ספר 66 —‏ ההתגלות

הכותב:‏ השליח יוחנן

מקום הכתיבה:‏ פטמוס

זמן השלמת הכתיבה:‏ בערך 96 לספירה

האם התיאורים הסמליים שבספר ההתגלות נועדו להפיל אימה על ציבור הקוראים?‏ לא ולא!‏ התגשמות הנבואות שבספר אולי זורעת חרדה בלב הרשעים,‏ אך משרתי אלוהים הנאמנים מסכימים עם המילים שבתחילת הספר,‏ מילים שנכתבו ברוח אלוהים,‏ ועם הדברים שאמר המלאך בסיומו:‏ ”‏אשרי הקורא ואשרי השומעים את דברי הנבואה”‏;‏ ”‏אשרי השומר את דברי הנבואה של הספר הזה”‏ (‏ההת׳ א׳:‏3;‏ כ״ב:‏7‏)‏.‏ אף שנכתב לפני יתר ארבעת הספרים שכתב יוחנן ברוח הקודש,‏ ספר ההתגלות ממוקם בסוף 66 הספרים המרכיבים את כתבי־הקודש.‏ זהו המיקום הנכון משום שהספר חושף בפני קוראיו מה צפון בעתיד הרחוק על־ידי הצגת תמונה כללית באשר למה שמועיד אלוהים לאדם.‏ כך מובא הנושא המרכזי של המקרא — קידוש שם יהוה והצדקת ריבונותו בעזרת מלכות הנתונה בידי המשיח,‏ הזרע המובטח — לשיאו המפואר.‏

² על־פי הפסוק הראשון,‏ זו ”‏התגלות ישוע המשיח שנתן לו האלוהים.‏.‏.‏ והוא שלח ביד מלאכו והודיע לעבדו יוחנן”‏.‏ לפיכך,‏ יוחנן היה רק הכותב ולא מקור החומר.‏ החזון אינו מטעם יוחנן,‏ והספר אינו פרי התגלותו (‏א׳:‏1‏)‏.‏ אלוהים חשף בפני עבדו את מטרותיו הנפלאות לעתיד,‏ עובדה ההולמת את שם הספר,‏ שכן שמו ביוונית הוא אפוקליפסיס (‏אפוקליפסה)‏,‏ שמשמעו ”‏גילוי”‏ או ”‏הסרת הלוט”‏.‏

³ מי היה יוחנן המזוהה בפרק הראשון ככותב ההתגלות?‏ נמסר לנו שהוא היה עבדו של ישוע המשיח,‏ אח בקהילה,‏ שותף בצרות וגולה באי פטמוס.‏ מסתבר שקוראיו הראשונים הכירוהו היטב ולא היו זקוקים לסימני זיהוי נוספים.‏ אין ספק שזהו השליח יוחנן.‏ במסקנה זו תומכים מרבית ההיסטוריונים הקדומים.‏ נאמר כי פפיאס,‏ שכתב בחלקה הראשון של המאה השנייה,‏ ראה בספר כיצירה שנכתבה בידי השליחים.‏ יוסטינוס העֵד,‏ בן המאה השנייה לספירה,‏ כתב בחיבורו ”‏השיחה עם טריפון היהודי”‏ (‏LXXXI‏)‏:‏ ”‏איש היה בקרבנו,‏ יוחנן שמו,‏ משליחי המשיח,‏ והוא ניבא בהתגלות שנתגלתה לו”‏.‏a אירניאוס מציג מפורשות את יוחנן ככותב הספר,‏ וכן גם קְלֶמֶנְס מאלכסנדריה וטרטוליינוס מסוף המאה השנייה ותחילת המאה השלישית לספירה.‏ אוריגֶנֶס,‏ חוקר מקרא נודע בן המאה השלישית לספירה,‏ אמר:‏ ”‏אזכיר את מי שנשען על חזהו של ישוע,‏ יוחנן,‏ אשר הותיר מאחוריו רק כתב בשורה אחד,‏ .‏.‏.‏ הוא כתב,‏ כמו כן,‏ גם את ההתגלות”‏.‏b

⁴ העובדה שבכתביו האחרים שם יוחנן דגש רב על אהבה,‏ אין פירושה שלא היה ביכולתו לכתוב ספר עוצמתי ודינמי כספר ההתגלות.‏ הוא ויעקב אחיו נתמלאו חימה רבה על כפר שומרוני ורצו לצוות שתרד עליהם אש מן השמיים.‏ זו הסיבה שכונו ”‏בני רגש”‏,‏ או ”‏בני רעם”‏ (‏מר׳ ג׳:‏17;‏ לוקס ט׳:‏54‏)‏.‏ שוני סגנוני זה אינו מהווה קושי אם זוכרים שספר ההתגלות דן בנושאים שונים לחלוטין.‏ מה שנגלה ליוחנן בחזונות הללו היה שונה לגמרי ממה שראה קודם לכן.‏ ההרמוניה המרשימה השוררת בין הספר לבין יתר ספרי המקרא הנבואיים מוכיחה מעל לכל ספק שזהו חלק אותנטי של דבר־אלוהים.‏

⁵ על־פי העדויות הקדומות מכול,‏ יוחנן כתב את ההתגלות בערך ב־96 לספירה,‏ כ־26 שנה לאחר חורבן ירושלים.‏ היה זה לקראת סוף כהונתו של הקיסר דומיצייאנוס.‏ כתימוכין לכך,‏ אומר אירניאוס על האפוקליפסה בחיבורו ”‏נגד הכפירות”‏ (‏xxx ‎,‎V‏)‏:‏ ”‏זו נראתה לא מכבר,‏ כמעט בימינו אנו,‏ בשלהי כהונת דומיצייאנוס”‏.‏c אֶוּזֶבּיוס והִייֶרוֹנִימוּס מצטרפים לעדות זו.‏ דומיצייאנוס היה אחיו של טיטוס,‏ שבניצוחו החריבו צבאות רומא את ירושלים.‏ טיטוס מת 15 שנה לפני כתיבת ההתגלות,‏ ובעקבות מותו,‏ עלה דומיצייאנוס על כס הקיסרות.‏ הלה תבע שיסגדו לו כאל ונטל לעצמו את התואר דומינוס אט דאוס נוסטר (‏”‏אדוננו ואלוהינו”‏)‏.‏d פולחן הקיסר לא הקשה על עובדי האלילים,‏ אך המשיחיים הקדומים היו מנועים מלקיימו וסירבו להתפשר על אמונתם.‏ על כן,‏ לקראת סוף שלטון דומיצייאנוס (‏81–96 לספירה)‏ נרדפו המשיחיים עד חורמה.‏ סבורים כי יוחנן הוגלה לפטמוס בידי דומיצייאנוס.‏ בשנת 96 נרצח דומיצייאנוס,‏ ואת כיסאו ירש נֶרְווָה,‏ שהיה קיסר סובלני יותר ושככל הנראה שחרר את יוחנן.‏ במאסרו בפטמוס קיבל יוחנן את החזונות והעלה אותם על הכתב.‏

⁶ יש להבין כי מה שראה יוחנן ומה שנאמר לו לכתוב אל הקהילות לא היה סדרה של חזונות שאינם קשורים זה לזה ושתועדו באופן אקראי.‏ ספר ההתגלות כולו,‏ מראשיתו ועד סופו,‏ מעניק לנו תמונה הרמונית של העתיד,‏ ועובר מחזון לחזון,‏ עד הגיעו בסוף החזונות לחשיפה המלאה של מטרות מלכות האלוהים.‏ לפיכך יש לראות את ספר ההתגלות כיחידה אחת המורכבת מחלקים הרמוניים הקשורים זה לזה וכספר המביא אותנו אל נבכי העתיד,‏ הרחק אל מעבר לימי יוחנן.‏ לאחר דברי הפתיחה (‏ההת׳ א׳:‏1–9‏)‏,‏ ניתן לחלק את הספר ל־16 חזונות:‏ (‏1)‏ א׳:‏10 עד ג׳:‏22‏;‏ (‏2)‏ ד׳:‏1 עד ה׳:‏14‏;‏ (‏3)‏ ו׳:‏1–17‏;‏ (‏4)‏ ז׳:‏1–17‏;‏ (‏5)‏ ח׳:‏1 עד ט׳:‏21‏;‏ (‏6)‏ י׳:‏1 עד י״א:‏19‏;‏ (‏7)‏ י״ב:‏1–17‏;‏ (‏8)‏ י״ג:‏1–18‏;‏ (‏9)‏ י״ד:‏1–20‏;‏ (‏10)‏ ט״ו:‏1 עד ט״ז:‏21‏;‏ (‏11)‏ י״ז:‏1–18‏;‏ (‏12)‏ י״ח:‏1 עד י״ט:‏10‏;‏ (‏13)‏ י״ט:‏11–21‏;‏ (‏14)‏ כ׳:‏1–10‏;‏ (‏15)‏ כ׳:‏11 עד כ״א:‏8‏;‏ (‏16)‏ כ״א:‏9 עד כ״ב:‏5‏.‏ בעקבות החזונות מובאים דברי סיום ממריצים שבהם מדברים יהוה,‏ ישוע,‏ המלאך ויוחנן ותורמים את תרומתם הסופית כבעלי התפקידים המרכזיים בהעברת המידע (‏כ״ב:‏6–21‏)‏.‏

במה מועיל הספר

²⁸ איזה סיום מפואר מספק ספר ההתגלות ל־66 הספרים המרכיבים את כתבי־הקודש!‏ לא הושמט דבר ולא נותרו קצוות פתוחים.‏ כעת רואים בבירור לא רק את ההתחלה אלא גם את הסיום המזהיר.‏ החלק האחרון של המקרא משלים את התמונה שהחלה להצטייר בחלק הראשון.‏ בבראשית א׳:‏1 נמסר שאלוהים ברא את השמיים ואת הארץ הגשמיים,‏ ובההתגלות כ״א:‏1–4 מספר הכתוב על שמיים חדשים וארץ חדשה ועל ברכות בל יתוארו שיושפעו על בני האדם כמנובא גם בישעיהו ס״ה:‏17,‏ 18;‏ ס״ו:‏22;‏ ובפטרוס ב׳.‏ ג׳:‏13‏.‏ לאדם הראשון נאמר כי מות ימות אם לא ישמע בקול אלוהים.‏ לעומת זאת,‏ יהוה מבטיח מפורשות לעושי רצונו ש”‏המוות לא יהיה עוד”‏ (‏בר׳ ב׳:‏17;‏ ההת׳ כ״א:‏4‏)‏.‏ כשהחל הנחש בהתעיית המין האנושי,‏ ניבא אלוהים שראשו יימחץ.‏ ספר ההתגלות מראה כיצד הנחש הקדמוני,‏ השטן,‏ יושלך לבסוף אל אגם האש לאבדון עולם (‏בר׳ ג׳:‏1–5,‏ 15;‏ ההת׳ כ׳:‏10‏)‏.‏ אדם וחוה המרו את פי אלוהים והורחקו מעץ החיים ששכן בגן עדן.‏ בניגוד לכך,‏ עצי חיים סמליים המשמשים ”‏למרפא הגויים”‏ עומדים לרשותם של עושי דבר אלוהים (‏בר׳ ג׳:‏22–24;‏ ההת׳ כ״ב:‏2‏)‏.‏ כשם שיצא נהר מעדן והשקה את הגן,‏ כך יוצא מכיסא אלוהים נהר מים חיים סמלי.‏ תמונה זו מקבילה לחזון שראה יחזקאל,‏ ומזכירה לנו גם את דברי ישוע על ”‏מקור מים נובעים לחיי עולם”‏ (‏בר׳ ב׳:‏10;‏ ההת׳ כ״ב:‏1,‏ 2;‏ יח׳ מ״ז:‏1–12;‏ יוח׳ ד׳:‏13,‏ 14‏)‏.‏ אדם וחוה גורשו מעל פניו של אלוהים,‏ ואילו המנצחים הנאמנים יראו את פניו (‏בר׳ ג׳:‏24;‏ ההת׳ כ״ב:‏4‏)‏.‏ בהחלט כדאי לדון בחזונות מרגשים אלו של ההתגלות!‏

²⁹ כמו כן,‏ שים לב כיצד ספר ההתגלות קושר יחדיו את הנבואות על בבל המרושעת.‏ ישעיהו חזה את נפילת בבל הגשמית זמן רב לפני התרחשות הדבר.‏ הוא הכריז:‏ ”‏נפלה!‏ נפלה בבל!‏”‏ (‏יש׳ כ״א:‏9‏)‏ גם ירמיהו ניבא שתבואנה פורענויות על בבל (‏יר׳ נ״א:‏6–12‏)‏.‏ לעומת זאת,‏ ספר ההתגלות מדבר בשפה ציורית על ”‏בבל הגדולה,‏ אם לזונות ולתועבות הארץ”‏.‏ גם היא חייבת ליפול,‏ ויוחנן רואה זאת בחזון.‏ הוא מצהיר:‏ ”‏נפלה נפלה בבל הגדולה”‏ (‏ההת׳ י״ז:‏5;‏ י״ח:‏2‏)‏.‏ האם אתה זוכר את חזון דניאל בדבר מלכות אלוהים אשר תפורר את כל יתר המלכויות ותקום ”‏לעולם”‏?‏ שים לב כיצד נבואה זו עולה בקנה אחד עם הכתוב בספר ההתגלות על קולות הנשמעים בשמיים ואומרים:‏ ”‏הייתה ממלכת תבל לממלכתו של אדוננו ושל משיחו והוא ימלוך לעולמי עולמים”‏ (‏דנ׳ ב׳:‏44;‏ ההת׳ י״א:‏15‏)‏.‏ דניאל ראה בחזונו ’‏אחד הדומה לבן־אדם אשר בא עם ענני השמיים לקבל שלטון וכבוד ומלכות עולם’‏,‏ וספר ההתגלות מזהה את ישוע המשיח כ”‏עליון למלכי הארץ”‏ וכזה אשר ”‏בא עם העננים”‏,‏ ואומר ש”‏כל עין תראה אותו”‏ (‏דנ׳ ז׳:‏13,‏ 14;‏ ההת׳ א׳:‏5,‏ 7‏)‏.‏ קיימות גם הקבלות בין החיות שרואה דניאל לבין החיות המופיעות בההתגלות (‏דנ׳ ז׳:‏1–8;‏ ההת׳ י״ג:‏1–3;‏ י״ז:‏12‏)‏.‏ ספר ההתגלות פורש בפנינו מצע רחב למחקר מחזק אמונה.‏

³⁰ חזונות ההתגלות מציירים תמונה מפליאה ורבת־צדדים ביחס למלכות אלוהים.‏ הם מחדדים לעיני הקורא את מה שאמרו נביאי קדם וישוע ותלמידיו לגבי המלכות.‏ כאן אנו מקבלים תמונה מלאה של קידוש שם יהוה באמצעות מלכותו:‏ ”‏קדוש,‏ קדוש,‏ קדוש,‏ יהוה אלוהים צבאות”‏.‏ לו יאה ”‏לקבל את הכבוד והיקר והגבורה”‏.‏ הוא ’‏לובש את עוזו הגדול ומולך’‏ דרך המשיח.‏ בנו המלכותי,‏ ”‏מלך המלכים ואדון האדונים”‏,‏ מכה בלהט את הגויים ו”‏דורך את גת היין של חרון אף אלוהי צבאות”‏.‏ הנושא המרכזי של המקרא — קידוש שם יהוה והצדקת ריבונותו — מגיע לשיאו,‏ ועל כן מודגש כי כל אחד וכל דבר הקשור במטרות המלכות חייב להיות קדוש.‏ השה,‏ ישוע המשיח,‏ ”‏אשר לו מפתח דוד”‏,‏ ומלאכי השמיים מתוארים כקדושים.‏ מי שחלקם בתחייה הראשונה מוצגים כ’‏מאושרים וקדושים’‏,‏ ומודגש כי ”‏כל טמא ועושה תועבה”‏ לא ייכנס אל ”‏עיר הקודש,‏ ירושלים”‏.‏ אלה הנקנים בדם השה למען יהיו ”‏ממלכת כוהנים לאלוהינו”‏ מקבלים כאן תמריץ רב עוצמה לשמור על קדושתם לפני יהוה.‏ גם אנשי ’‏ההמון הרב’‏ חייבים ’‏לכבס את גלימותיהם ולהלבין אותן בדם השה’‏,‏ כדי שיוכלו לעבוד את אלוהים (‏ההת׳ ד׳:‏8,‏ 11;‏ י״א:‏17;‏ י״ט:‏15,‏ 16;‏ ג׳:‏7;‏ י״ד:‏10;‏ כ׳:‏6;‏ כ״א:‏2,‏ 10,‏ 27;‏ כ״ב:‏19;‏ ה׳:‏9,‏ 10;‏ ז׳:‏9,‏ 14,‏ 15‏)‏.‏

³¹ החזון בדבר מלכות אלוהים המפוארת והקדושה לובש בשכלנו צורה תודות להיבטים מסוימים המובאים לתשומת לבנו אך ורק בספר ההתגלות.‏ כאן אנו רואים תמונה שלמה של יורשי המלכות העומדים עם השה על הר ציון ושרים שיר חדש שאין איש יכול ללומדו מלבדם.‏ רק בספר ההתגלות נמסר לנו מהו מספרם של אלה הנפדים מן הארץ כיורשי המלכות — 000,‏144 — ושהם חתומים מ־12 השבטים הסמליים של עם ישראל הרוחני.‏ רק ספר ההתגלות מראה ש’‏הכוהנים והמלכים’‏,‏ אשר יזכו לתחייה הראשונה כמו המשיח,‏ גם ימלכו איתו ”‏אלף שנים”‏.‏ רק ספר ההתגלות מקנה לנו תמונה מלאה של ”‏עיר הקודש,‏ ירושלים החדשה”‏,‏ שיהוה והשה הם היכלה,‏ ומראה את כבודה הקורן,‏ את 12 שעריה ויסודותיה ואת המלכים שימלכו בה לעולמי עולמים תחת האור הנצחי שיאיר עליהם יהוה (‏י״ד:‏1,‏ 3;‏ ז׳:‏4–8;‏ כ׳:‏6;‏ כ״א:‏2,‏ 10–14,‏ 22;‏ כ״ב:‏5‏)‏.‏

³² ניתן בהחלט לומר שהחזון אודות ’‏השמיים החדשים’‏ ואודות ”‏עיר הקודש,‏ ירושלים החדשה”‏ מסכם את כל מה שכתבי־הקודש ניבאו מימי קדם על הזרע המלכותי.‏ אברהם חיכה לזרע שדרכו ’‏יתברכו כל משפחות האדמה’‏ ול”‏עיר שיש לה יסודות,‏ שאדריכלה ומקימה הוא האלוהים”‏.‏ כעת,‏ בחזונות ההתגלות,‏ עיר זו שתביא עימה ברכות רבות מזוהה בבירור עבורנו כ’‏שמיים החדשים’‏ — ממשלה חדשה,‏ מלכות אלוהים,‏ המורכבת מירושלים החדשה (‏כלת המשיח)‏ ומחתנה.‏ ביחד יכוננו ממשלת צדק שתמשול על העולם כולו.‏ יהוה מבטיח לנאמניו שהם יוכלו להיות ”‏לו לעם”‏ ולחיות חיי אושר ללא חטא ומוות בתנאים שהיו לאדם וחוה לפני המרד שפרץ בגן עדן.‏ לשם הדגשה,‏ נכתב פעמיים בספר ההתגלות שאלוהים ”‏ימחה כל דמעה מעיניהם”‏ (‏בר׳ י״ב:‏3;‏ כ״ב:‏15–18;‏ עב׳ י״א:‏10;‏ ההת׳ ז׳:‏17;‏ כ״א:‏1–4‏)‏.‏

³³ איזה סיום רב רושם לכתבי־הקודש!‏ עד כמה נפלאים האירועים ש’‏צריכים להיות במהרה’‏!‏ (‏ההת׳ א׳:‏1‏)‏ שם יהוה,‏ ”‏אלוהי רוחות הנביאים”‏,‏ יקודש (‏כ״ב:‏6‏)‏.‏ הכתבים הנבואיים,‏ שכתיבתם נמשכה 600,‏1 שנה,‏ יבואו על התגשמותם,‏ והנאמנים שחיו לאורך הדורות ועשו מעשי אמונה יבואו על גמולם!‏ ”‏הנחש הקדמוני”‏ יומת,‏ מלאכיו יושמדו והרֶשע לא יהיה עוד (‏י״ב:‏9‏)‏.‏ מלכות אלוהים תמלוך כ”‏שמיים חדשים”‏ לתהילת יהוה.‏ הברכות הנפלאות שתבואנה על בני האדם בארץ המשוקמת,‏ אשר תימלא ותיכבש על־פי מה שהצהיר יהוה בפרק הראשון של המקרא,‏ תימשכנה לנצח נצחים (‏בר׳ א׳:‏28‏)‏.‏ אכן הוכח כי כל הכתוב ’‏נכתב ברוח אלוהים,‏ ומועיל הוא להוראה,‏ לתוכחה,‏ לתיקון ולחינוך במעגלי צדק’‏.‏ בעזרת דברו מוליך יהוה אנשי אמונה כשירים לחלוטין ומצוידים לגמרי אל העתיד הנפלא הזה.‏ לפיכך,‏ עליך ללמוד כעת את כתבי־הקודש כדי שתתחזק אמונתך שלך.‏ קיים את מצוותיהם,‏ וכך תזכה לברכת אלוהים.‏ נהג על־פיהם ולך בדרך הישרה המוליכה לחיי עולם.‏ אם תעשה כן,‏ תוכל גם אתה לומר בביטחון רב את המילים החותמות את הספר האחרון במקרא:‏ ”‏אמן.‏ בוא נא האדון ישוע”‏ (‏טימ״ב ג׳:‏16;‏ ההת׳ כ״ב:‏20‏)‏.‏

³⁴ איזו שמחה בל תתואר תוכל להיות לנו כעת אם נהלל את ”‏ממלכתו של אדוננו ושל משיחו”‏,‏ הזרע,‏ אשר תקדש אחת ולתמיד את שמו הנשגב של ”‏יהוה צבאות”‏!‏ (‏ההת׳ י״א:‏15,‏ 17‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏