מדוע עדי־יהוה לא חוגגים את חג המולד?
תפיסות מוטעות רווחות
מיתוס: עדי־יהוה אינם חוגגים את חג המולד כי הם אינם מאמינים בישוע.
עובדה: אנחנו משיחיים, ואנחנו מאמינים שהישועה אפשרית אך ורק באמצעות ישוע המשיח (מעשי השליחים ד׳:12).
מיתוס: עמדתכם לגבי חג המולד גורמת לפילוגים במשפחות.
עובדה: מוסד המשפחה יקר ללבנו, ואנו פועלים לחיזוק התא המשפחתי בעזרת המקרא.
מיתוס: אתם מחמיצים את ”רוח חג המולד” — רוח של נדיבות, שלום עלי אדמות ורצון טוב כלפי בני האדם.
עובדה: אנו משתדלים בכל יום לנהוג בנדיבות ולרדוף שלום (משלי י״א:25; רומים י״ב:18). לדוגמה, אנו עורכים את אסיפותינו ומבשרים את הבשורה בהתאם להוראתו של ישוע: ”חינם קיבלתם, חינם תיתנו” (מתי י׳:8). בנוסף לכך, אנו מצביעים על מלכות אלוהים כתקווה האמיתית לכינון שלום עלי אדמות (מתי י׳:7).
מדוע עדי־יהוה אינם חוגגים את חג המולד?
ישוע ציווה עלינו לזכור את מותו ולא את לידתו (לוקס כ״ב:19, 20).
שליחיו של ישוע ותלמידיו הראשונים לא חגגו את חג המולד. על־פי האנציקלופדיה הקתולית החדשה (אנג׳), ”החג לציון לידתו של ישוע נוסד לא לפני שנת 243 [לספירה]”, יותר ממאה שנה לאחר מותו של אחרון השליחים.
אין כל הוכחה לכך שישוע נולד ב־25 בדצמבר; תאריך הולדתו אינו מוזכר במקרא.
אנחנו מאמינים שחג המולד אינו רצוי בעיני אלוהים, שכן שורשיו נעוצים במנהגים ובטקסים פגאניים (קורינתים ב׳. ו׳:17).
מדוע אתם נוקטים עמדה לא־פופולארית כזו?
רבים חוגגים את חג המולד למרות שהם יודעים ששורשיו פגאניים ושאין לו כל בסיס במקרא. אולי חלקם תוהים: מדוע צריכים המשיחיים לנקוט עמדה לא־פופולארית כזו? למה צריך לעשות מזה עניין גדול?
המקרא מעודד אותנו לחשוב בכוחות עצמנו ולהשתמש ב’כושר החשיבה’ שלנו (רומים י״ב:1, 2). הוא מלמד אותנו להוקיר את האמת (יוחנן ד׳:23, 24). אומנם אכפת לנו ממה שאחרים חושבים עלינו, אבל אנו דבקים בעקרונות המקרא גם אם זה הופך אותנו ללא־פופולאריים.
אנו אישית בוחרים שלא לחגוג את חג המולד ועם זאת מכבדים את זכותו של כל אדם להחליט עבור עצמו בנושא זה. איננו מפריעים לאיש לחגוג את חג המולד.