הימנע מ”גאוות הנכסים”
עיקרון חשוב שמספק המקרא הוא, להימנע מ”גאוות הנכסים”, מחיי ראוותנות ריקים. אין ספק, שלעתים קרובות מתעלמים מעצה זו.
’אני נמצא על סף התאבדות או שיגעון.’ מדוע? משום שאשתו חדלה להיות מרוצה מהכנסתו, הואיל והכנסתם של קרובי־משפחה היתה כפולה משלו.
במקומות רבים בעולם רוכשים אנשים טלוויזיה צבעונית, או מותרות יקרים אחרים, על חשבון דברים חשובים יותר. יתכן שלבני־המשפחה אין בגדים ראויים לשמם. אפשר שאין להם חדרי־שירותים היגייניים. אולי הם דוחים, מחוסר אמצעים, שיפוצים חיוניים בבית, כולל החלפת חלונות שבורים. מה גם שלאנשים הלווים כספים כדי לרכוש חפצי מותרות, נותר על־פי־רוב אך מעט כסף לצרכים החיוניים.
תופעה נפוצה היא, שאנשים חיים ברמה גבוהה מזו שידם משגת באמת. יש מנסים להחזיק קוטג’ על שפת־הים, או באיזור כפרי, כסמל למעמד גרידא. בחשבם שיזכו להעלאת שכר או להכנסה נוספת, רבים שוקעים בחובות, למרות שאין להם כל ערובה לכך שתקוותם אמנם תתממש.
ברם, תדירות קורה, שככל שהמצב הכספי נעשה דחוק יותר, כן גוברות הבעיות המשפחתיות. האשה והילדים עלולים להאשים את המפרנס בכך שהוא לא־יוצלח, משום ששוב אין הוא מסוגל לספק את תשוקתם למותרות. אפשר שאף יערכו השוואות עם קרובים ומכרים שמצבם הכלכלי טוב יותר. גברים רבים נכנסים במצב זה לייאוש. למשל, יהודי המתגורר בבית נאה ורחב־ידיים באיזור יוקרתי ב־סאו־פאולו, שבברזיל, סיפר בדמעות לאדם זר:
בכמה וכמה מקרים גרמה ”גאוות הנכסים” להרס מוחלט של המשפחה. כך אירע לחוואי אפריקני, זקן ונמוך־קומה, בזימבבוויי. למרות שהיה קשיש, רצה שאחרים יחשבוהו לעלם צעיר. הוא השתוקק לרכב משלו, ולכן מכר חלק מעדרו ורכש מכונית משומשת. מאחר שלא היה לו רשיון נהיגה, נאלץ לבקש מאדם אחר שיסיע את המכונית לביתו. לא עבר זמן רב, ולדאבונו גילה שנטל על עצמו הוצאות עצומות. כדי שיוכל להשתמש ברכב, היו עליו לתקנו בסכומי עתק, שעלו על המחיר ששילם עבור רכישתו. הוא עזב, איפוא, את חוותו – על אשתו וילדיו – ויצא לעבוד בעיר. בהתחלה נהג לחזור הביתה בסופי שבוע, אך עד מהרה חדל לעשות כן, והחל באורח־חיים לא־מוסרי. מה רב המחיר ששילם עבור הרכב המשומש!
אם אמנם מעוניין אתה ליהנות מלחמך היומי,השתדל לנהוג לאור הדרכות המקרא. זכור שקניינים חומריים הם בעצם בני־חלוף. אם נייחס להם חשיבות מופרזת, עלול הדבר להביא עלינו הרס, ככתוב: ”בוטח בעשרו, הוא ייפול.” (משלי י״א:28) ועוד נאמר: ”כי כל אשר בעולם – תאוות בשרים, תאוות העיניים וגאוות הנכסים – לא מן האב הוא כי אם מן העולם. והעולם עובר עם תאוותיו.” – יוחנן א׳. ב׳:16, 17.