השתמש בנכסיך בתבונה
לא הכסף כשלעצמו, אלא אהבת הכסף, עלולה להזיק לאדם. המקרא מתייחס לנושא באורח מציאותי. למרות שהוא מזהיר מפני אהבת הכסף, גם נאמר בו: ”לשחוק עושים לחם [כלומר, לחם מעניק לאדם שמחה], ויין ישמח חיים; והכסף יענה את הכל.” (קהלת י׳:19) אכן, יש משום הנאה בארוחה דשנה. אך, אין להשיג לא מזון ולא משקה בלא תשלום. בעולם הזה, הכסף הינו כורח־המציאות. זהו נכס יקר שיש להשתמש בו בתבונה.
המקרא מדגיש את חשיבות החכמה בשימוש בקניינים חומריים. הוא אומר: ”טובה חכמה עם נחלה. ... בי בצל החכמה, בצל הכסף; ויתר דעת החכמה תחייה בעליה,” כלומר, כשם שהחכמה מגנה על בעליה, כך גם הכסף, אך יש יתרון לחכמה. (קהלת ז׳:11, 12) הנחלה, או הירושה, היא ללא ספק בעלת ערך רב. אך, אם אין האדם יודע כיצד להשתמש בכספו בתבונה, עלול הוא להישאר במוקדם או במאוחר חסר־פרוטה. הכסף מספק אמנם הגנה מסוימת מפני העוני והבעיות הנלוות אליו. אך, יש בחכמה משום הגנה גדולה יותר. היא מאפשרת לאדם להשתמש בנכסיו בצורה מועילה ולהימנע מצעדים שיפגעו בו ובמשפחתו.
אין המקרא רק מדבר בשבח החכמה, אלא גם מספק הדרכות שיאפשרו לאדם לנהוג בתבונה. אלה שאינם מכירים ומעריכים אותן, נתקלים בבעיות רציניות.
קחו, למשל, את סיפורו של זוג נשוי באוסטרליה. הם הירבו לרכוש חפצים בתשלומים. כדי לעמוד בהוצאות, נאלצו הן הבעל והן האשה לעבוד. למרות שמשכורתו של הבעל מסתכמת ב־180 דולאר (כאלף שקל) ברוטו לשבוע, הוא מקבל לידיו רק 12 דולאר (כ־70 שקל) מן הסכום. שאר הכסף מנוכה לפרעון חובות. בני הזוג רכשו חפצים כה רבים בתשלומים, שכל פרעון מכסה בעיקר את הרבית שהצטברה, ורק מעט מן החוב עצמו. יחסי המשפחה החלו להיות מתוחים, והבעל מנסה למצוא ב”כוס” מפלט מן הלחצים הכלכליים שנוצרו. בהשפעת האלכוהול, הוא מכלה תדירות את זעמו בחפצים עצמם. עקב כך יש צורך לחדש את הרהיטים המנופצים ואת כלי המטבח השבורים, והדבר רק מוסיף למצוקה הכלכלית.
אילו עקרונות מקראיים יכולים היו להועיל לאותו אדם, ולאחרים הנכנסים לחובות מעל ומעבר ליכולתם? הכתוב מציין: ”עבד לווה לאיש מלווה,” היינו, הלווה נעשה עבד למלווה. (משלי כ״ב:7) ”אל תהיו חייבים דבר לאיש מלבד אהבת הזולת.” (רומיים י״ג:8) ”מי מכם החפץ לבנות מגדל לא יישב תחילה ויחשב את ההוצאות, לברר אם יש לאל ידו להשלים אותו? שהרי אם לאחר הנחת היסוד לא יוכל לסיים, כל המתבוננים יתחילו ללעוג לו ויאמרו: ’האיש הזה התחיל לבנות ולא היה יכול לגמור!”’ – לוקס י״ד:28–30.
אם כן, אדם נבון יחשב תחילה באם הוא יכול ליטול על עצמו התחייבות כספית מסוימת. אחרת, הלווה ייווכח שהוא נעשה עבד למלווה. הוא ישקע בחובות באופן חסר־תקווה. אין ספק, שעדיף ’לא להיות חייבים דבר לאיש’!
אנשים דלי אמצעים צריכים להישמר במיוחד שלא להוציא כספים על דברים לא־נחוצים. מאחר שמצבם אינו מרשה להם לפזר את כספם, מוטב להם להישמע לעצת המקרא להיות חרוצים, להימנע מבזבוז ולערוך קניות בשיקול־דעת. (השווה משלי ל״א:14, 15.) שים לב לאשר עלול לקרות כשאין נוהגים כך.
יש אנשים, שעל אף מצוקתם הכלכלית, מעדיפים לנסוע במונית אפילו למרחקים קצרים, שיכולים היו לעשותם ברגל. במקום לכתוב מכתב, הם מנהלים שיחות בין־עירוניות בטלפון. הם עלולים לבזבז כספים רבים על משקאות קלים, על דברי־מאפה, דברי־מתיקה, קופסאות שימורים ומזון קפוא. למרבה הצער, אלה המעדיפים ארוחות מהירות וקלות־להכנה, פוגעים הן בתקציב המחייה שלהם והן בבריאות משפחתם. כיון שמזון מעין זה דל מבחינה תזונתית, עלולים ילדיהם להיות חולניים.
בברזיל, למשל, יש משפחות עניות הקונות גביעי יוגורט הנמכרים ברווח של 200 אחוז. צא וחשוב כמה יכולה לחסוך אשה המכינה יוגורט ומצרכי מזון אחרים בביתה! למשפחות אחרות יש חלקות אדמה קטנות, אך אין הן זורעים בהן דבר. יש שהם מניחים לבננות, לקוקוס ולתפוזים להירקב על אדמתם, וקונים מצרכים אלה בשוק. אחרים מבזבזים כספים על תרופות נגד תולעים טפיליות (במעיים), בשעה שפירות הפאפייה נרקבים בגינתם. אך, בארצות הטרופיות משמש הפאפייה כתרופה היעילה ביותר נגד תולעים.
בניגוד לכך, קח את סיפורו של אב לשני ילדים, הנוהג בהתאם לעקרונות המקרא. ברזיליאני זה למד כיצד לקיים את משפחתו בת ארבע הנפשות, על אף הכנסתו הדלה. הוא קונה בשר, יום לאחר השחיטה, ועקב כך משלם מחיר נמוך יותר עבורו. הוא קונה בשוק פירות וירקות, זמן קצר לפני סגירת החנויות. מאחר שהרוכלים מעוניינים להיפטר מן הסחורה, עולה בידו לקנות את המצרכים במחיר נמוך בהרבה. הגם שאין הירקות והפירות יפים כבתחילת היום, הם בכל זאת טובים ומזינים. בערכו את הקניות בתבונה, מוציא האיש רק שליש ממה שמוציאים אחרים על אותם מצרכי מזון.
דוגמה נוספת לכך מהווה ברוס, איש־משפחה גבוה וצנום. בימי המשבר הכלכלי הגדול בקנדה, עבד האיש עשר שעות ליום, ששה ימים בשבוע. שכרו היה 12 דולאר לשבוע. בכל זאת, הוא הצליח לספק את צרכיה של משפחתו, אם כי באופן צנוע. המשפחה מעולם לא סבלה ממחסור במזון ובגדים, ותמיד היתה לה קורת־גג מעל לראשה. כיצד כילכל את משפחתו עם הכנסה כה נמוכה, אפילו לגבי שנות השלושים?
הוא נהג בהתאם לכלל: ”איספו את מה שנותר, כדי שלא יאבד מאומה.” (יוחנן ו׳:12) ברוס יישם את העיקרון הזה בעצמו וחרת אותו במוחם ובלבם של בני משפחתו המאושרת. הוא חיזק את הדרכותיו ביחס לשימוש בכספים, על־ידי המשל המקראי על סוכן־הבית שאיבד את מישרתו עקב בזבזנותו. (לוקס ט״ז:1, 2) כתוצאה מכך, לא ביזבזה המשפחה דבר, כולל מזון, בגדים, אבזרים שונים, דלק וחשמל. הם שמרו על נכסיהם היטב.
השקפת המקרא על מתן סיוע כספי לאחרים, עשויה אף היא לעזור לאנשים רבים להימנע מבעיות כספיות. יש המרשים לרגש להנחותם, ומלווים ללא ערבות, או חותמים כערבים לאחרים. תדירות הם מפסידים עקב כך כספים ונקלעים לקשיים כלכליים רציניים. הללו יפיקו תועלת מרובה מכך שישימו לב לאזהרות המקראיות: ”רע יירוע כי ערב זר.” (משלי י״א:15) ”אדם חסר־לב [אוויל] תוקע כף, עורב ערובה לפני רעהו.” (משלי י״ז:18) יתר על כן: אין להעניק סיוע כספי לאנשים חסרי־אחריות, עצלים, הדוחים הצעות עבודה שביכולתם לבצע. הכלל המקראי אומר: ”מי שאינו רוצה לעבוד, גם אל יאכל.” (תסלוניקים ב׳. ג׳:10) מאידך גיסא, המקרא מעודד הגשת עזרה לנצרכים באמת. – דברים ט״ו:7, 8.
האם לא היה זה למועיל, אילו נתנו אנשים את דעתם לעקרונות המקרא ביחס לניהול ענייני כספים? הדבר היה עוזר להם, ללא ספק, להניח לחם על שולחנם.