ספר 56 — אל טיטוס

הכותב:‏ פאולוס

מקום הכתיבה:‏ מקדוניה (‏?‏)‏

זמן השלמת הכתיבה:‏ בערך 61–64 לספירה

‏”‏שאול,‏ עבד אלוהים ושליח ישוע המשיח.‏.‏.‏ אל טיטוס בני האמיתי באמונה המשותפת”‏ (‏טיט׳ א׳:‏1,‏ 4‏)‏.‏ במילים הללו פתח פאולוס את איגרתו אל טיטוס,‏ שותפו לעבודה ועמיתו משכבר הימים,‏ שאותו השאיר באי כרתים כדי לארגן שם את הקהילות בצורה טובה יותר.‏ הייתה זו משימה אדירה.‏ מן האי הזה,‏ שנחשב למעונו הקדום של ”‏אבי האלים והאדם”‏,‏ צצה המימרה ”‏להיות כריתי לכריתי”‏,‏ שמשמעה ”‏לרמות את הרמאי”‏.‏a חוסר יושרם של הכרתיים נודע למרחוק,‏ עד כדי כך שפאולוס אף ציטט את נביאם כמי שאמר:‏ ”‏הכרתיים משקרים תמיד,‏ חיות רעות הם וכרשׂים עצלים”‏ (‏א׳:‏12‏)‏.‏ על הכרתיים בימי פאולוס נאמר:‏ ”‏הם היו הפכפכים,‏ לא־ישרים ושוחרי ריב ומדון;‏ הם היו חמדנים;‏ מופקרים;‏ דוברי רמייה וסובאים עד להשחית;‏ ודומה כי היהודים שהתיישבו בקרבם היו גרועים מילידי המקום בהפקרותם”‏.‏b בסביבה זו צמחו הקהילות שבכרתים;‏ משום כך,‏ היה על המאמינים לקיים את דברי פאולוס,‏ כלומר,‏ ’‏להיבדל מרשע ותאוות העולם ולחיות בצניעות ובצדק ובחסידות’‏ (‏ב׳:‏12‏)‏.‏

² ספר טיטוס עצמו חושף מעט מאוד פרטים על הקרבה ששררה בין פאולוס לטיטוס.‏ אך מן ההתייחסויות אל טיטוס ביתר איגרותיו של פאולוס,‏ ניתן ללקט מידע רב.‏ טיטוס,‏ שהיה יווני,‏ הרבה להתלוות לפאולוס ולפחות פעם אחת עלה עימו לירושלים (‏גל׳ ב׳:‏1–5‏)‏.‏ פאולוס מציג אותו כ’‏שותפו וכמי שעבד איתו’‏.‏ היה זה טיטוס שנשלח על־ידי פאולוס אל קורינתוס לאחר ששיגר את איגרתו הראשונה אל הקורינתים מאפסוס.‏ בהיותו בקורינתוס היה טיטוס מעורב באיסוף תרומות למען האחים בירושלים,‏ ואחר כך,‏ במצוות פאולוס,‏ חזר להשלים את האיסוף.‏ במסעו חזרה לקורינתוס,‏ לאחר שפגש את פאולוס במקדוניה,‏ הביא עימו טיטוס את האיגרת השנייה שכתב פאולוס אל הקורינתים (‏קור״ב ח׳:‏16–24;‏ ב׳:‏13;‏ ז׳:‏5–7‏)‏.‏

³ בשנות שירותו האחרונות,‏ לאחר שחרורו ממאסרו הראשון ברומא,‏ שוב בילה פאולוס בחברת טימותיאוס וטיטוס.‏ נראה כי בשנים הללו שירת בכרתים,‏ ביוון ובמקדוניה.‏ לבסוף נמסר כי פאולוס הלך אל ניקופוליס שבצפון מערב יוון,‏ שם ככל הנראה נעצר ונלקח לרומא לריצוי מאסרו האחרון עד הוצאתו להורג.‏ בביקורו בכרתים השאיר שם פאולוס את טיטוס ’‏כדי שיסדר מה שיש עוד לסדר וימנה זקנים בכל עיר’‏ על־פי ההוראות שנתן לו.‏ דומה כי פאולוס כתב את איגרתו (‏קרוב לוודאי במקדוניה)‏ זמן קצר לאחר שעזב את טיטוס בכרתים (‏טיט׳ א׳:‏5;‏ ג׳:‏12;‏ טימ״א א׳:‏3;‏ טימ״ב ד׳:‏13,‏ 20‏)‏.‏ נראה כי מטרת האיגרת הייתה כמטרתה של האיגרת הראשונה אל טימותיאוס,‏ והיא לעודד את שותפו לעבודה ולתת לו גיבוי מגבוה במילוי תפקידיו.‏

⁴ פאולוס כתב את האיגרת מתישהו בין מאסרו הראשון והשני ברומא,‏ כלומר בערך בין 61 ל־64 לספירה.‏ הראיות למהימנות האיגרת אל טיטוס זהות במשקלן לראיות למהימנות האיגרות אל טימותיאוס שנכתבו באותה תקופה.‏ שלושת הספרים הללו נקראים לא אחת ”‏האיגרות הפסטורליות”‏ של פאולוס,‏ וסגנון הכתיבה בהן זהה.‏ אירניאוס ואוריגֶנֶס מצטטים שניהם מטיטוס,‏ ועוד בני סמכא קדומים רבים מעידים על שייכותו של הספר לקאנון המקראי.‏ האיגרת מופיעה בכתבי היד סינַאִיטיקוּס ואַלֶכּסַנדרינוּס.‏ בספריית ג׳ון ריילנדס מצוי קטע פפירוס (‏P³²‏)‏ — גיליון ממצחף מן המאה השלישית לספירה בקירוב — המכיל את הכתוב בטיטוס א׳:‏11–15 ו־‏ב׳:‏3–8‏.‏c אין ספק שהספר הוא חלק אותנטי מכתבי־הקודש.‏

במה מועיל הספר

⁸ המשיחיים בכרתים חיו בסביבה רוויית שקרים,‏ שחיתות וחמדנות.‏ האם עליהם פשוט לשחות עם הזרם?‏ או האם עליהם לנקוט צעדים נחרצים כדי להיבדל כליל מסביבתם ולשרת כעם המוקדש ליהוה אלוהים?‏ ביד טיטוס הבהיר פאולוס שבני כרתים צריכים ’‏להשית לבם לעסוק במעשים טובים’‏,‏ והוסיף:‏ ”‏דברים אלה טובים ומועילים לבני אדם”‏.‏ גם היום,‏ בעולם השקוע עד צוואר באי־יושר ובשיטות פעולה בלתי כשרות,‏ ’‏טוב ומועיל’‏ הוא שהמשיחיים האמיתיים ’‏לומדים לעסוק במעשים טובים’‏ ולהיות פוריים בשירות אלוהים (‏ג׳:‏8,‏ 14‏)‏.‏ כל דברי הגינוי שהשמיע פאולוס כנגד ההפקרות והרשע שאיימו על הקהילות בכרתים,‏ משמשים כאזהרה לנו כיום בשעה ש’‏חסד האלוהים מדריכנו להיבדל מרשע ותאוות העולם ולחיות בעולם הזה בצניעות ובצדק ובחסידות’‏.‏ המשיחיים חייבים גם להיות ”‏נכונים לכל מעשה טוב”‏ בציותם לממשלות,‏ ולשמור על מצפון נקי (‏ב׳:‏11,‏ 12;‏ ג׳:‏1‏)‏.‏

⁹ הכתוב בטיטוס א׳:‏5–9 משלים את הכתוב בטימותיאוס א׳.‏ ג׳:‏2–7 באשר לדרישות שדורשת רוח הקודש מן המשגיחים.‏ הפסוקים מדגישים שהמשגיח חייב ’‏להחזיק בדבר המהימן’‏ ולהיות מורה בקהילה.‏ עד כמה חיוני הדבר להתבגרותם הרוחנית של כל חברי הקהילה!‏ למעשה,‏ הצורך בהוראה נכונה מודגש מספר פעמים באיגרת אל טיטוס.‏ פאולוס מעודד את טיטוס ’‏לדבר את אשר יאה לתורתנו הבריאה’‏.‏ הזקנות נדרשות ’‏ללמד את הטוב’‏,‏ והעבדים נקראים ’‏בכל דבר להרבות פאר לתורת האלוהים מושיענו’‏ (‏טיט׳ א׳:‏9;‏ ב׳:‏1,‏ 3,‏ 10‏)‏.‏ כדי להדגיש בפני טיטוס שעליו בתור משגיח ללמד בהחלטיות ובאומץ לב,‏ אומר לו פאולוס:‏ ”‏את הדברים האלה תדבר;‏ האץ והוכח במלוא הסמכות”‏.‏ ובאשר לאלה שאינם נשמעים,‏ הוא אומר:‏ ”‏הוכח אותם תוכחה קשה,‏ למען יהיו בריאים באמונה”‏.‏ לפיכך,‏ איגרת פאולוס אל טיטוס מועילה במיוחד ’‏להוראה,‏ לתוכחה,‏ לתיקון ולחינוך במעגלי צדק’‏ (‏טיט׳ ב׳:‏15;‏ א׳:‏13;‏ טימ״ב ג׳:‏16‏)‏.‏

¹⁰ האיגרת אל טיטוס מעמיקה את הערכתנו לחסד אלוהים ומעודדת אותנו להיבדל מרשעת העולם ”‏בציפייה למימוש התקווה המבורכה ולהופעת הדר אלוהינו הגדול ומושיענו ישוע המשיח”‏.‏ כך כל הנצדקים באמצעות המשיח ישוע יהיו ”‏יורשי חיי עולם”‏ במלכות אלוהים (‏טיט׳ ב׳:‏13;‏ ג׳:‏7‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏