ספר 49 — אל האפסים

הכותב:‏ פאולוס

מקום הכתיבה:‏ רומא

זמן השלמת הכתיבה:‏ בערך 60–61 לספירה

תאר לעצמך שאתה יושב במאסר בגין פעילותך הנלהבת כשליח משיחי.‏ אינך יכול עוד לנסוע ממקום למקום ולבקר בקהילות כדי לחזקן.‏ מה תעשה?‏ האם לא תכתוב מכתבים אל חברי הקהילות שנעשו משיחיים בזכות הטפתך?‏ האין הם חרדים לשלומך ואולי זקוקים לעידוד?‏ ודאי שכן!‏ לכן אתה מתחיל לכתוב.‏ כך בדיוק עשה השליח פאולוס במאסרו הראשון ברומא,‏ בערך בין 59–61 לספירה.‏ הוא פנה אל הקיסר,‏ ואף שחיכה למשפטו והיה נתון תחת שמירה,‏ הייתה לו מידה מסוימת של חופש פעולה.‏ את איגרתו ”‏אל האפסים”‏ כתב פאולוס ברומא,‏ אולי ב־60 או ב־61 לספירה,‏ ושלח אותה באמצעות טִיכִיקוֹס שהלך בלוויית אוֹנִיסִימוֹס (‏אפ׳ ו׳:‏21;‏ קול׳ ד׳:‏7–9‏)‏.‏

² בשתי המילים הראשונות מזדהה פאולוס ככותב האיגרת,‏ וארבע פעמים מתייחס אל עצמו בעקיפין כאל ”‏האסיר למען האדון”‏ (‏אפ׳ א׳:‏1;‏ ג׳:‏1,‏ 13;‏ ד׳:‏1;‏ ו׳:‏20‏)‏.‏ הטיעונים שהועלו לשלילת זהותו של פאולוס כמחבר האיגרת הוכחו כריקים מתוכן.‏ בפפירוס צ׳סטר ביטי מס׳ 2 (‏P⁴⁶‏)‏,‏ המתוארך ל־200 לספירה בקירוב,‏ יש 86 דפים מתוך מצחף המכיל את איגרות פאולוס.‏ אחת מהן היא האיגרת אל האפסים,‏ לראיה שהיא נמנתה אז בין איגרותיו.‏

³ כמה מאבות הכנסייה הקדומים מאשרים שהאיגרת נכתבה בידי פאולוס ונשלחה ”‏אל האפסים”‏.‏ לדוגמה,‏ אירניאוס מן המאה השנייה לספירה ציטט את אפסים ה׳:‏30 במילים הבאות:‏ ”‏כפי שאומר פאולוס המבורך באיגרתו אל האפסים,‏ שאיברי גופו אנחנו”‏.‏ קְלֶמֶנְס מאלכסנדריה,‏ בן דורו של אירניאוס,‏ ציטט את אפסים ה׳:‏21 ומסר:‏ ”‏לפיכך,‏ גם באיגרת אל האפסים הוא כותב,‏ היכנעו איש לרעהו מתוך יראת אלוהים”‏.‏ אוריגֶנֶס,‏ שכתב במחצית הראשונה של המאה השלישית לספירה,‏ ציטט את אפסים א׳:‏4 במילים:‏ ”‏גם השליח באיגרת אל האפסים נוקט לשון דומה באומרו,‏ שבחר אותנו בטרם היווסד תבל”‏.‏a אֶוּזֶבְּיוּס,‏ בר סמכא נוסף בהיסטוריה המשיחית הקדומה (‏בערך 260–342 לספירה)‏,‏ מכליל את האיגרת אל האפסים בקאנון המקראי,‏ ובכתביהם של מרבית אבות הכנסייה הקדומים יש הפניות לאפסים כאל חלק מכתבי־הקודש.‏b

⁴ פפירוס צ׳סטר ביטי,‏ כתב היד וַטיקַנוּס מס׳ 1209 וכתב היד סינַאִיטיקוּס משמיטים את המילה ”‏באפסוס”‏ בפרק א׳ פסוק 1‏,‏ ולמעשה אינם מציינים לאן נשלחה האיגרת.‏ בהתחשב בעובדה זו ובשל היעדר דרישות שלום לאנשים כלשהם באפסוס (‏אף שפאולוס עמל שם שלוש שנים)‏,‏ יש המניחים כי האיגרת נשלחה למקום אחר או אולי הייתה מכתב חוזר אל הקהילות באסיה הקטנה ובהן אפסוס.‏ עם זאת,‏ במרבית כתבי היד האחרים מופיעה המילה ”‏באפסוס”‏,‏ וכאמור,‏ אבות הכנסייה הקדומים החשיבו אותה כאיגרת אל האפסים.‏

⁵ מעט חומר רקע יסייע לנו להבין את מטרת האיגרת.‏ במאה הראשונה לספירה נודעה אפסוס כעיר שתושביה עסקו בכשפים,‏ באסטרולוגיה ובפולחן אלת הפריון ארטמיס.‏c מסביב לפסלה של האלה הוקם מקדש מרהיב שנחשב לאחד משבעת פלאי העולם העתיק.‏ מן החפירות שנערכו באתר במאה ה־19 עולה כי המקדש נבנה על שטח מוגבה ברוחב 73 מטר ובאורך 127 מטר.‏ המקדש עצמו היה ברוחב 50 מטר בקירוב ובאורך 105 מטר.‏ היו בו 100 עמודי שיש שהתנשאו כל אחד לגובה של כ־17 מטר.‏ הגג היה מכוסה באריחי שיש לבן גדולים.‏ אומרים כי למילוי הרווח בין לוחות השיש השתמשו בזהב ולא בטיח.‏ המקדש משך אליו מבקרים מכל רחבי תבל,‏ ומאות אלפי אורחים נהרו בחגים אל העיר.‏ צורפי אפסוס גרפו רווחים נאים ממכירת תבניות כסף של היכל ארטמיס לעולי רגל כמזכרות.‏

⁶ במסע ההטפה השני שלו ערך פאולוס ביקור קצר באפסוס להטפת הבשורה הטובה ואחר כך השאיר שם את עקילס ופריסקילה להמשיך במלאכה (‏מה״ש י״ח:‏18–21‏)‏.‏ במסע ההטפה השלישי שלו חזר לאפסוס ונשאר שם שלוש שנים כשהוא מבשר לרבים ומלמדם בעניין ”‏הדרך”‏ (‏מה״ש י״ט:‏8–10;‏ כ׳:‏31‏)‏.‏ פאולוס עבד קשה באפסוס.‏ בספרו חיי היומיום בתקופת המקרא (‏Daily Life in Bible Times‏)‏ כותב א.‏ א.‏ ביילי:‏ ”‏פאולוס נהג לעבוד במקצועו מהנץ החמה ועד 11 בבוקר (‏מה״ש כ׳:‏34,‏ 35‏)‏,‏ השעה שבה סיים טִירָנוֹס את דרשותיו;‏ אחר כך,‏ מ־11 בבוקר עד 4 אחר הצהריים הטיף פאולוס באולם המדרש וערך ישיבות עם עוזריו,‏ ולבסוף בישר מבית לבית מ־4 אחר הצהריים ועד לשעות הלילה המאוחרות (‏מה״ש כ׳:‏20,‏ 21,‏ 31‏)‏.‏ קשה שלא לתהות מתי מצא זמן לאכול ולישון”‏ (‏1943,‏ עמוד 308)‏.‏

⁷ במרוצת פעילות הטפה נמרצת זו,‏ הוקיע פאולוס את השימוש בצלמים לצורכי פולחן.‏ הדבר עורר את זעמם של בעלי המלאכה שייצרו ומכרו את הצלמים,‏ ובהם דמטריוס הצורף,‏ ובעקבות המהומה שנוצרה נאלץ פאולוס בסופו של דבר לעזוב את העיר (‏מה״ש י״ט:‏23 עד כ׳:‏1‏)‏.‏

⁸ כעת,‏ בהיותו במאסר,‏ חושב פאולוס על הבעיות הניצבות בפני הקהילה באפסוס המוקפת בעובדי אלילים ופועלת בצל היכלה מעורר היראה של ארטמיס.‏ אין ספק שמשיחיים משוחים אלו היו זקוקים לדימוי ההולם שהציג להם פאולוס ולפיו הם מהווים ”‏היכל קודש”‏ שבו שוכן יהוה ברוחו (‏אפ׳ ב׳:‏21‏)‏.‏ ה”‏סוד”‏ בדבר האדמיניסטרציה של אלוהים (‏האופן שבו הוא מנהל את ענייני ביתו)‏,‏ אשר באמצעותה הוא ישיב במשיח ישוע את האחדות והשלום על כנם,‏ נגלה לאפסים,‏ ואין ספק שהדבר הקנה להם חיזוק ונחמה לרוב (‏א׳:‏9,‏ 10‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ פאולוס מדגיש שהמשיח הפך את היהודי ואת הנוכרי לאדם אחד,‏ וקורא לאחדות.‏ כעת אנו מבינים את מטרתו ואת ערכו של הספר,‏ ורואים בבירור כי נכתב ברוח אלוהים.‏

במה מועיל הספר

¹⁶ האיגרת אל האפסים עוסקת כמעט בכל תחום בחייו של המשיחי.‏ מי שחפץ כיום לחיות כאדם ירא אלוהים זקוק לעצות מעשיות,‏ וזאת לאור העלייה החדה בבעיות המעיקות ובפשיעה.‏ כיצד צריכים הילדים להתנהג אל הוריהם,‏ וכיצד צריכים ההורים להתנהג אל ילדיהם?‏ מה הן חובותיו של הבעל כלפי אשתו,‏ ומה הן חובות האישה כלפי בעלה?‏ מה חייבים חברי הקהילה לעשות על מנת לשמור על האחדות ועל האהבה ועל הטוהר המשיחי בתוך עולם מרושע זה?‏ עצותיו של פאולוס נוגעות בכל השאלות הללו,‏ והוא מראה מה כרוך בעטיית האדם החדש.‏ בעזרת לימוד האיגרת אל האפסים יוכל כל אדם לפתח הערכה אמיתית כלפי סוג האישיות הרצויה בעיני אלוהים ’‏הנבראת כדמות אלוהים בצדקה וקדושה של אמת’‏ (‏ד׳:‏24–32;‏ ו׳:‏1–4;‏ ה׳:‏3–5,‏ 15–20,‏ 22–33‏)‏.‏

¹⁷ האיגרת גם מראה מהי מטרת המינויים והתפקידים בקהילה.‏ המטרה היא ”‏להכשיר את הקדושים לעבודת השירות,‏ לבניית גוף המשיח”‏ כדי שיגיעו לידי בגרות.‏ בשיתוף פעולה מלא עם סידורים קהילתיים אלה,‏ יוכל המשיחי ’‏לגדול באהבה בכל דבר אלי המשיח,‏ אשר הוא הראש’‏ (‏ד׳:‏12,‏ 15‏)‏.‏

¹⁸ האיגרת אל האפסים הצמיחה תועלת רבה לקהילה המשיחית הקדומה בזה שהיא חידדה את הבנתם לגבי ”‏סוד המשיח”‏.‏ בה הובהר כי יחד עם יהודים מאמינים נקראו ”‏הגויים”‏ להיות ”‏שותפי נחלה,‏ שותפי גוף ושותפי ההבטחה במשיח ישוע על־ידי הבשורה”‏.‏ החיץ,‏ ”‏תורת המצוות”‏,‏ שהבדיל בין הגויים לבין היהודים,‏ בוטל,‏ וכעת בדם המשיח נעשו כולם בני עירם של הקדושים ובני בית אלוהים.‏ בניגוד גמור להיכל ארטמיס האלילי,‏ הם נבנו יחד במשיח ישוע והפכו למקום שבו שוכן אלוהים ברוחו — ”‏היכל קודש ליהוה”‏ (‏ג׳:‏4,‏ 6;‏ ב׳:‏15,‏ 21‏)‏.‏

¹⁹ באשר ל”‏סוד”‏ מדבר פאולוס על ”‏התוכנית [‏”‏אדמיניסטרציה”‏,‏ ע״ח‏]‏ לקבץ את הכול במשיח במלאות העתים,‏ את מה שבשמיים [‏הנבחרים להיות במלכות שמיים]‏ ואת מה שבארץ [‏בני אדם שיחיו עלי אדמות תחת שלטון המלכות]‏”‏.‏ כך מובלטת מטרתו הנאדרת של אלוהים להשיב על כנם את השלום והאחדות.‏ בעניין זה התפלל פאולוס בעד האפסים,‏ אשר אורו עיני לבבם,‏ על מנת שיבינו לגמרי את התקווה הצפונה להם בקריאתו ויראו ”‏מה עתירת כבוד נחלתו בקרב הקדושים”‏.‏ אין ספק שמילים אלו עודדו אותם מאוד וחיזקו את תקוותם.‏ האיגרת אל האפסים,‏ שנכתבה ברוח אלוהים,‏ מוסיפה לבנות את הקהילות בימינו למען ’‏נימלא בכל מלוא האלוהים’‏ (‏א׳:‏9–11,‏ 18;‏ ג׳:‏19‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏