מיתוס 1:‏ הנפש היא בת אלמוות

מקור המיתוס:‏ ”‏הפילוסופים הנוצרים הראשונים אימצו את התפיסה היוונית ב­אשר לאלמותיות הנפש,‏ והאמינו שאלוהים בורא את הנפשות ומחדיר אותן אל הגוף בעת ההתעברות”‏ (‏אנציקלופדיה בריטניקה החדשה [‏1988]‏,‏ כרך 11,‏ עמוד 25 [‏אנג׳]‏)‏.‏

מה כתוב במקרא?‏ ”‏הנפש החוטאת היא תמות”‏ (‏יחזקאל י״ח:‏4‏)‏.‏

המקרא מתאר במילים הבאות את בריאת הנפש בהקשר לאדם הראשון:‏ ”‏וייצר יהוה אלוהים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים,‏ ויהי האדם לנפש חיה”‏ (‏בראשית ב׳:‏7‏)‏.‏

המילה ”‏נפש”‏ משמעה ”‏יצור נושם”‏.‏ כאשר ברא אלוהים את אדם הראשון,‏ הוא לא החדיר לתוכו נפש בת אלמוות,‏ אלא העניק לו את כוח החיים שאותו מכלכלת הנשימה.‏ לפיכך,‏ המילה ”‏נפש”‏,‏ במובנה המקראי,‏ מתייחסת ליצור החי בכללותו.‏ בהיעדר כוח החיים,‏ אשר מקורו באלוהים,‏ הנפש מתה (‏בראשית ג׳:‏19;‏ יחזקאל י״ח:‏20‏)‏.‏

האמונה באלמותיות הנפש הולידה שאלות כגון לאן הולכות הנפשות לאחר המוות ומה קורה לנפשות הרשעים.‏ כאשר אימצה הנצרות את מיתוס הישארות הנפש,‏ הצעד הבא היה מיתוס נוסף — האמונה בעינויים באש גיהינום.‏

עיין גם בפסוקים הבאים:‏ קהלת ג׳:‏19;‏ מתי י׳:‏28;‏ מעשי השליחים ג׳:‏23

עובדה:‏

במותו חדל האדם להתקיים

‏[‏תמונה בעמוד 4]‏

מיתוס 2:‏ הרשעים מתענים באש גיהינום

מקור המיתוס:‏ ”‏מבין כל הפילוסופים היוונים הקלאסיים,‏ מי שנודעה לו ההשפעה הגדולה ביותר על התפיסה המקובלת באשר לגיהינום הוא אפלטון”‏ (‏תולדות הגיהינום [‏Histoire des enfers]‏ מאת ז׳ורז’‏ מינוּאה,‏ עמוד 50)‏.‏

‏”‏החל מאמצע המאה השנייה לספירה,‏ משיחיים שלמדו פילוסופיה יוונית ראו צורך לבטא את אמונתם במונחים השאובים ממנה.‏.‏.‏ הפילוסופיה המתאימה ביותר מבחינתם הייתה האפלטוניות [‏תורתו של אפלטון]‏”‏ (‏אנציקלופדיה בריטניקה החדשה [‏1988]‏,‏ כרך 25,‏ עמוד 890 [‏אנג׳]‏)‏.‏

‏”‏הכנסייה דוגלת בקיומו הנצחי של הגיהינום.‏ נפשותיהם של חוטאים האשמים בחטא מוות יורדות אל הגיהינום מייד אחרי מותם ומתענות שם ב’‏אש עולמים’‏.‏ עונש הגיהינום הוא במהותו ניתוק נצחי מאלוהים”‏ (‏הקטכיזם של הכנסייה הקתולית,‏ מהדורת 1994,‏ עמוד 270 [‏אנג׳]‏)‏.‏

מה כתוב במקרא?‏ ”‏החיים יודעים שימותו;‏ והמתים אינם יודעים מאומה.‏.‏.‏ כי אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול,‏ אשר אתה הולך שמה”‏ (‏קהלת ט׳:‏5,‏ 10‏)‏.‏

על־פי מלון התנ״ך מאת י.‏ שטיינברג,‏ משמעות המילה ”‏שאול”‏ היא ’‏מעון ישני עפר’‏.‏ מה חושף הפסוק שלעיל אודות מצב המתים?‏ האם הם סובלים בשאול כדי לכפר על עוונותיהם?‏ לא;‏ הם הרי ”‏אינם יודעים מאומה”‏.‏ מסיבה זו התחנן איוב לאלוהים כאשר סבל נוראות ממחלה קשה:‏ ”‏מי ייתן בשאול תצפינני”‏ (‏איוב י״ד:‏13‏)‏.‏ איזו משמעות הייתה לתחינתו לו היה השאול מקום של עינויים נצחיים?‏ לפי המקרא,‏ השאול הוא הקבר המשותף של האנושות,‏ מקום שבו אין כל מעשה.‏

האין הסבר זה משתלב יותר עם ההיגיון ועם כתבי־הקודש?‏ איזה פשע,‏ נוראי ככל שיהיה,‏ יכול לגרום לאלוהי האהבה לענות אדם לעולמי עולמים?‏ (‏יוחנן א׳.‏ ד׳:‏8‏)‏ אבל אם עינויים באש גיהינום הם מיתוס,‏ מה לגבי האמונה שבני אדם עולים במותם לשמיים?‏

עיין גם בפסוקים הבאים:‏ תהלים קמ״ו:‏3,‏ 4;‏ רומים ו׳:‏7,‏ 23

עובדה:‏

אלוהים אינו מענה אנשים באש גיהינום

‏[‏תמונה בעמוד 5]‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 5]‏

‏.s Divine Comedy/Dover Publications Inc’‏Illustrations For Dante éBarrators—Giampolo/The Dor

מיתוס 3:‏ כל האנשים הטובים עולים לשמיים

מקור המיתוס:‏ בתחילת המאה השנייה לספירה,‏ אחרי מותם של שליחי ישוע,‏ החלה לעלות קרנם של מי שנקראו ”‏אבות הכנסייה”‏.‏ האנציקלופדיה הקתולית החדשה (‏2003)‏,‏ כרך 6,‏ עמוד 687 [‏אנג׳]‏ מתארת את השקפתם במילים הבאות:‏ ”‏התפיסה הרווחת הייתה שמייד אחרי תהליך צריפה,‏ המתרחש לאחר המוות,‏ מקבלת הנפש שיצאה מן הגוף חיי אושר שמימיים”‏.‏

מה כתוב במקרא?‏ ”‏אשרי הענווים,‏ כי הם יירשו את הארץ”‏ (‏מתי ה׳:‏5‏)‏.‏

אומנם ישוע הבטיח לתלמידיו שהוא ’‏יכין להם מקום’‏ בשמיים,‏ אך הוא ציין שלא כל הצדיקים בהכרח מגיעים לשם (‏יוחנן ג׳:‏13;‏ י״ד:‏2,‏ 3‏)‏.‏ הוא הרי התפלל שרצון אלוהים ייעשה ”‏כבשמים כן בארץ”‏ (‏מתי ו׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ לאמיתו של דבר,‏ יש שני סוגי גמול הערוכים לפני הצדיקים.‏ מקצתם ימלכו בשמיים עם המשיח,‏ ואילו הרוב יחיו לנצח עלי אדמות (‏ההתגלות ה׳:‏10‏)‏.‏

עם השנים שינתה הכנסייה הקדומה את תפיסתה לגבי תפקידה על הארץ.‏ ומה הייתה התוצאה של שינוי זה?‏ ”‏הכנסייה הממוסדת תפסה בהדרגה את מקומה של מלכות אלוהים העתידה לבוא”‏,‏ נאמר באנציקלופדיה בריטניקה החדשה (‏אנג׳)‏.‏ הכנסייה החלה לבצר את כוחה על־ידי התערבות בפוליטיקה,‏ תוך התעלמות מדבריו המפורשים של ישוע אשר לפיהם אל לתלמידיו להיות חלק ”‏מן העולם”‏ (‏יוחנן ט״ו:‏19;‏ י״ז:‏14–16;‏ י״ח:‏36‏)‏.‏ בהשפעת הקיסר הרומי קונסטנטינוס התפשרה הכנסייה על כמה מעיקרי אמונתה,‏ ואחת הפשרות אף נגעה להגדרת טבעו של אלוהים.‏

עיין גם בפסוקים הבאים:‏ תהלים ל״ז:‏10,‏ 11,‏ 29;‏ יוחנן י״ז:‏3;‏ טימותיאוס ב׳.‏ ב׳:‏11,‏ 12

עובדה:‏

רוב האנשים הטובים יחיו לנצח עלי אדמות — לא בשמיים

‏[‏תמונה בעמוד 6]‏

‏[‏תמונה בעמוד 6]‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 6]‏

Art Resource, NY

מיתוס 4:‏ אלוהים הוא שילוש

מקור המיתוס:‏ ”‏יכול להיווצר הרושם כי דוֹגמת השילוש היא ביסודו של דבר המצאה מאוחרת מן המאה הרביעית.‏ במובן מסוים,‏ קביעה זו נכונה.‏.‏.‏ הנוסחה של ’‏אלוהים אחד בשלוש דמויות’‏ לא קנתה אחיזה,‏ לא כל שכן נטמעה לגמרי,‏ בחיים המשיחיים ובאמונה המשיחית המוצהרת לפני תום המאה הרביעית לספירה”‏ (‏האנציקלופדיה הקתולית החדשה [‏1967]‏,‏ כרך 14,‏ עמוד 299 [‏אנג׳]‏)‏.‏

‏”‏ועידת ניקיאה נתכנסה ב־20 במאי 325 [‏לספירה]‏.‏ קונסטנטינוס עצמו שימש כיושב־ראש.‏ הוא הנחה במרץ את הדיונים,‏ ובעצמו הציע.‏.‏.‏ את הנוסחה המכרעת המבטאת את מעמדו של המשיח ביחס לאלוהים בקרֶדו [‏עיקר אמונה]‏ שנקבע בוועידה — ’‏אחד עם האב’‏.‏ .‏.‏.‏ מיראת הקיסר חתמו הבישופים,‏ למעט שניים,‏ על ה’‏אני מאמין’‏ — רבים מהם בעל כורחם”‏ (‏אנציקלופדיה בריטניקה [‏1970]‏,‏ כרך 6,‏ עמוד 386 [‏אנג׳]‏)‏.‏

מה כתוב במקרא?‏ ’‏כשהוא מלא רוח הקודש ומביט השמיימה,‏ ראה [‏סטפנוס]‏ את כבוד אלוהים ואת ישוע עומד לימין האלוהים ואמר:‏ ”‏הנני רואה את השמיים פתוחים ואת בן האדם עומד לימין האלוהים”‏’‏ (‏מעשי השליחים ז׳:‏55,‏ 56‏)‏.‏

מה גילה חזון זה?‏ בהיותו מלא בכוחו הפעיל של אלוהים ראה סטפנוס את ישוע ”‏עומד לימין האלוהים”‏.‏ ברור אפוא שישוע לא חזר להיות אלוהים אחרי תחייתו ועלייתו השמיימה,‏ אלא הפך ליצור רוחני נבדל.‏ כמו כן,‏ תיאור זה אינו כולל אזכור לישות שלישית השוכנת לצד אלוהים.‏ חרף הנסיונות לאתר פסוקים התומכים בתורת השילוש,‏ ”‏הרעיון שקיימות שלוש ישויות באל האחד.‏.‏.‏ אינו כתוב בשום מקום בברית החדשה”‏,‏ כתב הכומר הדומיניקני מארי־אמיל בואמר בספרו בשחר ימי הנצרות — הולדת הדוֹגמוֹת (‏aube du christianisme—La naissance des dogmes’‏À l)‏.‏

הדוֹגמה שקידם קונסטנטינוס נועדה לסתום את הגולל על חילוקי הדעות ששררו בכנסייה של המאה הרביעית.‏ אך עיקר אמונה זה הוליד למעשה סוגייה נוספת:‏ האם מרים,‏ שנשאה ברחמה את ישוע,‏ הייתה ”‏אם האלוהים”‏?‏

עיין גם בפסוקים הבאים:‏ מתי כ״ו:‏39;‏ יוחנן י״ד:‏28;‏ קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏27,‏ 28;‏ קולוסים א׳:‏15,‏ 16

עובדה:‏

דוֹגמת השילוש היא המצאה מאוחרת מן המאה הרביעית

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 7]‏

Florence ,‏Museo Bardini