ספר 63 — איגרת יוחנן השנייה

הכותב:‏ השליח יוחנן

מקום הכתיבה:‏ אפסוס או בקרבתה

זמן השלמת הכתיבה:‏ בערך 98 לספירה

איגרת יוחנן השנייה היא אומנם איגרת קצרה — ניתן היה לכותבה על גבי גיליון פפירוס אחד — אך היא מלאת תוכן.‏ האיגרת מופנית ”‏אל הגבירה הבחירה ואל ילדיה”‏.‏ המילה ”‏גבירה”‏ מתורגמת מן המילה היוונית ”‏קיריה”‏ ששימשה בימים ההם כשם פרטי.‏ משום כך יש חוקרי מקרא הסבורים כי יוחנן פנה לאישה ששמה קיריה.‏ מאידך,‏ יש הטוענים כי יוחנן כתב אל אחת הקהילות וכינה אותה ”‏הגבירה הבחירה”‏,‏ אולי כדי לבלבל את המתנגדים.‏ במקרה כזה,‏ בפסוק האחרון האומר:‏ ”‏ילדי אחותך הבחירה דורשים בשלומך”‏,‏ התכוון יוחנן לחברי קהילה אחרת.‏ לפיכך,‏ האיגרת השנייה לא נועדה להיות כללית באופייה כאיגרת הראשונה,‏ שכן היא נכתבה כנראה לאישה כלשהי או לקהילה מסוימת (‏פס׳ 1‏)‏.‏

² אין שום סיבה לפקפק בכך שיוחנן כתב את האיגרת.‏ הכותב מכנה את עצמו ”‏הזקן”‏.‏ כינוי זה הולם את יוחנן לא רק בשל גילו המתקדם,‏ אלא גם בשל היותו אחד מ’‏עמודי התווך’‏ (‏גל׳ ב׳:‏9‏)‏ ואחרון השליחים שנותר בחיים.‏ הוא אכן היה ”‏זקן”‏ בקהילה המשיחית.‏ יוחנן היה מוכר מאוד,‏ וקוראיו לא היו זקוקים לעוד סימני זיהוי.‏ העובדה שהוא כתב את האיגרת עולה גם מן הדמיון הסגנוני בינה לבין האיגרת הראשונה וספר הבשורה על־פי יוחנן.‏ בדומה לאיגרת הראשונה,‏ נראה כי האיגרת השנייה נכתבה באפסוס או בסביבתה,‏ בערך ב־98 לספירה.‏ באשר לשנייה ולשלישית ליוחנן,‏ נאמר באנציקלופדיה מאת מקלינטוק וסטרונג (‏אנג׳)‏:‏ ”‏מן הדמיון הכללי ביניהן ניתן לשער ששתי האיגרות הללו נכתבו זמן קצר לאחר שנכתבה האיגרת הראשונה באפסוס.‏ שתיהן עוסקות בצורות התנהגות מסוימות,‏ אשר העקרונות החלים עליהן הוגדרו במלואם באיגרת הראשונה”‏.‏a כתימוכין למהימנות האיגרת,‏ ראוי לציין שהיא צוטטה בידי אירניאוס מן המאה השנייה והתקבלה על קְלֶמֶנְס מאלכסנדריה שהיה בן דורו.‏b כמו כן,‏ איגרות יוחנן מוזכרות בפְרַגְמֶנְט המוּרַטוֹרי.‏

³ כפי שנכון היה לגבי איגרת יוחנן הראשונה,‏ איגרת זו נכתבה בתגובה למתקפתם של מורי שקר על האמונה המשיחית.‏ יוחנן רצה להזהיר את קוראיו מפניהם כדי שידעו לזהותם ויתרחקו מהם,‏ ובד בבד ימשיכו להתהלך בָּאמת ובאהבה הדדית.‏

במה מועיל הספר

⁵ דומה כי בימי יוחנן,‏ כבימינו אנו,‏ היו שלא היה להם די בתורת המשיח הברורה והפשוטה.‏ הם רצו דבר נוסף,‏ דבר שילטף להם את האגו,‏ שירומם אותם ויעמיד אותם בשורה אחת עם פילוסופים עולמיים.‏ הם אף היו מוכנים לטמא ולפלג את הקהילה המשיחית על מנת לממש את מטרותיהם האנוכיות.‏ יוחנן הוקיר את ההרמוניה השוררת בקהילה,‏ הרמוניה המבוססת על אהבה ועל תורת האמת ברוח אחת עם האב והבן.‏ עלינו לייחס חשיבות דומה לאחדות הקהילה ולא להתרועע עם מי שסרים מן הדרך ופונים לתורה אחרת החורגת מן הכתוב בכתבי־הקודש,‏ ואף לא לברך אותם לשלום.‏ אם נמשיך להתהלך על־פי מצוות אלוהים וניהנה מהשמחה השלמה השוררת בקרב המשיחיים האמיתיים,‏ מובטח לנו ש”‏חסד ורחמים ושלום יהיו עימנו מאת האלוהים האב ומאת האדון ישוע המשיח בן האב,‏ באמת ובאהבה”‏ (‏פס׳ 3‏)‏.‏ איגרת יוחנן השנייה מדגישה שאחדות משיחית זו היא אכן ברכה גדולה.‏

‏[‏הערות שוליים]‏