זכריה
א בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְּבַר יְהֹוָה אֶל הַנָּבִיא זְכַרְיָה* בֶּן בֶּרֶכְיָה בֶּן עִדּוֹ בְּאָמְרוֹ: 2 ”יְהֹוָה זָעַם עַל אֲבוֹתֵיכֶם עַד מְאוֹד.
3 ”אֱמֹר אֲלֵיהֶם, ’כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת: ”’שׁוּבוּ אֵלַי’, מַכְרִיז יְהֹוָה צְבָאוֹת, ’וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם’, אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת”’.
4 ”’אַל תִּהְיוּ כַּאֲבוֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר לָהֶם הִכְרִיזוּ הַנְּבִיאִים הַקּוֹדְמִים וְאָמְרוּ: ”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת, ’סוּרוּ* נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעוֹת וּמִמַּעַלְלֵיכֶם הָרָעִים’”’.
”’אַךְ הֵם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי וְלֹא הִקְשִׁיבוּ אֵלַי’, מַכְרִיז יְהֹוָה.
5 ”’הֵיכָן אֲבוֹתֵיכֶם כָּעֵת? וְהַאִם הַנְּבִיאִים חָיוּ לְעוֹלָם? 6 אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עַל עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, הֲלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת אֲבוֹתֵיכֶם?’ לָכֵן הֵם שָׁבוּ אֵלַי וְאָמְרוּ: ’יְהֹוָה צְבָאוֹת נָהַג בָּנוּ כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ, כְּפִי שֶׁהֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת’”.
7 בַּיּוֹם הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הָאַחַד עָשָׂר, הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט,* בַּשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְּבַר יְהֹוָה אֶל הַנָּבִיא זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן עִדּוֹא בְּאָמְרוֹ: 8 ”רָאִיתִי חָזוֹן בַּלַּיְלָה, וְהִנֵּה אִישׁ רוֹכֵב עַל סוּס אָדֹם, וְהוּא עָמַד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּגַּיְא; וּמֵאֲחוֹרָיו הָיוּ סוּסִים אֲדֻמִּים, חוּמִים־אֲדַמְדַּמִּים וּלְבָנִים”.
9 וְאָמַרְתִּי: ”מִי אֵלֶּה, אֲדוֹנִי?”
וְהַמַּלְאָךְ הַמְּדַבֵּר אֵלַי הֵשִׁיב: ”אֲנִי אַרְאֶה לְךָ מִי אֵלֶּה”.
10 וְהָאִישׁ הָעוֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אָמַר: ”אֶת אֵלֶּה שָׁלַח יְהֹוָה לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ”.* 11 וְהֵם אָמְרוּ לְמַלְאַךְ יְהֹוָה הָעוֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים: ”הִתְהַלַּכְנוּ בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ,* וְהִנֵּה כָּל הָאָרֶץ שְׁקֵטָה וּשְׁלֵוָה”.
12 וּמַלְאַךְ יְהֹוָה אָמַר: ”יְהֹוָה צְבָאוֹת, עַד מָתַי תִּמְנַע אֶת רַחֲמֶיךָ מִיְּרוּשָׁלַיִם וּמֵעָרֵי יְהוּדָה, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן זָעַמְתָּ זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה?”
13 וִיהֹוָה עָנָה לַמַּלְאָךְ הַמְּדַבֵּר אִתִּי, וְאָמַר דְּבָרִים טוֹבִים וּמְנַחֲמִים. 14 וְהַמַּלְאָךְ הַמְּדַבֵּר אִתִּי אָמַר לִי: ”קְרָא וֶאֱמֹר, ’כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת: ”אֲנִי מְקַנֵּא לִירוּשָׁלַיִם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְּדוֹלָה. 15 בְּזַעַם גָּדוֹל אֲנִי זוֹעֵם עַל הָאֻמּוֹת הַשַּׁאֲנַנּוֹת, כִּי אֲנִי זָעַמְתִּי מְעַט, אַךְ הֵן הוֹסִיפוּ עַל הָאָסוֹן”’.
16 ”לָכֵן כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה: ’”אָשׁוּב לִירוּשָׁלַיִם בְּרַחֲמִים, וּבֵיתִי יִבָּנֶה בָּהּ”, מַכְרִיז יְהֹוָה צְבָאוֹת, ”וְחֶבֶל מִדָּה יִמָּתַח מֵעַל יְרוּשָׁלַיִם”’.
17 ”קְרָא שׁוּב וֶאֱמֹר, ’כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת: ”עוֹד יִשְׁפְּעוּ עָרַי טוּב; וִיהֹוָה יְנַחֵם שׁוּב אֶת צִיּוֹן וְיִבְחַר שׁוּב בִּירוּשָׁלַיִם”’”.
18 וְנָשָׂאתִי אֶת עֵינַי וְרָאִיתִי אַרְבַּע קַרְנַיִם. 19 וְשָׁאַלְתִּי אֶת הַמַּלְאָךְ שֶׁדִּבֵּר אִתִּי: ”מָה אֵלֶּה?” וְהוּא הֵשִׁיב: ”אֵלֶּה הַקַּרְנַיִם אֲשֶׁר פִּזְּרוּ אֶת יְהוּדָה, אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְרוּשָׁלַיִם”.
20 וִיהֹוָה הֶרְאָה לִי אַרְבָּעָה חָרָשִׁים. 21 שָׁאַלְתִּי: ”מָה אֵלֶּה בָּאִים לַעֲשׂוֹת?”
וְהוּא אָמַר: ”אֵלֶּה הַקַּרְנַיִם אֲשֶׁר פִּזְּרוּ אֶת יְהוּדָה עַד כִּי לֹא יָכוֹל הָיָה אִישׁ לְהָרִים אֶת רֹאשׁוֹ. וְאֵלֶּה הָאֲחֵרִים יָבוֹאוּ לְהַבְהִילָן, לְהַשְׁלִיךְ אַרְצָה אֶת קַרְנֵי הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אֶת קַרְנֵיהֶן נֶגֶד אֶרֶץ יְהוּדָה כְּדֵי לְפַזְּרָהּ”.