ספר 45 — אל הרומים

הכותב:‏ פאולוס

מקום הכתיבה:‏ קורינתוס

זמן השלמת הכתיבה:‏ בערך 56 לספירה

בספר מעשי השליחים ראינו איך פאולוס,‏ שלפנים רדף באכזריות את המשיחיים ממוצא יהודי,‏ הופך לשליח נלהב של המשיח ונשלח אל הגויים.‏ האיגרת אל הרומים היא הראשונה במיקומה מבין 14 הספרים במקרא שנכתבו בהשראת רוח הקודש בידי פרוש לשעבר אשר הפך למשרתו הנאמן של אלוהים.‏ לפני כתיבת האיגרת אל הרומים כבר הספיק פאולוס להשלים שני מסעות הטפה ארוכים,‏ ובעת כתיבת האיגרת היה בשלהי המסע השלישי.‏ עד אז כבר כתב חמש איגרות ברוח אלוהים:‏ הראשונה והשנייה אל התסלוניקים,‏ אל הגלטים,‏ והראשונה והשנייה אל הקורינתים.‏ למרות זאת,‏ ראוי הדבר שבתרגומי המקרא בימינו,‏ האיגרת אל הרומים קודמת ליתר האיגרות שכן היא עוסקת באריכות במעמד השווה של היהודים והנוכרים,‏ שני קהלי היעד של פאולוס.‏ האיגרת מסבירה את נקודת המפנה שחלה במגעיו של אלוהים עם משרתיו,‏ ומראה שהתנ״ך ניבא זמן רב מראש שהבשורה תוכרז גם לנוכרים.‏

² פאולוס,‏ שנעזר בטֶרְטִיוֹס כמזכירו,‏ מציג באיגרת זו רצף של טיעונים ומביא מספר רב להפליא של ציטטות מן התנ״ך.‏ האיגרת היא מן הספרים העוצמתיים ביותר בכתבי־הקודש המשיחיים.‏ בלשון כלילת יופי דן פאולוס בבעיות שצצו בשל העובדה שהקהילות המשיחיות במאה הראשונה היו מורכבות מיהודים ויוונים.‏ האם הייתה ליהודים עדיפות בהיותם צאצאי אברהם?‏ האם הייתה למשיחיים הבוגרים,‏ מתוקף חירותם מתורת משה,‏ הזכות להכשיל את אחיהם היהודים החלשים מהם שעדיין דבקו במסורות קדומות?‏ באיגרת הבהיר פאולוס חד־משמעית שהיהודים והנוכרים שווים בעיני אלוהים ושבני אדם נצדקים לא באמצעות תורת משה,‏ אלא בזכות אמונה בישוע המשיח ותודות לחסד אלוהים.‏ יחד עם זאת,‏ אלוהים דורש מן המשיחיים להיכנע לרשויות שתחתיהן הם חיים.‏

³ כיצד נוסדה הקהילה ברומא?‏ ברומא התקיימה קהילה יהודית גדולה,‏ לפחות מאז כבש פּוֹמפֵּיוּס את ירושלים ב־63 לפה״ס.‏ במעשי השליחים ב׳:‏10 נאמר מפורשות שחלק מאותם יהודים תושבי רומא היו בירושלים בחג השבועות 33 לספירה,‏ ושמעו שם את הבשורה הטובה.‏ עולי הרגל שהצטרפו לקהילה המשיחית,‏ נותרו בירושלים כדי ללמוד מפי השליחים.‏ אין ספק שהבאים מרומא חזרו לשם מאוחר יותר,‏ וחלקם עשו כן כנראה בפרוץ הרדיפות בירושלים (‏מה״ש ב׳:‏41–47;‏ ח׳:‏1,‏ 4‏)‏.‏ בנוסף לכך,‏ בני התקופה ההיא הרבו לנוע בדרכים,‏ וזה אולי מסביר את ההיכרות האישית שהייתה לפאולוס עם רבים מחברי הקהילה ברומא.‏ ייתכן שחלקם שמעו את הבשורה ביוון או באסיה בעקבות פעילותו של פאולוס.‏

⁴ איגרתו של פאולוס מוסרת את המידע המהימן הראשוני על קהילה זו.‏ מן האיגרת עולה בבירור שהקהילה הייתה מורכבת מיהודים ונוכרים ושקנאותם הייתה ראויה לשבח.‏ השליח אומר להם:‏ ”‏דבר אמונתכם נשמע בכל העולם”‏,‏ ו”‏ציותכם נודע לכול”‏ (‏רומ׳ א׳:‏8;‏ ט״ז:‏19‏)‏.‏ סְווֶטוֹניוּס,‏ שכתב במאה השנייה לספירה,‏ מדווח שבימי קלאודיוס (‏41–54 לספירה)‏ גורשו היהודים מרומא.‏ אלא שמאוחר יותר חזרו אל העיר,‏ והכתוב מוסר שעקילס ופריסקילה היו ברומא.‏ הם היו יהודים שפאולוס פגש בקורינתוס ושעזבו את רומא בעקבות הצו שהוציא קלאודיוס.‏ לימים חזרו לרומא והיו בה בזמן שפאולוס כתב את איגרתו אל הקהילה שם (‏מה״ש י״ח:‏2;‏ רומ׳ ט״ז:‏3‏)‏.‏

⁵ ישנן ראיות מוצקות למהימנות האיגרת.‏ על־פי דברי הפתיחה,‏ האיגרת נשלחה מאת ”‏שאול [‏פאולוס]‏,‏ עבד המשיח ישוע,‏ אשר נקרא להיות שליח.‏.‏.‏ אל כל אהובי אלוהים ברומא הנקראים להיות קדושים”‏ (‏רומ׳ א׳:‏1,‏ 7‏)‏.‏ המקורות החוץ־מקראיים שבהם מוזכרת האיגרת הם מבין המקורות המוקדמים ביותר שבנמצא התומכים בכתבי־הקודש המשיחיים.‏ פטרוס משתמש בכל כך הרבה ביטויים דומים באיגרתו הראשונה,‏ שנכתבה כנראה שש עד שמונה שנים מאוחר יותר,‏ שחוקרים רבים סבורים שהגיע לידיו עותק של האיגרת אל הרומים.‏ איגרת זו נחשבה ללא עוררין לאחד מכתבי פאולוס וצוטטה ככזאת בידי קלמנס ה־1,‏ פּוֹלִיקַרְפּוֹס מזמירנה ואיגנציוס מאנטיוכיה,‏ שחיו כולם בשלהי המאה הראשונה ובתחילת המאה השנייה לספירה.‏

⁶ האיגרת אל הרומים מצויה יחד עם עוד שמונה מאיגרותיו של פאולוס בכתב יד הקרוי פפירוס צ׳סטר ביטי מס׳ 2 (‏P⁴⁶‏)‏.‏ על כתב יד קדום זה אמר סר פרדריק קניון:‏ ”‏זהו כתב יד כמעט שלם של כל איגרות פאולוס,‏ שנכתב כפי הנראה בערך בתחילת המאה השלישית לספירה”‏.‏a הפפירוסים המקראיים ביוונית מקבוצת צ׳סטר ביטי מוקדמים יותר מכתבי היד הנודעים סינַאִיטיקוּס ווַטיקַנוּס מס׳ 1209 בני המאה הרביעית לספירה.‏ גם בהם מצויה האיגרת אל הרומים.‏

⁷ מתי והיכן נכתבה האיגרת?‏ פרשני המקרא תמימי דעים כי האיגרת נכתבה ביוון,‏ קרוב לוודאי בקורינתוס,‏ עת ששהה שם פאולוס מספר חודשים לקראת סוף מסע ההטפה השלישי שלו.‏ הראיות הפנימיות מצביעות על קורינתוס.‏ פאולוס כתב את האיגרת בביתו של גָיוֹס,‏ שהיה חבר בקהילה המשיחית שם,‏ והמליץ על פֶבִּי מן הקהילה הסמוכה שבקֶנְכְּרֶאָה,‏ עיר הנמל של קורינתוס.‏ סביר להניח שפבי נשאה את האיגרת אל רומא (‏רומ׳ ט״ז:‏1,‏ 23;‏ קור״א א׳:‏14‏)‏.‏ ברומים ט״ו:‏23 כתב פאולוס:‏ ”‏אין לי עוד מקום לפעולה באזורים האלה”‏,‏ ובפסוק הבא הראה שבכוונתו להרחיב את שירותו כשליח מערבה לכיוון ספרד.‏ הוא בהחלט יכול היה לכתוב זאת לקראת סוף מסע ההטפה השלישי שלו,‏ בתחילת 56 לספירה.‏

במה מועיל הספר

²⁰ הספר אל הרומים מציג בסיס הגיוני לאמונה בקיומו של אלוהים באומרו כי ”‏עצמותו הנעלמת,‏ היא כוחו הנצחי ואלוהותו,‏ נראית בבירור מאז בריאת העולם בהיותה נתפסת בשכל באמצעות הדברים שנבראו”‏.‏ מעבר לכך,‏ הוא מרומם את צדקת אלוהים ומכריז על גודל רחמיו וחסדו.‏ הדבר מובלט היטב במשל עץ הזית,‏ שלפיו ענפי בר מורכבים על העץ תחת הענפים המקוריים שנכרתו ממנו.‏ לאחר מחשבה מעמיקה על חומרת אלוהים ועל טובו קורא פאולוס:‏ ”‏מה עומק עושר האלוהים,‏ מה עומק חוכמתו ודעתו!‏ אין חקר למשפטיו ואין משיג את דרכיו”‏ (‏א׳:‏20;‏ י״א:‏33‏)‏.‏

²¹ בהקשר זה מסבירה האיגרת התפתחות נוספת בגילוי סוד האלוהים.‏ אין עוד בקהילה המשיחית הבדל בין יהודים לנוכרים,‏ אלא בני כל העמים שותפים בחסד יהוה באמצעות ישוע המשיח.‏ ”‏אין משוא פנים עם האלוהים”‏.‏ ”‏יהודי הוא זה שבתוך תוכו הוא יהודי ומילה היא זו שבלב,‏ לפי הרוח ולא לפי אות כתובה”‏.‏ ”‏אין הבדל בזה בין יהודי ללא־יהודי,‏ כי אדון אחד לכולם ורב חסד הוא לכל הקוראים אליו”‏.‏ האדם מוצדק על־ידי אמונה ולא על־ידי מעשים (‏ב׳:‏11,‏ 29;‏ י׳:‏12;‏ ג׳:‏28‏)‏.‏

²² העצות המעשיות שנשלחו אל המשיחיים ברומא יעילות לא פחות למשיחיים בימינו,‏ המתמודדים עם בעיות דומות בעולם מנוכר.‏ האיגרת קוראת למשיחי ’‏לחיות בשלום עם כל אדם’‏,‏ גם עם מי שאינם מבני אמונתו.‏ כל אדם חייב ’‏להיכנע לרשויות השלטון’‏,‏ שהרי השלטונות הן הסדר שקבע אלוהים,‏ ופחד השליטים הוא על עושי הרע ולא על שומרי החוק.‏ המשיחיים צריכים להיכנע לרשויות ולהיות שומרי חוק לא רק בגלל הפחד מפני העונש אלא גם בגלל המצפון המשיחי.‏ על כן עליהם לשלם מיסים,‏ לתת לכל אדם את מה שמגיע לו,‏ למלא את חובותיהם ולא להיות חייבים דבר לאיש ”‏מלבד אהבת הזולת”‏.‏ האהבה היא קיום התורה במלואה (‏י״ב:‏17–21;‏ י״ג:‏1–10‏)‏.‏

²³ פאולוס מדגיש עד כמה חשוב לתת עדות בציבור.‏ בלבו מאמין איש ויוצדק,‏ אך בפיו יכריז ברבים וייוושע.‏ ”‏כל אשר יקרא בשם יהוה יימלט”‏.‏ אבל לשם כך צריכים המבשרים ללכת ו’‏לבשר טוב’‏.‏ אשרינו אם אנו חלק מן המבשרים שיוצא קולם ”‏בקצה תבל”‏!‏ (‏י׳:‏13,‏ 15,‏ 18‏)‏ כהכנה לפעילות זו עלינו להכיר היטב את כתבי־הקודש כדוגמת פאולוס.‏ בקטע אחד (‏י׳:‏11–21‏)‏ מציג פאולוס שורה ארוכה של ציטטות מן התנ״ך (‏יש׳ כ״ח:‏16;‏ יואל ג׳:‏5;‏ יש׳ נ״ב:‏7;‏ נ״ג:‏1;‏ תהל׳ י״ט:‏5;‏ דב׳ ל״ב:‏21;‏ יש׳ ס״ה:‏1,‏ 2‏)‏.‏ הוא בהחלט יכול היה לומר:‏ ”‏כל מה שנכתב מקדם,‏ נכתב להדרכתנו,‏ כדי שתהיה לנו תקווה מתוך הסבלנות והנחמה שבכתובים”‏ (‏רומ׳ ט״ו:‏4‏)‏.‏

²⁴ באיגרת יש עצות מעשיות להפליא באשר ליחסים בין חברי הקהילה המשיחית.‏ בלי תלות ברקע הלאומי,‏ הגזעי או החברתי שלהם,‏ הכול חייבים להשתנות על־ידי התחדשות הדעת ולעבוד את אלוהים לפי ”‏הטוב והרצוי והמושלם בעיניו”‏ (‏י״א:‏17–22;‏ י״ב:‏1,‏ 2‏)‏.‏ עד כמה בולטות בסבירותן ובערכן המעשי כל העצות שכותב פאולוס ברומים י״ב:‏3–16‏!‏ יש בהן הדרכות מעולות לפיתוח התלהבות,‏ ענווה וחיבה לבבית בקרב כל חברי הקהילה המשיחית.‏ בפרקים האחרונים קורא פאולוס להישמר מן המעוררים מחלוקות ולהתרחק מהם,‏ ויחד עם זאת מדבר על השמחה והרענון ההדדיים שיש במחיצת חברי קהילה ברי לבב (‏ט״ז:‏17–19;‏ ט״ו:‏7,‏ 32‏)‏.‏

²⁵ בתור משיחיים עלינו לשים לב בכל עת לטיב יחסינו זה עם זה.‏ ”‏כי מלכות אלוהים אינה אכילה ושתייה,‏ אלא צדק ושלום ושמחה ברוח הקודש”‏ (‏י״ד:‏17‏)‏.‏ הצדק,‏ השלום והשמחה הם בעיקר מנת חלקם של ה”‏יורשים השותפים למשיח”‏ אשר ’‏יזכו לכבוד עימו’‏ במלכות שמיים.‏ גם שים לב כיצד האיגרת אל הרומים מצביעה על צעד נוסף בהתגשמות ההבטחה בדבר המלכות,‏ הבטחה שניתנה בגן עדן:‏ ”‏אלוהי השלום יכריע במהרה את השטן תחת רגליכם”‏ (‏רומ׳ ח׳:‏17;‏ ט״ז:‏20;‏ בר׳ ג׳:‏15‏)‏.‏ האמונה באמיתות הנפלאות הללו ממלאת את לבנו בשמחה,‏ בשלום ובתקווה.‏ הבה נהיה נחושים לצאת מנצחים יחד עם הזרע המלכותי,‏ שהרי אנו משוכנעים כי שום דבר בשמיים או בארץ ”‏ולא שום יצור אחר לא יוכלו להפרידנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע אדוננו”‏ (‏רומ׳ ח׳:‏39;‏ ט״ו:‏13‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏