ חיבר בתחילה ספר בשורה על המשיח ביהודה בשפה ובאותיות העבריות לטובת המאמינים בני המילה”‏.‏b היירונימוס מוסיף כי הנוסח העברי של ספר הבשורה היה שמור בימיו (‏במאות הרביעית והחמישית לספירה)‏ באוצר כתבי היד שאסף פּאמפּילוֹס בקיסריה.‏

⁷ מוקדם יותר,‏ במאה השלישית לספירה,‏ מצוטט אוריגנס בידי אֶוּזֶבְּיוּס כמי שאומר לגבי הבשורות,‏ ש”‏הראשונה נכתבה לפי מתי.‏.‏.‏ אשר חיברה ופרסמה למען מי שעזבו את היהדות ופנו אל האמונה,‏ כיוון שהיא חוברה בראשית בשפה העברית”‏.‏c בספר מתי מובאת שושלת היוחסין החוקית של ישוע שראשיתה באברהם,‏ ויש בו הפניות רבות לתנ״ך לראיה שהכתובים הצביעו מראש על ביאת המשיח.‏ עובדות אלו באות כתימוכין לכך שהספר כוּון בעיקר אל היהודים.‏ הדעת נותנת כי מתי ציין את השם יהוה כשציטט פסוקי תנ״ך שבהם מופיע השם המפורש.‏ זו הסיבה שבספר מתי בתרגום עולם חדש מופיע שם יהוה 18 פעם,‏ כפי שנכון לגבי הנוסח העברי של מתי שנערך במקור על־ידי פ.‏ דליטש במאה ה־19.‏ מתי ודאי אימץ את הגישה שהייתה לישוע כלפי שם אלוהים ולא ראה עצמו מנוּע מלהשתמש בשם המפורש בשל אמונה תפלה יהודית (‏מתי ו׳:‏9;‏ יוח׳ י״ז:‏6,‏ 26‏)‏.‏

⁸ מאחר שמתי היה מוכס,‏ טבעי הדבר שהקפיד על הפרטים בהתייחסו לכספים,‏ נתונים וערכים כספיים (‏מתי י״ז:‏27;‏ כ״ו:‏15;‏ כ״ז:‏3‏)‏.‏ הוא העריך מעומק הלב את החסד שעשה עימו אלוהים בזה שאיפשר לו,‏ למוכס בזוי,‏ להיות מבשר הבשורה הטובה ואחד ממקורביו של ישוע.‏ זו הסיבה שמבין כל כותבי ספרי הבשורה,‏ רק מתי מציג בפנינו שוב ושוב את דברי ישוע לפיהם אין די בזבחים,‏ אלא צריך גם לנהוג ברחמים (‏ט׳:‏9–13;‏ י״ב:‏7;‏ י״ח:‏21–35‏)‏.‏ החסד שגילה יהוה רומם את רוחו של מתי,‏ ובלב גדוש הערכה תיעד כמה מהדברים המנחמים ביותר שאמר ישוע:‏ ”‏בואו אליי כל העמלים והעמוסים ואני אמציא לכם מנוחה.‏ קחו עליכם את עולי ולימדו ממני,‏ כי עניו אני ונמוך רוח;‏ תמצאו מרגוע לנפשותיכם,‏ כי עולי נעים וקל משאי”‏ (‏י״א:‏28–30‏)‏.‏ עד כמה משיבות נפש נשמעו המילים הרכות האלו באוזני מוכס זה לשעבר,‏ אשר ודאי ספג אך ורק עלבונות מבני ארצו!‏

⁹ מתי הדגיש במיוחד ש”‏מלכות שמיים”‏ היא הנושא המרכזי של תורת ישוע (‏ד׳:‏17‏)‏.‏ מבחינת מתי,‏ ישוע היה מטיף ומלך.‏ הוא השתמש במילה ”‏מלכות”‏ כל כך הרבה פעמים (‏יותר מ־50 פעם)‏,‏ שניתן לכנות את ספרו ”‏בשורת המלכות”‏.‏ מתי הקפיד יותר להציג את דרשותיו ונאומיו של ישוע בסדר הגיוני מאשר ברצף כרונולוגי מדויק.‏ ב־18 הפרקים הראשונים,‏ ויתר מתי על הסדר הכרונולוגי לטובת הבלטת נושא המלכות.‏ אולם עשרת הפרקים האחרונים (‏י״ט עד כ״ח)‏ ערוכים פחות או יותר על־פי סדר כרונולוגי,‏ ויחד עם זאת עדיין מדגישים את מוטיב המלכות.‏

¹⁰ ארבעים ושניים אחוז מן המידע שבספר הבשורה על־פי מתי אינו מצוי בשלושת ספרי הבשורה האחרים.‏d מידע זה כולל לפחות עשרה משלים:‏ העשבים הרעים בשדה (‏י״ג:‏24–30‏)‏,‏ האוצר הטמון בשדה (‏י״ג:‏44‏)‏,‏ מרגלית יקרת ערך (‏י״ג:‏45,‏ 46‏)‏,‏ רשת הדייגים (‏י״ג:‏47–50‏)‏,‏ העבד חסר הרחמים (‏י״ח:‏23–35‏)‏,‏ הפועלים והדינר (‏כ׳:‏1–16‏)‏,‏ האב ושני בניו (‏כ״א:‏28–32‏)‏,‏ חתונת בן המלך (‏כ״ב:‏1–14‏)‏,‏ עשר העלמות (‏כ״ה:‏1–13‏)‏,‏ ומשל כיכרי הכסף (‏כ״ה:‏14–30‏)‏.‏ הספר בכללותו מגולל את השתלשלות האירועים מלידת ישוע ב־2 לפה״ס ועד לפגישתו עם תלמידיו זמן קצר לפני עלייתו השמיימה ב־33 לספירה.‏

במה מועיל הספר

²⁹ ספר מתי,‏ הראשון מבין ארבעת ספרי הבשורה,‏ הוא גשר מעולה מן התנ״ך אל כתבי־הקודש המשיחיים.‏ הוא מזהה מעל לכל ספק את המשיח והמלך שיעמוד בראש מלכות אלוהים המובטחת,‏ מציג את הדרישות הנדרשות מתלמידי המשיח ומצביע על המלאכה הצפויה להם עלי אדמות.‏ תחילה יוחנן המטביל,‏ אחריו ישוע ולבסוף תלמידיו בישרו כי ”‏קרבה מלכות שמיים”‏.‏ בנוסף לכך,‏ מצוותו של ישוע תקפה עד לסיום הסדר העולמי הנוכחי:‏ ”‏ובשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי כן יבוא הקץ”‏.‏ זו הייתה ועודנה זכות גדולה ונפלאה ללכת בעקבות האדון וליטול חלק בפעילות למען המלכות,‏ כולל ’‏עשיית תלמידים מאנשי כל העמים’‏ (‏ג׳:‏2;‏ ד׳:‏17;‏ י׳:‏7;‏ כ״ד:‏14;‏ כ״ח:‏19‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

³⁰ הבשורה על־פי מתי היא אכן ”‏בשורה”‏ טובה.‏ המסר הגלום בה,‏ שנכתב ברוח אלוהים,‏ היה ”‏בשורה”‏ טובה למי שהיטו לו אוזן במאה הראשונה לספירה,‏ ויהוה אלוהים דאג לשמר את המסר הזה כ”‏בשורה”‏ טובה עד עצם היום הזה.‏ אפילו לא־משיחיים הכירו בעוצמת הספר.‏ לדוגמה,‏ מסופר כי המנהיג ההינדי מוהנדס (‏מהטמה)‏ גנדי אמר פעם ללורד אירווין,‏ לפנים המשנה למלך אנגליה בהודו:‏ ”‏כאשר ארצך וארצי יחיו על־פי מה שלימד ישוע בדרשת ההר,‏ נפתור לא רק את הבעיות של ארצותינו אנו,‏ אלא גם את בעיות העולם כולו”‏.‏e בהזדמנות אחרת אמר גנדי:‏ ”‏שתו לרוויה ממעייני דרשת ההר.‏.‏.‏ שכן הדרשה מיועדת לכולנו בלי יוצא מן הכלל”‏.‏f

³¹ אך העולם כולו,‏ כולל הארצות המתיימרות ללכת בעקבות ישוע,‏ עדיין מוכה בעיות.‏ רק מיעוט קטן של משיחיים אמיתיים מוקירים,‏ לומדים ומיישמים את דרשת ההר ואת כל יתר העצות הטובות שבבשורה על־פי מתי,‏ ומפיקים מכך תועלת עצומה לאין ערוך.‏ כדאי מאוד ללמוד שוב ושוב את עצותיו היפות של ישוע לגבי מציאת אושר אמיתי,‏ מוסר ונישואין,‏ כוחה של אהבה,‏ תפילות שאלוהים שומע,‏ הרוחני מול הגשמי,‏ הצבת המלכות במקום הראשון,‏ כבוד לדברים קדושים והצורך בערנות ובצייתנות.‏ בפרק י׳ בספר מתי מובאות הוראות ההטפה שנתן ישוע למבשרי בשורת ”‏מלכות שמיים”‏.‏ המשלים הרבים שסיפר ישוע מקפלים בתוכם לקחים חיוניים לכל ’‏מי שאוזניים לו ושומע’‏.‏ בנוסף לכול,‏ נבואות ישוע,‏ כמו נבואתו המפורטת על ’‏אות נוכחותו’‏,‏ נוסכות תקווה איתנה וביטחון לקראת העתיד (‏ה׳:‏1 עד ז׳:‏29;‏ י׳:‏5–42;‏ י״ג:‏1–58;‏ י״ח:‏1 עד כ׳:‏16;‏ כ״א:‏28 עד כ״ב:‏40;‏ כ״ד:‏3 עד כ״ה:‏46‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

³² הבשורה על־פי מתי משופעת בנבואות שהתגשמו.‏ חלק ניכר מהציטטות התנכיות שבספר נועדו להצביע על התגשמויות אלו.‏ אלו הן ראיות חותכות לכך שישוע הוא המשיח,‏ שכן לא ניתן היה לביים את כל הפרטים הללו.‏ לדוגמה,‏ השווה בין מתי י״ג:‏14,‏ 15 לבין ישעיהו ו׳:‏9,‏ 10‏;‏ בין מתי כ״א:‏42 לבין תהלים קי״ח:‏22,‏ 23‏;‏ בין מתי כ״ו:‏31,‏ 56 לבין זכריה י״ג:‏7‏.‏ התגשמויות אלו הן בשבילנו ערובה איתנה לכך שכל הנבואות שניבא ישוע,‏ המוזכרות בספר מתי,‏ יתקיימו במועדן בשעה שמטרות יהוה המפוארות ביחס ל”‏מלכות שמיים”‏ תתממשנה.‏

³³ באיזו דייקנות מדהימה ניבא אלוהים את מסלול חייו של מלך המלכות!‏ ובאיזו דייקנות מדהימה מגולל ספר מתי את התגשמות הנבואות!‏ לאור האירועים המסופרים בספר מתי כהתגשמות נבואות,‏ ולאור ההבטחות הנבואיות הכתובות בו,‏ אוהבי הצדקה בהחלט יכולים להתמלא שמחה מן הידע והתקווה בדבר ”‏מלכות שמיים”‏,‏ שתשמש כלי בידי יהוה לקידוש שמו.‏ ”‏כאשר תתחדש הבריאה ובן האדם ישב על כיסא כבודו”‏,‏ תביא מלכות זו שבידי ישוע המשיח אינספור ברכות לענווים ולרעבים מבחינה רוחנית,‏ ותנחיל להם אושר וחיים (‏מתי י״ט:‏28‏)‏.‏ כל זה כלול בבשורה הטובה והמעודדת ש”‏על־פי מתי”‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏