עדות משכנעת על־יסוד מסקנות הגיוניות
על־מנת להיות משוכנעים בדבר־מה, יש צורך בראיות מבוססות. ”האמונה היא ביטחון בממשות הדברים המקווים, הוכחת דברים שאינם נראים,” כתב, בהשראה, סופר מקראי קדום. — עברים י״א:1.
המונח ”הוכחה”, משמעו, ”שיקול הגיוני, המבסס את אמיתותה של טענה על טענות אחרות.” (מילון עברי שלם, לראובן אלקלעי) כן משתמשים במונח זה בקשר עם עדות משפטית. ברור, איפוא, שהדבר כולל הרבה יותר מרגשות; יש צורך להציג עובדות. שהרי מי יעיד בבית־המשפט ויאמר, ”אני חש” שהנאשם ביצע מעשה זה או אחר? על העד להביא הוכחות, ראיות משכנעות.
אם כן, עלינו להתייחס לעובדות. איזו הוכחה או עדות יש לכך שאלהים אכן קיים?
שיקולים מדעיים הגיוניים
במדע קיים חוק הגיוני האומר, ”אין יש מאיין.” מבחינה מתמטית, אפס כפול 000,1 עדיין שווה אפס! אפילו ילד יודע זאת. אם הוא נוטל את קופת החיסכון שלו, איננו מכניס דבר לתוכה ומסתיר אותה, ואין איש נוגע בה במשך ימים, או חודשים, מה ימצא בפתחו אותה? הוא לא ימצא דבר! אין החומר מופיע באורח ספונטני ואין הוא בא ”לפתע פתאום” לידי קיום.
ברם, השמים זרועי הכוכבים מלאים גופים חומריים. מהיכן נבעו כל אלה? ההיגיון מחייב, שהם לא יכלו להיווצר מאיין. לפיכך, צריך היה תמיד להימצא משהו שממנו יכלו להתהוות. וה”משהו” הזה חייב להיות נצחי.
לא מכבר, בשנת 1977, אמר הקוסמולוג ז׳. נר־ליקאר, שהשאלה היסודית ביותר בקוסמולוגיה (תורת מוצאו והתפתחותו של היקום) היא: ”מהו המקור הראשוני של החומר שאנו רואים סביבנו?” יתר על כן: בהשוותו את היקום בתחילתו ל”ביצה קוסמית” דחוסה ביותר, שהתפוצצה, לפי המשוער, אומר הביוכימאי אייזק אסימוב: ”האסטרונומים נאלצים לשאול: מה אירע לפני הביצה הקוסמית? מאיין נבעה?”
בנסותו להסביר שהכוכבים נוצרו מענני אבק צפופים, מגיע האסטרונום פ. הוייל למבוי סתום נוסף. הוא מקשה: ”שני היסודות הללו [המרכיבים את האבק] נוצרים בכוכבים. ... אך, כיצד התרחש הדבר, אם הכוכבים מתהווים רק לאחר שנוצר האבק? מה בא תחילה, הביצה או התרנגולת?”
מרבית המדענים כיום תמימי־דעים עם האסטרופיסיקאי הצ׳כי י. קליצ׳ק, שאמר בכתב־העת The Universe (היקום): ”רוב החלקיקים היסודיים, ואולי אף כולם, יכולים להיווצר כתוצאה מהפיכת אנרגיה לחומר.” לאחר־מכן, הוא התייחס לנוסחה הידועה של איינשטיין, הקובעת כי 2E=mc (כלומר, אנרגיה שווה למאסה כפול מהירות־האור בריבוע), המראה, שחומר יכול להיווצר ממקור אדיר של אנרגיה. אם כן, מבחינה מדעית יכול החומר לבוא לידי קיום ממקור של ”אנרגיה גבוהה”. ”אך,” התאונן פיסיקאי חשוב, ”הבעיה היא שאין אנו יודעים מהו מקור האנרגיה.”
כיון שכך, מהי המסקנה ההגיונית המתבקשת? המסקנה הפשוטה היא, שמקור ”האנרגיה הגבוהה” איננו אלא אותו ”משהו” נצחי, שממנו נבע היקום החומרי. במסקנה זו תומך ’חוק שימור המאסה והאנרגיה’ הבדוק־היטב, הקובע, שלא ניתן ליצור או להשמיד, לא את המאסה ולא את האנרגיה, אלא רק להפוך אותן מזו לזו. המדע מכיר, איפוא, בכך שהיקום החומרי יכול היה להיווצר ממקור בלתי נדלה של אנרגיה.
הגורם הראשוני — חי או דומם?
עתה, תן נא את דעתך לשאלות־המפתח הבאות, האם היה המקור הנצחי הראשוני של האנרגיה אישיות חיה, בת־תבונה? או שמא היה הוא חסר חיים, דומם? האם התהווה היקום רק כתוצאה מתנועות מיכניות ופיסיקליות טהורות, בלא הדרכה הכרתית, בה־דעת?
מדענים שחקרו בדקדקנות את מבנה היקום, מצאו ראיות לדייקנות בדומה למכונה. החוקים השולטים בגרמים השמימיים כה מדויקים, שהדבר מאפשר למדענים לחזות שנים רבות מראש מאורעות שמימיים שונים. יתרה מזאת: כמה מן השעונים המדויקים ביותר שיצר האדם, מכוונים על־פי הכוכבים.
הם הבחינו, כמו־כן, בריכוזי חומר מאורגנים ביותר. הדבר נכון במיוחד במערכות המסובכות המרכיבות את הגוף החי. אפילו ”אבני הבנייה” של החיים, שהן פרודות החלבון, מציגות מערכת אטומים מורכבת להפליא.
כיצד נוצרו כל הדייקנות והמורכבות הללו? האם הן תוצאה של ”יד המקרה העיוור”, שפעלה במשך מיליארדים על־גבי מיליארדים של שנים?
מספר מדענים בולטים גרסו, שאם היו מניחים לשורה של קופים להקיש על מקשי מכונות־כתיבה, הרי שבמהלך הזמן — אולי במשך מיליארדי שנים — היו הם יוצרים, פשוט באקראי, ספר כדוגמת מלחמה ושלום של טולסטוי. המדענים טענו, איפוא, שאילו ניתן לעולם המסובך הזה די זמן, היה הוא נוצר בהדרגה, לגמרי במקרה.
אך, כשם שציין חוקר אחר, ”יהיה צורך במישהו שיקבע מתי הם [הקופים] יסיימו את מלאכתם. ... ופרק הזמן המשוער שהדבר ייקח לקופים יהיה תלוי באופן בו ייעשה תהליך המיון.” אכן, הכרחי שיצור בר־דעת, היודע מה מכיל הספר, יימצא במקום כדי לבחור מתוך המלים שיצרו הקופים ולערוך זאת ליצירה ספרותית. בלא עזרת ”הממיין”, לעולם לא יעלה ביד הקופים ליצור ספר. לכל היותר, יביאו מאמציהם לידי עירבוביה אלפביתית, או לשורות של מלים חלקיות או חסרות־קשר.
”המקרה העיוור,” נאמר בספר The Life Puzzle (חידת החיים), ”הוא ברנש יצרני. ... אך, יחד עם זאת, הוא מוגבל ביותר. ביכולתו לייצר בקלות רבה צורות בעלות מבנה פשוט ”. אך, כאשר המבנה נעשה מסובך יותר, מאבד הוא במהירות את יכולתו. וכשם שראינו, אין זה עוזר לו אם מעמידים לרשותו תקופה ארוכה, או משאבים חומריים עצומים.”
אפילו ילדים יודעים, שאי־אפשר לבנות ”בית” מקוביות משחק, פשוט על־ידי השלכתן באוויר, בתקווה שיפלו ויסתדרו מאליהן ל”בית”. יתכן, אמנם, שבאחת הפעמים הללו יסתדרו שתיים־שלוש קוביות, האחת על־גבי השנייה. אך, מה הסיכויים שייבנה ”בית” מאורגן? אם לא יגן הילד על מעט הקוביות שהסתדרו במקרה, יתפרקו אף הן כשישליך שוב את הקוביות. על מישהו לארגן את הקוביות כדי ליצור ”בית” מורכב ומסודר.
אם כן, מדענים נאלצו על־סמך תצפיותיהם הם, לבטל את האפשרות ש”יד המקרה העיוור” היא שיצרה את הצורות המסובכות והמאורגנות להפליא, המצויות על כדור־הארץ וביקום.
בשנת 1859 טען צ׳ארלס דארווין, ש”הברירה הטבעית” היתה, בעצם, ”הממיין” שאירגן את מה שיצרה ”יד המקרה העיוור” ואשר ערך סדר בתוך התוהו־ובוהו. לדעתו, הברירה הטבעית היא תהליך שבו רק צורות־חיים ויצורים מועילים (כולל צמחים ובעלי־חיים), המסתגלים לסביבתם הטבעית יותר מאחרים, נשארים בחיים ומעבירים את התכונות ה”מועילות” לצאצאיהם, דבר שמביא ל”התפתחות” הדרגתית ליצורים מסובכים יותר.
אך, לאחר תיאור התנאים המיוחדים הרבים, המאפשרים חיים על כדור־הארץ, הודה המדען ק. פאנטין, הדוגל בתורת ההתפתחות, (לשעבר פרופסור לזואולוגיה באוניברסיטת קאמברידג’, שבאנגליה), כי ”פעולת הברירה הטבעית איננה מסבירה את כל הצורות המיוחדות הנמצאות בטבע.”
מה פירוש ”הצורות המיוחדות”? ובכן, הזואולוג וו. תורפ כינה צורה אחת כזאת בשם ”אחד הזעזועים המדהימים והמרעישים ביותר את תורת האבולוציה (ההתפתחות) בשנים האחרונות.” הוא התכוון למבנה המסובך לאין־ערוך של ה”גן” — היחידה המיקרוסקופית שבתוך התא החי, הקובעת מה יהיה הצמח או בעל־החיים המסוים. הגנים מסובכים ביותר! בדומה למחשבים זעירים מאוד, הם מאכסנים מידע ומזינים את התא בהוראות. אילו נרשם כל המידע הזה בדפוס רגיל, היה הוא ממלא אנציקלופדיה בעלת כאלף כרכים!
מה הסיכוי ש”גן” מסובך ייווצר על־ידי הברירה הטבעית, באמצעות ”מוטאציות מקריות”(שינויים פתאומיים בהתפתחות העוברים בירושה), במשך מיליארדי שנים? ”הסיכויים שפרודת DNA תקינה תיווצר במשך תקופה כזאת, עדיין קלושים באופן שאין להעלותו על הדעת (כלומר, 415–10),” כותב הביולוג פראנק סולסברי, בעיתון Nature (הטבע). ”קלושים באופן שאין להעלותו על הדעת”! סיכוי אחד ל־1 בתוספת 415 אפסים.
למרות שסולסברי מאמין בהתפתחות כתוצאה מברירה טבעית, הרי שאי־האפשרות שדבר כזה יתרחש גרמה לו להסיק, כי ”בריאה מיוחדת, או התפתחות מכוונת, יפתרו את הבעיה של המבנה המסובך של הגן.”
כוח עליון, בעל תבונה, חייב היה ’לכוון’ את המבנה המורכב של הפרודה הזאת. היא לא היתה מסוגלת להתפתח על־ידי המקרה העיוור, ואף לא על־ידי ”ברירה טבעית”. חומר דומם, כגון אטומים ופרודות, איננו מארגן את עצמו.
”כמו־כן, ידוע לנו שהתכונה היסודית ביותר של החיים היא, היכולת להחזיר לאחור את האנטרופיה [הנטייה של מערכות מסובכות ביותר להיעשות פחות מסובכות], כלומר, ביכולתה להחזיר את הסדר, בניגוד לנטייה של חומר דומם להפחית את הסדר (או להגדיל את האנטרופיה; למשל, אבנים נוטות להתגלגל במורד ההר, ולא במעלה ההר),” נאמר בספר The Reflexive Universe (היקום ההחזרי)
מה למדים אנו מכל זה? אנו למדים, שחייב היה להיות מקור אנרגיה ראשוני, שיכוון את האנרגיה העומדת לרשותו כדי לברוא את הטבע הסובב אותנו.
ההיגיון המדעי מביא אותנו לידי אותה מסקנה שהופיעה זה מכבר במקרא, המצהיר באופן מדעי מובהק: ”שאו מרום עיניכם וראו. מי ברא אלה? המוציא במספר צבאם. ... מרוב אונים [אנרגיה דינאמית], ואמיץ כוח, איש לא נעדר.” — ישעיהו מ׳:26.
[תרשים בעמוד 5]
מחשב
גן
הגן – כלומר, היחידה המיקרוסקופית שבתוך התא החי – קובע מה יהיו הצמח או בעל־החיים המסויימים. הגנים דומים למחשבים זעירים; הם מכילים מידע ושולחים הוראות לתא.
תא