ספר 65 — איגרת יהודה

הכותב:‏ יהודה

מקום הכתיבה:‏ ארץ ישראל (‏?‏)‏

זמן השלמת הכתיבה:‏ בערך 65 לספירה

אחיו לאמונה של יהודה היו בסכנה!‏ בתקופה שחלפה מאז מותו ותחייתו של המשיח ישוע,‏ הסתננו גורמים זרים לתוך הקהילה המשיחית.‏ האויב חדר פנימה כדי למוטט את האמונה,‏ בדיוק כפי שהשליח פאולוס התרה כ־14 שנה קודם לכן (‏תסל״ב ב׳:‏3‏)‏.‏ כיצד להזהיר את האחים מפני הסכנה ולגרום להם לעמוד על המשמר?‏ איגרת יהודה,‏ בלשונה הנמרצת והתקיפה ובסגנונה הישיר,‏ סיפקה את המענה.‏ יהודה עצמו הבהיר את עמדתו בפסוקים 3 ו־‏4‏:‏ ’‏ניעור בי הצורך לכתוב אליכם כי התגנבו אנשי רשע ההופכים את חסד אלוהינו לזימה’‏.‏ יסודות התורה הבריאה והמוסר עורערו.‏ יהודה ראה חובה לעצמו להיאבק לטובת אחיו כדי שהם יילחמו למען האמונה.‏

² אך מי היה יהודה?‏ בדברי הפתיחה נמסר כי האיגרת נכתבה בידי ”‏יהודה,‏ עבד ישוע המשיח ואחיו של יעקב,‏ אל הקרואים”‏.‏ האם היה הוא שליח?‏ הרי שניים מ־12 השליחים המקוריים של ישוע נקראו יהודה (‏לוקס ו׳:‏16‏)‏.‏ יהודה אינו מציג את עצמו כשליח,‏ אלא מדבר על השליחים בגוף שלישי ובזאת מראה בבירור שאין הוא אחד מהם (‏יהד׳ 17,‏ 18‏)‏.‏ בנוסף לכך,‏ הוא מציג את עצמו כ”‏אחיו של יעקב”‏.‏ ככל הנראה מתכוון יהודה לכותב איגרת יעקב שהיה אחיו למחצה של ישוע (‏פס׳ 1‏)‏.‏ כאחד מ’‏עמודי התווך’‏ של הקהילה בירושלים,‏ היה יעקב מוכר מאוד ומשום כך יהודה הזדהה תוך שימוש בשמו.‏ מכאן עולה שגם יהודה היה אחיו למחצה של ישוע,‏ ואכן נאמר שהיה לישוע אח בשם יהודה (‏גל׳ א׳:‏19;‏ ב׳:‏9;‏ מתי י״ג:‏55;‏ מר׳ ו׳:‏3‏)‏.‏ ואולם,‏ יהודה לא הבליט את קשריו המשפחתיים עם ישוע,‏ אלא הדגיש בענווה את יחסיו הרוחניים עימו כ’‏עבד למשיח’‏ (‏קור״א ז׳:‏22;‏ קור״ב ה׳:‏16;‏ מתי כ׳:‏27‏)‏.‏

³ כתימוכין למהימנות האיגרת,‏ ראוי לציין כי היא מוזכרת בפְרַגְמֶנְט המוּרַטוֹרי מן המאה השנייה לספירה.‏ יתרה מזו,‏ קְלֶמֶנְס מאלכסנדריה (‏המאה השנייה לספירה)‏ ראה בו ספר קאנוני.‏ אוריגֶנֶס דיבר עליו כעל יצירה ש”‏שורות מעטות לה,‏ ועם זאת מלאה היא בדברים בריאים בעלי חסד שמימי”‏.‏a גם טרטוליינוס החשיב את האיגרת לאותנטית.‏ אין ספק שמקומה עם יתר כתבי־הקודש.‏

⁴ יהודה כותב ”‏אל הקרואים”‏ מבלי לציין קהילה כלשהי או אדם מסוים.‏ לפיכך,‏ איגרתו היא איגרת כללית שנועדה להפצה בין כל המשיחיים.‏ אף שהדבר לא נאמר מפורשות,‏ קרוב לוודאי שהיא נכתבה בארץ ישראל.‏ קשה גם לקבוע במדויק את תאריך כתיבתה.‏ אך היה זה ללא ספק בשלבי התפתחותה המתקדמים של הקהילה המשיחית,‏ שכן יהודה מפנה את תשומת הלב אל ”‏הדברים שנאמרו קודם ביד שליחי אדוננו ישוע המשיח”‏,‏ וככל הנראה מצטט גם מפטרוס ב׳.‏ ג׳:‏3 (‏יהד׳ 17,‏ 18‏)‏.‏ זאת ועוד,‏ קיים דמיון רב בין איגרת יהודה לבין פרק ב׳ באיגרת פטרוס השנייה‏.‏ מכאן עולה שיהודה ופטרוס כתבו את איגרותיהם בערך באותו זמן.‏ שניהם היו מודאגים מאוד מן הסכנה שנשקפה לקהילה דאז.‏ משום כך,‏ שנת 65 לספירה היא השנה המשוערת שבה נכתבה האיגרת.‏ תאריך זה נסמך גם על העובדה שיהודה אינו מזכיר את קסטיוס גלוס שהגיע עם כוחותיו כדי לדכא את מרד היהודים ב־66 לספירה,‏ ואין הוא מזכיר את נפילת ירושלים שאירעה ב־70 לספירה.‏ באיגרתו מדבר יהודה על משפטי אלוהים מסוימים שבמהלכם נענשו החוטאים,‏ והדעת נותנת שאילו כבר נפלה ירושלים,‏ הוא היה מזכיר את המשפט שניחת עליה כתימוכין לטיעוניו,‏ בייחוד מהסיבה שישוע חזה זאת מראש (‏יהד׳ 5–7;‏ לוקס י״ט:‏41–44‏)‏.‏

במה מועיל הספר

⁸ יהודה עצמו הכיר בעובדה שכתבי־הקודש מועילים לאזהרה,‏ לעידוד,‏ להדרכה ולתוכחה עבור ”‏האהובים”‏.‏ לחשיפת חטאיהם החמורים של אותם אנשי רשע שהתגנבו לקהילה,‏ השתמש יהודה בדוגמאות ציוריות מן התנ״ך,‏ כגון דוגמתם של בני ישראל שסטו מדרך הישר,‏ של המלאכים שחטאו ושל תושבי סדום ועמורה.‏ בזאת הראה שכל עושי מעשים כאלה ייענשו באופן דומה.‏ הוא השווה את האנשים המושחתים לחיות חסרות דעת ואמר שהם הולכים בדרך קין ומתמסרים לטעות בלעם ושהם יאבדו כקורח בשל דיבורם הממרה.‏ הוא גם דולה תמונות חיות מ”‏ספר הטבע”‏.‏ איגרתו הישירה של יהודה הפכה לחלק מ”‏כל הכתוב”‏,‏ ויש ללמוד אותה יחד עם יתר הכתובים כדי לדעת איך להתנהג נכונה ”‏באחרית הימים”‏ (‏יהד׳ 17,‏ 18,‏ 5–7,‏ 11–13;‏ במ׳ י״ד:‏35–37;‏ בר׳ ו׳:‏4;‏ י״ח:‏20,‏ 21;‏ י״ט:‏4,‏ 5,‏ 24,‏ 25;‏ ד׳:‏4,‏ 5,‏ 8;‏ במ׳ כ״ב:‏2–7,‏ 21;‏ ל״א:‏8;‏ ט״ז:‏1–7,‏ 31–35‏)‏.‏

⁹ ההתנגדות והנסיונות מחוץ לא הצליחו עד אז לבלום את צמיחתה של דת האמת המשיחית,‏ אלא שעתה נשקפה סכנה לאחים בגין שחיתות מבית.‏ אבני נגף,‏ שהיו כסלעים החבויים מתחת למים,‏ איימו למוטט את הקהילה כולה.‏ מתוך הכרה בעובדה שהסכנה עלולה להוביל לתוצאות הרסניות יותר,‏ הדגיש יהודה בתוקף את הצורך ”‏להילחם למען האמונה”‏.‏ איגרתו רלוונטית כיום כפי שהייתה דאז.‏ אזהרה זו עדיין נחוצה.‏ עדיין צריך לשמור על האמונה ולהילחם למענה.‏ עדיין צריך לשרש בעיות של אי־מוסריות ועדיין צריך לעזור ברחמים לבעלי ספק ו’‏לחטוף אותם מן האש’‏ במידת האפשר.‏ לטובת הטוהר המוסרי,‏ הבריאות הרוחנית ועבודת אלוהים האמיתית,‏ חייבים המשיחיים כיום להמשיך להיבנות באמונתם הנעלה מאוד.‏ עליהם לדבוק בעקרונות הנכונים ולהתקרב אל אלוהים בתפילה.‏ עליהם גם להכיר נכונה ב”‏סמכות העליונה”‏ שמעניק אלוהים לכמה מחברי הקהילה המשיחית,‏ ולכבדה (‏יהד׳ 3,‏ 23,‏ 8‏)‏.‏

¹⁰ אנשים ”‏חייתיים וחסרי רוחניות”‏,‏ לעולם לא ייכנסו למלכות אלוהים,‏ והם רק מסכנים את הצועדים בדרך המוליכה לחיי עולם (‏יהד׳ 19‏,‏ ע״ח;‏ גל׳ ה׳:‏19–21‏)‏.‏ יש להזהיר את הקהילה מפניהם,‏ והקהילה חייבת להרחיק אותם משורותיה!‏ וכך ”‏רחמים ושלום ואהבה”‏ ישפעו על האהובים,‏ והם ישמרו את עצמם באהבת אלוהים,‏ בעודם ’‏מחכים לרחמי אדונם ישוע המשיח לשם חיי עולם’‏.‏ האלוהים מושיענו יעמיד את יורשי המלכות ”‏לפני כבודו נקיים מדופי ומלאי גיל”‏.‏ אין ספק שהם מצטרפים ליהודה בייחוס ’‏כבוד,‏ גדולה,‏ עוז ושלטון’‏ לאלוהים על־ידי ישוע המשיח (‏יהד׳ 2,‏ 21,‏ 24,‏ 25‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏