‏”‏שניהם היו צדיקים לפני אלוהים”‏

לזכריה ציפה יום מאוד מרגש.‏ נפלה בחלקו זכות נדירה — כזו שזוכים לה אולי רק פעם בחיים.‏ זכריה היה אחד מכוהנים רבים שהגיעו משושלתו של אהרון,‏ והיום הגיע תורו להקטיר קטורת במזבח הזהב שבהיכל המקדש.‏ אין ספק שזה היה יום בלתי נשכח עבורו ועבור אשתו האהובה אלישבע.‏

המקרא מתאר את זכריה ואלישבע כ”‏צדיקים לפני אלוהים”‏.‏ הם היו נשואים כבר שנים רבות וזכו לשפע ברכות.‏ אך ברכה אחת חמקה מהם:‏ לא היו להם ילדים.‏ בתקופת המקרא הייתה חשיבות עליונה להבאת ילדים לעולם.‏ אבל זכריה ואלישבע כבר הגיעו ”‏לגיל זקנה”‏.‏ בכל זאת,‏ הם המשיכו להתפלל לאלוהים בביטחון מלא שהוא שומע אותם,‏ גם אם נראה שמצבם חסר תקווה.‏

זכריה נכנס אל ההיכל,‏ בזמן שבחוץ התפללו המוני אנשים.‏ כשהוא היה לבד בתוך המקדש,‏ פתאום הופיע מולו מלאך יהוה ונעמד ליד מזבח הקטורת.‏ הוא אמר לזכריה שאלוהים שמע את תפילותיו,‏ ושאלישבע תלד לו בן.‏ יהיה עליו לקרוא לו יוחנן.‏ כשהילד יגדל,‏ הוא ילך לפני אלוהים ”‏ברוח אליהו ובגבורתו”‏.‏ הוא יבצע מלאכה חשובה ויכין את העם לשוב אל יהוה.‏

זכריה התמלא ספקות וביקש סימן כדי להיות בטוח שהדברים האלה אכן יתגשמו.‏ המלאך העמיד אותו על טעותו ואמר:‏ ”‏אני גבריאל,‏ הניצב לפני אלוהים”‏.‏ לזכריה לא הייתה שום סיבה להטיל ספק בדבריו של מלאך יהוה.‏ אבל מכיוון שזכריה לא האמין,‏ גבריאל אמר לו שהוא לא יהיה מסוגל לדבר עד אשר יתגשמו הבטחותיו של אלוהים.‏ לכן כשזכריה יצא מהמקדש הוא יכול היה להשתמש רק בתנועות ידיים כדי להסביר מה קרה לו.‏

בהמשך זכריה מצא דרך להסביר לאלישבע את מה שאירע במקדש.‏ בחלוף זמן מה אלישבע נכנסה להיריון.‏ היא הסתגרה בביתה למשך חמישה חודשים,‏ אבל בחודש השישי ביקרה אותה קרובת משפחה — מרים,‏ בתו של עלי,‏ מנצרת.‏ ברגע שמרים נכנסה לבית,‏ התינוק ברחמה של אלישבע קפץ משמחה.‏ אלישבע התמלאה ברוח הקודש וקראה למרים ”‏אֵם אדונִי”‏.‏ היא ידעה שמרים נושאת ברחמה את המשיח העתידי.‏ אלישבע לא קינאה במרים הצעירה,‏ אלא חיזקה אותה לקראת התפקיד שהוטל עליה.‏

לאחר שאלישבע ילדה,‏ שכניה וקרוביה באו לבקר אותה וניסו לשכנע אותה לקרוא לילד על שם אביו.‏ אך היא ידעה שגבריאל אמר לבעלה:‏ ”‏עליך לקרוא לו יוחנן”‏.‏ לכן היא דחתה את הצעתם על הסף ואמרה:‏ ”‏לא!‏ יוחנן יהיה שמו”‏.‏ אבל הם לא הרפו מהעניין ופנו לזכריה.‏ בגלל שהוא עדיין לא היה מסוגל לדבר,‏ זכריה כתב על לוח:‏ ”‏יוחנן שמו”‏.‏ באותו הרגע יכולת הדיבור שבה אליו.‏

אחרי כן זכריה התמלא ברוח הקודש והחל להתנבא.‏ הוא הכריז מסר של תקווה:‏ יהוה עומד להושיע את עמו ולנהוג בהם ברחמים.‏ הוא ניבא שבנו יוחנן ’‏ילך לפני יהוה להכין את דרכיו’‏.‏ וכך אכן קרה.‏ יוחנן המטביל בישר על בואו של המשיח והכין את הקרקע כדי לעזור לעם לקבל את המסר של ישוע על מלכות אלוהים.‏

ישוע לימד שיחולו שינויים משמעותיים בדרך שבה משרתי יהוה ינהגו במי שלא משרתים את יהוה ובמי שמתנגדים למשרתיו.‏ לפני כן רבים ממשרתי אלוהים גילו אומץ ויצאו להילחם פיזית באויבי אלוהים.‏ אך עידן חדש עמד בפתח,‏ ומאותה עת משרתי יהוה כבר לא נדרשו להשתתף במלחמות.‏ עד ימינו כל מי שמקבלים את המשיח צריכים לפעול באומץ ולהשתמש במתנת הדיבור כדי להלל את יהוה אלוהים ולהכריז את הבשורה הטובה על ישוע המשיח,‏ בדיוק כפי שעשו זכריה ואלישבע.‏

קרא מתוך המקרא:‏

• לוקס א׳:‏5–25,‏ 36–45,‏ 57–80

שאלה לדיון:‏

כיצד זכריה ואלישבע גילו אומץ?‏

למחקר מעמיק

1. 1.‏ למרות שזכריה ואלישבע לא היו מושלמים,‏ מדוע נאמר במקרא ש”‏לא היה בהם דופי”‏?‏ (‏לוקס א׳:‏6‏;‏ בנ ”‏ללא דופי”‏ §2‏)‏

   ךתבושת

1. 3.‏ גבריאל אמר לזכריה לקרוא לבנו יוחנן.‏ מה משמעות השם הזה?‏ (‏בנ ”‏יוחנן”‏ §1‏)‏

   ךתבושת

2. 4.‏ האם זכריה הפך לאילם וחירש?‏ (‏מ08 3/‏15 30 §6‏)‏

   ךתבושת

למד מדוגמתם

• בתקופתו של זכריה,‏ רבנים יהודים התירו לגבר להתגרש מאשתו אם היא לא יכלה להביא ילדים.‏ מה בעלים יכולים ללמוד מזכריה לגבי נאמנות לבת הזוג שלהם?‏ ב

  ךתבושת

  

• אלישבע פעלה על־פי הנחייתו של בעלה למרות שהופעל עליה לחץ מצד שכנים וקרובי משפחה (‏לוקס א׳:‏58–61‏)‏.‏ מה נשים נשואות יכולות ללמוד ממנה?‏

  ךתבושת

• איך נוכל לחקות את אומץ הלב של זכריה ואלישבע?‏

  ךתבושת

ראה את התמונה הגדולה

• מה הפרק הזה מלמד אותי על יהוה?‏

  ךתבושת

• איך הפרק הזה משתלב עם מטרתו של יהוה?‏

  ךתבושת

• אם זכריה ואלישבע יקומו לתחייה עלי אדמות,‏ מה הייתי רוצה לשאול אותם?‏a

  ךתבושת

למד עוד

ראה איך יכולת הדיבור שבה לזכריה,‏ וכיצד הוא הילל את אלוהים.‏

‏”‏יוחנן שמו”‏ (‏59:‏6)‏

מרים התעודדה בעקבות ביקורה אצל אלישבע.‏ מה אנחנו יכולים ללמוד מכך לגבי הדרכים שבהן יהוה מחזק אותנו?‏

‏”‏’‏הוא יחזק אתכם’‏ — כיצד?‏”‏ (‏מ23.‏10 14–15 §10–14)‏