הבורא מספק את צרכינו
יש סביבנו ראיות למכביר, שהבורא אכן דואג למשפחה האנושית, כולל החי והצומח. כדור־הארץ תוכנן באורח מתאים להפליא לקיום הצמחייה, בעלי־החיים והאדם. אילמלא ניצל האדם את משאבי כדור־הארץ שלא כייאות, והיה דואג לכך שחלוקת המזון תהיה אחידה, היו בני־האדם נהנים מחייהם בכל מקום. יש שהעריכו, שאם האנושות היתה ממצה את כל האפשרויות החקלאיות של כדור־הארץ, היה די מזון כדי לקיים פי־עשרה לערך מאוכלוסיית העולם הנוכחית. אין ספק, שצורכי החיים סופקו ביד רחבה! כדור־הארץ מלא, כמו־כן, ברבגוניות וביופי, בדברים המענגים את חוש הראייה, השמיעה, הטעם, הריח והמישוש.
לאור הוכחה זאת לדאגתו האוהבת של הבורא, יכולים אנו להיות סמוכים ובטוחים כי לעולם לא ינטוש את משרתיו. דוד המלך אמר מנסיונו האישי: ”נער הייתי, גם זקנתי: ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם.” (תהלים ל״ז:24) ועוד נאמר: ”הביטו אל עופות השמים: אינם זורעים ואינם קוצרים, אף אינם אוספים אל אסמים, ואביכם שבשמים מכלכל אותם. הלא אתם חשובים יותר מהם.” (מתי ו׳:26) צא וחשוב, כמה צפורים ממלאות את חלל האוויר! על אף מספרן הרב, רק מעטות מהן מתו תמרעב. מאחר שיצורים אלה ממשיכים ליהנות ממה שסיפק אלהים בשפע לקיום החיים, ודאי שבוראנו לעולם לא ירשה לעובדיו, ככלל, לגווע מרעב. הוא ייעתר לתפילתם: ”את לחם חוקנו תן לנו היום.” – מתי ו׳:11.
דוגמאות חיות רבות מוכיחות זאת. עובדי אלהים הצליחו להמשיך לחיות אפילו בתנאים הקשים ביותר שניתן להעלותם על הדעת.
הנה, למשל, סיפורו של אחד מעדי־יהוה, מארט בן ה־17. בהיותו במחנה ריכוז בגרמניה הנאצית, בשל היותו עד, נוכח שאסירים רבים נכונים לעשות כמעט הכל, ובלבד שישיגו מעט מזון. היו ביניהם שהחליפו את מנת האוכל שלהם בטבק, או בתחליף לטבק. יש שהרעב דחף אותם לגנוב אוכל. כאשר אסירים אחרים תפשו אותם בשעת מעשה, הוכו כמה מאותם גנבים באכזריות עד מוות. אשר למארט, הוא המשיך לשים את מיבטחו ביהוה שיקיים אותו בתנאים המחרידים ששררו במחנה.
בעת שנאסר, שקל מארט 78 קילוגרם. כעבור אחד־עשר חודשים, היה הנער הגבוה מעין שלד מהלך, והוא שקל 41 קילוגרם בלבד. אביו, שנכלא אז באותו מחנה־ריכוז, אפילו לא זיהה אותו. מאחר שלאביו של מארט היה די מזון לאכילה לפני היעצרו, חילק את מנת המזון שלו עם בנו. תוך שבועיים עלה משקלו בחמישה קילוגרם. היו, כמו־כן, מקרים שהשיג מזון בנסיבות לא־רגילות. מארט מספר:
”פעם פקדו על כל הקבוצה שהיתה במחנה שבו שהיתי, להתעמל מתחת לגשם שוטף מ־00.6 בערב עד חצות, ומזוננו ניתן לחזירים. לבסוף חזרנו אל הצריפים. לפתע חשתי שפת־לחם נתחבת לידי על־ידי עד ששהה בחלק אחר של המחנה. הייתי היחידי שהיה לו מעט אוכל.”
עדים רבים אחרים התנסו בחוויות דומות בתקופת שלטונו של היטלר על גרמניה. בגרמניה הנאצית איבדו 687,1 עדים את עבודתם, 284 את העסק שלהם, 735 את בתיהם ו־457 לא הורשו להמשיך לעסוק במשלוח־ידם. רכושם של 129 אחרים הוחרם, קיצבת־הזיקנה של 826 הופסקה ו־329 אחרים סבלו אבידות אחרות. מבין 000,2 העדים שסבלו מיחס בלתי־אנושי וממחסור במחנות־הריכוז, נשארו הרוב בחיים. על אף המגמה לשלול מהם את אמצעי מחייתם, נותרו עדי־יהוה בחיים כגוף, הן בתוך המחנות והן מחוצה להם. אך, לזכות מי זוקפים הם את הישארותם בחיים?
קבוצה של 230 עדים, ששרדו בחיים מזוועות מחנות־הריכוז, השיבו על כך פה־אחד: ”הודות לעזרתו של אלהים ולתמיכתו רבת־החסד, נכשלה מזימת האויב לגרום לנו להפר את נאמנותנו לאלהים, למרות שניסה לעשות כן על־ידי תחבולות שטניות ואלימות לאין־ספור, על־ידי אלפי שיטות אכזריות, גופניות ונפשיות, הישר מן האינקוויזיציה של ימי־הביניים, ועל־ידי חנופה ופיתויים.”
נאמנותם של אותם עדים לאלהים ולהדרכות המקרא, היא שסייעה להם להישאר בחיים. ברור, אם כן, שדביקות דומה בעקרונות המקרא תאפשר לאחרים להניח לחם על שולחנם במצבים פחות חמורים. השותף אתה לאמונה זו?
הדחף הדרוש
אמונה איתנה בכך שאלהים חי וקיים, ודואג לאנושות, עזרה לרבבות אנשים לשנות את חייהם לטובה. לאחר שחקרו את המקרא ונוכחו בתועלת שצמחה לאלה שנהגו בהתאם להנחיותיו, דבקו הם באמונה בו. אמונה זו עזרה לרבים להיגמל מהתמכרות לאלכוהול ולסמים, מהימורים, מחיי פשע ומהתנהגות פסולה אחרת. אחרים למדו לשמוח בחלקם ולהשתמש בנכסיהם בתבונה. אנשים למדו מניסיונם האישי שתבונה רבה טמונה בעקרונות המקרא, ולכן הגבירו את מאמציהם ללכת לפיהם ולדבוק בהם.
יתר על כן: הם למדו לדעת שניתן להפיק יותר מאשר תועלת עכשווית על־ידי יישום עקרונות המקרא. מאחר שאלהים רוצה בטובת האנושות, הוא טומן לנו ברכות נאדרות בחיק העתיד. בישעיהו כ״ה:8 נאמר: ”בילע המוות לנצח, ומחה אדני יהוה דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, כי יהוה דיבר.” אין ספק, שנפיק תועלת רבה מכך שנחיה לאור המקרא, משום שהוא מורה לנו את דרך החיים הטובה ביותר בתנאים הנוכחיים, ומבטיח לנו חיים ללא כאב, חולי ומוות, כאשר יחדש אלהים את פני עולמנו. – ישעיהו ל״ג:24; ל״ה:5, 6.
אם עדיין לא שוחחת על המקרא בקביעות עם עדי־יהוה, קבל נא את הזמנתם לעשות כן חינם־אין־כסף. אזי תיווכח בעצמך עד כמה מעשי המקרא וכיצד יעזור לך ביצוע הכתוב בו להניח לחם על שולחנך. למד, כמו־כן, על העתיד הנפלא שהועיד אלהים לכל שוחרי הצדק, וכיצד תוכל ליהנות ממנו גם אתה.