שם אלוהים,‏ יהוה,‏ במקדש מצרי

מתי הופיע לראשונה שם אלוהים,‏ יהוה,‏ במקורות חוץ־מקראיים?‏ יש חוקרים המשיבים על כך בביטחון גמור:‏ כבר במאה ה־14 לפה״ס.‏ מדוע הם אומרים זאת?‏

עד שנת 1370 לפה״ס בקירוב כבשו המצרים ארצות רבות.‏ שליט מצרים דאז,‏ פרעה אַמֶנְחוֹתֶפְּ ה־3,‏ בנה מקדש מפואר בסולב שבנוביה (‏כיום סודן)‏.‏ כאשר ארכיאולוגים חשפו מקדש זה,‏ הם מצאו כתובת מצרית בכתב חרטומים (‏הירוגליפים)‏ שבה חקוק ככל הנראה השם המפורש — יהוה.‏ תגליף אבן זה עתיק יותר ב־500 שנה ממצבת מישע המפורסמת — שהייתה לפני כן הממצא העתיק ביותר שבו נמצא שם אלוהים.‏ מדוע שמו של אלוהי המקרא חקוק במקדש מצרי?‏

‏”‏ארץ השאסו של יהו”‏

פרעה אמנחותפ ה־3 הקדיש את המקדש שבנה לאל אמון־רע.‏ אורכו של המקדש היה כ־120 מטר,‏ והוא ניצב על הגדה המערבית של נהר הנילוס.‏ את בסיסי העמודים באחד מאולמות המקדש מעטרים בכתב חרטומים שמותיהם של שטחים שאמנחותפ כבש לטענתו.‏ כל שטח שכבש מיוצג על־ידי אסיר,‏ כשידיו קשורות מאחורי גבו והוא נושא מגן שעליו חקוק שם מולדתו או שם עמו.‏ בהירוגליפים אלה מוזכרות ארצותיהם של מספר עמים הקרויים שאסו,‏ או שוסו.‏ מי היו עמים אלה?‏

השם שאסו היה השם המשותף שהמצרים נתנו לבדואים,‏ שבטים שהתגוררו מעבר לגבול המזרחי של מצרים ונחשבו בעיניהם לבזויים.‏ ארצותיהם של בני השאסו כללו את חלקה הדרומי של ארץ ישראל,‏ את דרום עבר הירדן ואת סיני.‏ יש חוקרים הטוענים שארצותיהם של בני השאסו השתרעו צפונה עד לבנון וסוריה.‏ ברשימת הארצות הכבושות המופיעה בסולב נמנית ארץ שאת כתובתה ניתן לקרוא במגוון צורות:‏ ”‏יהוה בארץ השוסו”‏,‏ ”‏ארץ השאסו של יהו”‏ או ”‏ארץ השאסו־יהו”‏.‏ האגיפטולוג ז׳אן לקלאן אומר שהשם שחקוק על המגן בסולב ”‏מקביל לשם המפורש של אלוהי המקרא,‏ יהוה”‏.‏

רוב החוקרים סבורים שהשם יהו או יהוה המופיע כאן ובהקשרים דומים,‏ מציין ככל הנראה שם של מקום או מחוז.‏ החוקר שמואל אחיטוב אומר שהכתובת מצביעה על ”‏אזור הנדודים של השבט של עובדי יהו,‏ אלוהי ישראל”‏.‏a אם מסקנתו נכונה,‏ אזי שם המקום יהווה רק דוגמה אחת מתוך מספר דוגמאות של שמות שֵמיים קדומים אשר הצביעו הן על אזור גיאוגרפי והן על אלוהי המקום.‏ למשל,‏ השם אשור מצביע הן על ארץ אשור והן על ראש האלים שלה.‏

בנוגע לכתובת במקדש שבנוביה,‏ אומר חוקר המקרא והארכיאולוג רולנד דה ווֹ:‏ ”‏לאבות אבותיו של עם ישראל היו באזור קשרים רבים מאוד,‏ ולכן כבר באמצע האלף השני לפה״ס נעשה באזור שימוש בשם גיאוגרפי או אתני הדומה מאוד,‏ אם לא זהה,‏ לשמו של אלוהי ישראל”‏.‏

שם שעדיין זוכה לכבוד

סולב הוא לא המקום היחיד בנוביה שבו מופיע שם יהוה בכתובות הירוגליפיות מצריות.‏ במקדשים של רעמסס ה־2 בעמארה המערבית ובאקשה נמצאו הירוגליפים שהם ככל הנראה העתקים של רשימת סולב.‏ ברשימת עמארה הכתובת ההירוגליפית ”‏יהוה בארץ השוסו”‏ דומה לכתובות המתייחסות לשטחי שוסו אחרים,‏ שעל־פי הסברה היו שעיר ולבן.‏ המקרא קושר אזורים אלה עם חלקה הדרומי של ארץ ישראל,‏ אדום וסיני (‏בראשית ל״ו:‏8;‏ דברים א׳:‏1‏)‏.‏ אנשים שהכירו ועבדו את יהוה נהגו לפקוד אזורים אלה,‏ הן לפני שהותו של עם ישראל במצרים והן לאחר מכן (‏בראשית ל״ו:‏17,‏ 18;‏ במדבר י״ג:‏26‏)‏.‏

שלא בדומה לשמות של אלים אחרים המופיעים בכתובות קדומות,‏ שמו של אלוהי המקרא,‏ יהוה,‏ עדיין נישא בפי רבים וזוכה לכבוד.‏ למשל,‏ למעלה משבעה מיליון עדי־יהוה,‏ ביותר מ־230 ארצות וטריטוריות,‏ מקדישים את חייהם כדי לעזור לאחרים לא רק להכיר את שם יהוה אלא גם לקרוב לאל הנושא שם ייחודי זה (‏תהלים פ״ג:‏19;‏ יעקב ד׳:‏8‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 27]‏

מדוע שמו של אלוהי המקרא,‏ יהוה,‏ חקוק במקדש מצרי אלילי?‏

‏[‏מפה בעמוד 27]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

מצרים

מקדש בסולב

סודן

נהר הנילוס

‏[‏תמונות בעמוד 27]‏

העתק של עמוד המקדש

‏[‏תמונה בעמוד 28]‏

שרידי מקדש אמון־רע שבסולב,‏ סודן

‏[‏שלמי תודה]‏

Ed Scott/Pixtal/age fotostock

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 27]‏

רקע:‏ Asian and Middle Eastern Division/The New York Public Library/Astor, Lenox and Tilden Foundations