ספר 48 — אל הגלטים
הכותב: פאולוס
מקום הכתיבה: קורינתוס או אנטיוכיה שבסוריה
זמן השלמת הכתיבה: בערך 50–52 לספירה
מבין קהילות גלטיה שאליהן פנה פאולוס בגלטים א׳:2 נמנו ככל הנראה הקהילות באיקוניון, בליסטרה, בדרבי ובאנטיוכיה אשר בפיסידיה — ערים במחוזות שונים בתוך הפרובינציה הרומית גלטיה. במעשי השליחים פרקים י״ג ו־י״ד מסופר על מסע ההטפה הראשון של פאולוס עם בר־נבא באזור, אשר בעקבותיו נוסדו הקהילות הגלטיות. הן היו מורכבות מיהודים ונוכרים וביניהם היו ללא ספק גם קֶלטים וגאלים. היה זה זמן קצר לאחר ביקורו של פאולוס בירושלים בערך ב־46 לספירה (מה״ש י״ב:25).
2 בשנת 49 לספירה יצא פאולוס למסע ההטפה השני שלו בלוויית סילא, והם החלו את מסעם בגלטיה. כתוצאה מכך ”התחזקו הקהילות באמונה ומספר המאמינים גדל מיום ליום” (מה״ש ט״ז:5; ט״ו:40, 41; ט״ז:1, 2). אלא שבעקבותיהם באו מורי שקר ומייהדים, אשר שכנעו כמה מחברי הקהילות בגלטיה שקיום מצוות המילה וחוקי תורת משה ממלא תפקיד חיוני בדת האמת המשיחית. בינתיים חלף פאולוס על פני אזור מִיסִיָה, עבר במקדוניה וביוון, ובסופו של דבר הגיע לקורינתוס, שם התגורר יותר מ־18 חודשים אצל האחים. בהמשך, בשנת 52 לספירה, עבר דרך אפסוס והגיע בשנה זו לאנטיוכיה שבסוריה, נקודת ההתחלה של מסעו (מה״ש ט״ז:8, 11, 12; י״ז:15; י״ח:1, 11, 18–22).
3 היכן ומתי כתב פאולוס את איגרתו אל הגלטים? אין ספק שהוא כתב אותה מייד עם היוודע לו על פעילותם של המייהדים. אולי היה הוא באותה עת בקורינתוס, באפסוס או באנטיוכיה שבסוריה. ייתכן מאוד שהיה זה במהלך 18 חודשי שהותו בקורינתוס, בין 50–52 לספירה, שכן כך היה מספיק זמן כדי שיגיעו לאוזניו הידיעות מגלטיה. אפסוס אינה אפשרות סבירה במיוחד, משום שהוא נותר בה לזמן קצר בלבד בדרכו חזרה ממסע ההטפה. עם זאת, הוא ’שהה זמן מה’ באנטיוכיה שבסוריה, נקודת היציאה שלו. ככל הנראה היה זה בקיץ 52 לספירה, ומאחר שהתקיימה תקשורת שוטפת בין העיר לבין אסיה הקטנה, אפשר ששם דוּוח לו על המייהדים ושם כתב באותו זמן את איגרתו אל הגלטים (מה״ש י״ח:23).
4 באיגרת מתואר פאולוס כ”שליח שאינו מטעם בני אדם אף לא נתמנה על־ידי אדם, אלא על־ידי ישוע המשיח ואלוהים האב”. בעזרתה מתגלות עובדות רבות על חייו של פאולוס ועל מעמדו כשליח. היא מראה שהוא שיתף פעולה עם השליחים בירושלים ואף הייתה לו הסמכות להעמיד שליח אחר — את פטרוס — על טעותו (גל׳ א׳:1, 13–24; ב׳:1–14).
5 אילו עובדות תומכות במהימנות האיגרת ובמעמדה הקאנוני? היא מוזכרת בשמה בכתביהם של אירניאוס, קְלֶמֶנְס מאלכסנדריה, טרטוליינוס ואוריגֶנֶס. היא מופיעה גם בכתבי היד המקראיים החשובים והבולטים האלה: סינַאִיטיקוּס, אַלֶכּסַנדרינוּס, וַטיקַנוּס מס׳ 1209, קוֹדֶכּס אַפרֵים הסורי, בֶּזָה ופפירוס צ׳סטר בּיטי מס׳ 2 (P46). יחד עם זאת, האיגרת משתלבת בהרמוניה מוחלטת עם יתר כתבי־הקודש המשיחיים ועם התנ״ך שאליו היא פונה תכופות.
6 באיגרתו רבת העוצמה והנמרצת אל ”קהילות גלטיה”, מוכיח פאולוס: (1) שהוא שליח אמת (עובדה שהמייהדים ניסו להפריך); (2) שההצדקה היא באמצעות אמונה במשיח ולא בקיום מצוות התורה, ומכאן שהמשיחיים אינם חייבים עוד במילה. אף שפאולוס נהג להיעזר במזכיר לכתיבת איגרותיו, הוא עצמו כתב את האיגרת אל הגלטים ב’אותיות גדולות במו ידיו’ (ו׳:11). תוכן הספר היה בעל חשיבות עליונה הן לפאולוס והן לגלטים. הספר מדגיש שיש להעריך את החירות שממנה נהנים המשיחיים האמיתיים בזכות ישוע המשיח.
במה מועיל הספר
14 באיגרת אל הגלטים מתגלה פאולוס כרודף שעשה שמות בקהילה והפך לשליח נמרץ לגויים שתמיד מוכן היה להיאבק לטובת אחיו (א׳:13–16, 23; ה׳:7–12). פאולוס הראה בדוגמתו האישית שהמשגיחים חייבים לטפל בבעיות ללא דיחוי ולהפריך טיעונים כוזבים בעזרת פנייה אל ההיגיון ובאמצעות כתבי־הקודש (א׳:6–9; ג׳:1–6).
15 האיגרת הועילה לקהילות בגלטיה בכך שביססה בבירור את חירותם במשיח והציגה באור שלילי את מעוותי הבשורה. היא הבהירה שהאדם נצדק באמונה, והמילה אינה חיונית עוד לישועה (ב׳:16; ג׳:8; ה׳:6). בביטול הבדלים פיזיים אלו, שימשה האיגרת ליצירת אחדות בין היהודים לנוכרים בתוך קהילה אחת. החירות מכבלי התורה לא נועדה להיות אמצעי בידי תאוות הבשר, שכן העיקרון ”ואהבת לרעך כמוך” לא איבד אז מתוקפו. עיקרון זה עדיין בתוקף כקו מנחה עבור המשיחיים בימינו (ה׳:14).
16 איגרתו של פאולוס עזרה לגלטים בעניינים דוקטרינריים רבים, תוך התייחסות לדוגמאות מרשימות מן התנ״ך. בהשראת רוח אלוהים מובא בה ביאור לכתוב בישעיהו נ״ד:1–6, לפיו אשת אלוהים היא ”ירושלים של מעלה”. מוסבר בה ”משל” הָגָר ושרה המלמד שיורשי הבטחות אלוהים הם מי שנעשו בני חורין באמצעות המשיח ולא מי שנותרו בעבדות לתורה (גל׳ ד׳:21–26; בר׳ ט״ז:1–4, 15; כ״א:1–3, 8–13). היא מציגה בצורה ברורה כי ברית התורה לא ביטלה את הברית עם אברהם, אלא נוספה לה. האיגרת גם מדגישה כי פרק הזמן בין כריתת שתי הבריתות היה 430 שנה, נתון חשוב בכרונולוגיה המקראית (גל׳ ג׳:17, 18, 23, 24). כל הדברים הללו תועדו ונשמרו לבניית האמונה המשיחית בימינו.
17 החשוב מכול הוא שהאיגרת אל הגלטים מזהה מעל לכל ספק את הזרע המלכותי אשר לו ציפו כל הנביאים. ”הנה ההבטחות נאמרו לאברהם, ולזרעו... והוא המשיח”. מי שנעשו לבני אלוהים באמצעות אמונתם במשיח ישוע, מתוארים כמי שאומצו והפכו לחלק מן הזרע. ”אם אתם שייכים למשיח, אזי זרע אברהם אתם ויורשים על־פי ההבטחה” (ג׳:16, 29). את העצות הטובות שבאיגרת ראוי שיישמו גם יורשי המלכות וגם המשיחיים העמלים לצידם. הנה חלק מהן: ’עימדו בחירות שאליה שחרר אותנו המשיח’. ’אל נא ירפו ידיכם מעשות טוב; בבוא העת תקצרו, אם לא תִרפו’. ’נגמול טוב, בייחוד לבני אמונתנו’ (ה׳:1; ו׳:9, 10).
18 בנוסף לכול, יש באיגרת אזהרה תקיפה שכל עושי מעשי הבשר ”לא יירשו את מלכות האלוהים”. הבה נתרחק כליל מטומאת העולם וממדוניו, ונתמקד בכל לבבנו בגילוי פרי הרוח שהוא ”אהבה, שמחה, שלום, אורך רוח, נדיבות, טוב לב, נאמנות, ענווה, ריסון עצמי” (ה׳:19–23).