שמח בחלקך
המקרא מזהירנו באורח חד־משמעי מפני אהבת הממון, וממעיט בחשיבותם של נכסים חומריים. בקהלת ה׳:9 נאמר: ”אוהב כסף, לא ישבע כסף; ומי אוהב בהמון, לא תבואה,” כלומר, מי שלהוט אחרי רכוש רב, לא יראה תועלת ממנו. ובפסוק 11 נאמר: ”והשובע לעשיר איננו מניח לו לישון,” מרוב פחד ודאגה לנכסיו. אין להשיג שלווה וסיפוק אמיתיים ברדיפה אחרי עניינים חומריים. מי שחמרני מטבעו, לא יסתפק במועט, אלא יבקש להגדיל את נכסיו בלא לדעת שובעה.
דברי מותרות אינם הכרחיים לקיומנו. אמת, מזוננו צריך להיות בריא, אך אין הכרח שיהיה מן הסוג המשובח ביותר. בשעה שלבוש ומחסה הם צרכים בסיסיים, הרי שמלתחה עשירה ובית מפואר ומלא בריהוט חדיש, לא יוסיפו שנים לחיינו.
עובדות אלה ידועות לאנשים רבים, ובכל זאת מטרת חייהם איננה אלא לצבור עושר. לא אחת קורה, שהדבר ממיט עליהם הרס ולעתים אף מביאם למצב שחסר לחם על שולחנם.
הגנה מפני צעדים לא־נבונים
על האדם לדאוג, כמובן, לפרנסת בני־ביתו. הכתוב אומר: ”ומי שאינו דואג לקרוביו, בייחוד לבני־ביתו, כפר באמונה והוא גרוע ממי שאינו מאמין.” (טימותיוס א׳. ה׳:8) לכן, כאשר נפתחת לאדם הזדמנות למישרה טובה יותר, אולי אפילו בעיר אחרת, יתכן שירצה לנצלה ולעבור לשם עם אשתו וילדיו. זאת, במיוחד אם הדבר יהיה לתועלת המשפחה כולה. אך, עניינים אלה יש לשקול בכובד־ראש. במשלי נאמר: ”פתי יאמין לכל דבר, וערום יבין לאשורו [כלומר, יתכנן את צעדיו בתבונה].” (משלי י״ד:15) אם לא יבחן האדם היטב לאן עלול להובילו צעד מסוים, עלול הוא להסתבך בבעיות קשות.
כך אירע לנגר בכפר אחד בגאנה. גיסו שיכנע אותו שיוכל להרוויח כסף רב יותר באקרה הבירה. אך, לאמיתו־של־דבר, לא יכול היה לתקוע לידו שהוא ימצא עבודה פנויה, ששכר נאה בצידה. הנגר סירב להאזין לאחד ממכריו, שעודד אותו לעשות כעצת המקרא, לשמוח בחלקו ולהסתפק במה שהוא מרוויח מיגיע כפיו. בטרם עזב את הכפר, אמר הנגר למכרו: ’אם אתה אדם מתקדם, לעולם לא תבלה את שארית חייך בכפר.’
אך, ראו מה אירע לאיש כעבור מספר חודשים. כשמקל הליכה בידו, וכשהוא נושא את מטלטליו על ראשו, שירך את דרכו בחזרה אל הכפר, כחוש ועלוב־למראה. שני בניו השתרכו אחריו. יוקר המחייה בעיר, ואי יכולתו למצוא תעסוקה מתאימה, אילצו את האיש לשוב אל כפרו. אשר לאשתו, מצבה החמור של המשפחה באקרה היה למעלה מכוח־הסבל שלה, והיא נטשה את בעלה.
בארצות רבות ברחבי העולם, מחמירים רבבות אנשים את מצבם משום שאינם מסתפקים בצרכי החיים היסודיים. לעתים הם מוכרים את חלקת האדמה שלהם בכפר ועוברים אל העיר. אך, פעמים רבות לא מתגשמת תקוותם למצוא עבודה טובה. כעבור זמן־מה, אוזלים חסכונותיהם המעטים. עתה, גם אם ברצונם לחזור אל הכפר, שוב אין ביכולתם לעשות כן מחוסר אמצעים. כיון שכך, הם נאלצים להמשיך להתגורר במשכנות עוני עלובים ומכוערים למראה.
יש לציין, שהמקרא מזהיר שלא לנקוט צעדים כדי לעשות רווחים, מבלי להתחשב בתהפוכות החיים. הפסוק הידוע אומר, ”אל תתהלל ביום מחר, כי לא תדע מה יילד יום.” (משלי כ״ז:1) בהתאם לכך נאמר: ”הוי האומרים, ’היום או מחר נלך לעיר פלונית, נעשה שם שנה אחת, נסחר ונעשה הון,’ ואינכם יודעים מה יילד יום. מה הם חייכם? הלא אד אתם, הנראה לרגע ואחר־כך נעלם.” (יעקב ד׳:13, 14) לאנשים רבים הסובלים מעוני ודלות, היה כיום די לחם על שולחנם, אילו ידעו לשמוח בחלקם ולקחו בחשבון את תהפוכות החיים.
למרות שאנשים יודעים על הבעיות החמורות שהיו לאלה שעשו צעדים לא־מחושבים, רבים מהם סבורים שהם ’יוצאי־דופן’. הם מתעלמים מן העובדה שאדם מצליח לכאורה, מקריב תדירות עבור הצלחתו אושר וסיפוק אמיתיים.
הצלחה במחיר יקר
שים־לב לסיפורו של ג׳פרי כסוף־השיער, מבריטניה, על חבר־לעבודה בחברת ביטוח.
”הוא היה סקוטי כחוש ,שהתנשא לגובה 90.1 מטר. בעת שנכנסתי לעבודה, היה הוא אחראי על מחלקה קטנה. בהתבוננו בי מבעד למשקפיו זהובי־המסגרת, היה מגלה לי פעמים רבות שבדעתו להיעשות יום אחד למנהל בחברה. הוא עמל בפרך, עבד שעות נוספות, נטל עבודה הביתה ואף ויתר על חופשות. לבסוף הועלה לדרגת מנהל־מחלקה. כיון שכך, החליט להעתיק את מגוריו לרובע יוקרתי יותר. בנוסף לכך, חש צורך לשלוח את שני ילדיו לבתי־ספר פרטיים.
”מאחר שהחל לחיות ברמה גבוהה מזו שמשגת ידו, נוכח ששוב אינו יכול לעמוד בהוצאות השימוש במכוניתו. הוא עשה, איפוא, את דרכו ברגל או באופניים, בשעה שהמכונית חנתה ליד ביתו. פעם הראה לי כיצד סתם את החורים שבנעליו בקרטון. הוא חש שאיננו יכול להרשות לעצמו לתקן את נעליו אצל הסנדלר. לעתים קרובות נאלץ ללוות כסף לפני סוף החודש.
”בבוא העת, אכן נעשה הסקוטי לאחד ממנהלי החברה, ושיעור הכנסתו עלה. ומאחר שהמעמד דרש את שלו, עבר לבית מרווח יותר, רכש מכונית חדשה ודאג לכך שילדיו יעברו לבית־ספר מעולה יותר. אשתו, שבינתיים פיתחה טעם משובח יותר, לא הסתפקה בפחות מן הטוב ביותר. האיש החל להקדיש אפילו יותר מזמנו לעבודתו, ונעשה למנהלן של מספר חברות־בנות. בסופו־של־דבר, הסתיימו נישואיו בגירושין, והוא מצא עצמו מחזיק ומכלכל שני בתים יקרים. כאשר סיימתי את עבודתי בחברה, הוא אמר לי מהורהר: ’איזו טובה צמחה לי מכל הכסף והמעמד שרכשתי?’”
על תוצאותיה המעציבות של השאיפה חסרת־המעצורים לצבור הון, ניתן ללמוד ממה שאירע לעשרה גברים אחרים. בשנות העשרים היו הם בין אילי ההון המצליחים ביותר בעולם. אך, בחלוף הזמן השתנו פני־הדברים. שלושה מהם איבדו עצמם לדעת, שניים אחרים הושמו בכלא, אחד נעשה חולה־רוח ושלושה מתו בעוני ובחוסר־כל. רק אחד מן העשרה שמר על יציבותו, על אף ההון שעשה.
הגנה מפני נכלי רמאים
אנשים שאינם להוטים אחרי הממון, גם לא יפלו קרבן לתכניות התעשרות מצד רמאים. חברות־מכירות בארה״ב, ביפן ובארצות אחרות הוליכו שולל אנשים רבים על־ידי הצעות מפתות. חברות אלה דורשות מאנשים המעוניינים לעבוד אצלן כסוכנים וכמגייסי משקיעים, לשלם דמי־הרשמה. אך, לאחר שהשקיעו סכומים ניכרים, גילו רבים מהם כי נפלו בפח, משום שהסחורה לא נמכרה היטב ולא עלה בידם לגייס משקיעים נוספים. לא אחת אירע, שמנהלי החברה נעלמו יחד עם הכספים.
כאשר חברה כזאת ביפן פשטה את הרגל, עיקלה הממשלה את כל הסחורה כדי לפרוע את הכספים שחבה לרשויות המס. כל כספם של המשקיעים ירד, איפוא, לטמיון.
המלכודת שבחכמת הנסתר
אדם המסתפק בחלקו יימנע ממעורבות מזיקה בחכמת הנסתר. בארצות מסוימות, שוכרים אנשים עושי־להטים כדי שיכפילו את כספם, בלא שיצטרכו לעמול על־מנת להשיגו. כך עשה איש אחד באפריקה המערבית. עושי־הלהטים הורו לו שלא לגלות את הדבר לאשתו, ולשמור את הכל בסודי סודות. הם אמרו לו לבקר לעתים מזומנות בבית־הקברות, בלבוש מסוים, ולשטוח שם את תפילותיו. לאחר־מכן, הם מסרו לידיו חבילה, כדי שיתיר אותה ביום־ראשון מסוים, בחצות. הובטח לו כי בפתחו את צרור, ייווכח שהכסף שהשקיע אכן הוכפל. הגיע המועד, והאיש פתח את החבילה בחמדנות. ומה ראו עיניו? האמנם כסף רב? למרבה אכזבתו, לא היה בה אלא צרור עיתונים. האיש הוכה בהלם! הוא רצה לאבד עצמו לדעת. אפילו כעבור זמן־מה הצטרכה אשתו לשכנעו לבל יעשה כן.
אילו האמין האיש בעקרונות המקרא והלך לפיהם, היה חוסך מעצמו את אובדן כספו וגם אכזבה מרה. לא זו בלבד שהמקרא מעודד את הפרט לשמוח בחלקו, אלא הוא גם מזהיר מפני מעורבות בחכמת הנסתר. לבני־ישראל נאמר: ”לא תנחשו ולא תעוננו.” (ויקרא י״ט:26) ”לא יימצא בך ... קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף, וחובר־חבר ושואל־אוב וידעוני ודורש אל המתים.” – דברים י״ח:10–14.
ברור, איפוא, שמן התבונה להיענות לעצת המקרא להסתפק במזון ובכסות. אם תשעה לעצה זו, יעזור לך הדבר להניח לחם על שולחנך ולהמשיך ליהנות ממנו.