המשוכנע אתה שאלהים קיים?
האם האמונה באלהים מהווה רק משענת לחלשים?
היכול אתה להביא ראיות שיתמכו באמונתך?
”אם כן, הבה נתפלל עתה. מה נבקש?” שאלה מורה בכיתה נמוכה בבית־ספר בארץ קומוניסטית. ”הבה נבקש סוכריה,” הוסיפה. הילדים עצמו את עיניהם, והתפללו בכנות עבור סוכריה. לאחר שפקחו את עיניהם, שאלה המורה באכזבה: ”היכן הסוכריה?”
”אולי התפללנו אל השם הלא־נכון. עתה, במקום לומר ’אלהים’, הבה נאמר, ’מנהיגנו’. נתפלל בחוזקה למנהיגנו שיתן לנו סוכריה, ואל תפקחו את עיניכם עד שאומר לכם.”
כאשר עצמו הילדים את עיניהם, הניחה המורה במהירות סוכריה על ספסלו של כל ילד, ושבה למקומה. כאשר פתחו הילדים את עיניהם וראו את הסוכריה, לא היה קץ לשמחתם! ”אתפלל תמיד ל’מנהיגנו,’” התרגש אחד התלמידים. ”וגם אני,” קרא אחר.
המורה הפסיקה את צהלת הכיתה, באמרה: ”ילדים, אני היא זו שהינחתי את הסוכריה על ספסליכם. כדאי, איפוא, שתדעו שלא משנה אל מי ’תתפללו’ — לאלהים או לכל מי שיהיה. רק יצור אנושי אחר יוכל למלא את מבוקשכם. אין זה אלא בזבוז זמן לבקש דבר־מה מאלהים.” במבט מלא אימון תחבו הילדים את הסוכריה לפיהם, כשהם משוכנעים שאין אלהים. — ראה רידרס דייג׳סט, מיוני 1964, עמודים 103–107.
מאורע זה התרחש בארץ קומוניסטית אתיאיסטית ומתייחסים אליו כהוכחה לכך שאין אלהים. אך, מהי השקפתך אתה בנדון?
האמנם מתעניין אלהים במישאלות אנוכיות עבור סוכריה או ממתק? לאמיתו של דבר, רק מתי־מספר יתפללו למען דבר פעוט כסוכריה. סביר יותר שאנשים יבקשו מאלהים שלום ושלווה. האין כולנו משתוקקים להשתחרר מן החרדה ומחוסר הביטחון השולטים כיום ברחובות? את זאת אנו חסרים כיום. וככל הנראה, מאחר שאנשים לא זכו למענה לתפילתם, רבים סבורים שאין ראיה לקיום אלהים.
יש המבקשים להצדיק זאת, בהצביעם על פילוסופים ומדענים אתיאיסטים. אך, האם העובדה שמספר מלומדים שוללים את קיום אלהים, צריכה לגרום לנו לפקפק במציאותו?
אנשים כגון אלה הקדישו שנים רבות לרכישת דעת, ויש להם עובדות רבות באמתחתם. אך, האמנם יש להם כל התשובות בעולם מודרני זה? מה הם פני העולם כיום, למרות השפעתם?
הטכנולוגיה המודרנית מבטיחה טובות לעתיד לבוא. אך, העיתון ניו־יורק טיימס, מ־28 בנובמבר, 1976, הציג את השאלה הבאה בכותרתו: ”היוכל העולם להתקיים עד 1984?” הוא התייחס ל”אי שפיות הדעת” השאננה והמחרידה של המדינות המתועשות, בקשר ל”משבר האנרגיה המחמיר והולך.”
מאמר אחר שהופיע לאחרונה הזהיר: ”ההתפשטות הלא־מבוקרת והפראית של הטכנולוגיה הביאה לא רק את אמריקה, אלא את העולם כולו, אל סף שואה איומה שתעלה על כל דמיון.”
עולם העומד על ”סף שואה”. אלה הם פני־ הדברים שיצרו אנשים, שרבים מהם אינם מאמינים באלהים. אין ספק, שמאמצי האדם להשכין שלום וביטחון בעולם לא עלו יפה. לכן, אם קיים אלהים, ודאי שהאדם יזדקק לעזרתו בנושא זה.
כמובן, יש שיאמרו: ’אבל אני יודע שיש אלהים. אני חש בזאת!’ אך, אין ב”תחושה” זו משום ראיה משכנעת לקיום אלהים. יתכן שאתה מאמין שיש אלהים. אולם, מה אם מישהו יציג לך את השאלה: ’מניין לך לדעת שאלהים קיים?’ התוכל לספק לו עדות משכנעת לכך? אם אין אתה עצמך משוכנע בקיומו של אלהים, קרוב לוודאי שאמונתך לא תעמוד בפני לחצים כבדים. יתרה מזאת: מה באשר לילדיך? הבטוח אתה שאין להם ספיקות לגבי מציאותו של אלהים? האם אמונתם חזקה דייה לעמוד בפני לימודי האבולוציה (תורת ההתפתחות) בבית־הספר? האם יכולים היו להפריך את הטיעונים השטחיים והילדותיים של המורה האתיאיסטית, הנזכרת לעיל?
בין שאתה משוכנע בקיום אלהים, ובין שלא, האם לא יהיה זה נבון לשקול את הראיות שניתן למצוא לקיומו?