”גודל בורותו של האדם”
לדברי הביולוג והחוקר הידוע, ד״ר לואיס תומס, מן הראוי היה שהאדם יגלה יותר פליאה לגבי הבריאה הסובבת אותו. חוברת היוצאת מטעם המוזיאון הלאומי ”הסמיתסוני” של ארה״ב, מציינת כי תומס מדגיש בכתביו, ”עד כמה ידיעותיו של האדם על היקום לוקות בחסר. הידע שלו, הוא מזכיר לנו, מתגמד לעומת גודל הבורות שלו.”
בראיון מטעם המוזיאון ”הסמיתסוני”, אמר תומס, כי עתה ”קיימות יותר חידות בנוגע לחוקי־הטבע, מאשר היו לפני כמאה שנה.” הוא הדגים זאת, באמרו: ”לורד קלווין, שהיה דמות בולטת בתחום הפיסיקה בסוף המאה התשע־עשרה, טען, כי עתה נסתם הגולל על הפיסיקה וכי אילו היה עדיין צעיר, לא היה בוחר במדע הפיסיקה, משום ששוב לא נותר דבר לעשותו מלבד לברר אי־אלו עניינים. אחר־כך באו תורת־הקוונטים, תורת־היחסות, מכניקת־הקוונטים, וכל השאר.
”אני משער, שלא יהיה סוף לתהליך זה, בשל היותנו יצורים סקרניים שאינם יודעים שובעה, החוקרים, מחפשים ומנסים לרדת לעומקם של דברים. לעולם לא נצליח לפתור את הכל. אינני מסוגל לתאר לעצמי נקודה סופית, בה ייאנחו הכול אנחת־רווחה ויאמרו, ’עתה מבינים אנו את הכל.” הדבר יישאר מעבר ליכולתנו. ... אנו חוקרים את הטבע מקרוב, יותר משעשינו אי־פעם. ובמקום שהדברים יילכו ויתבהרו, הם נעשים קשים יותר להבנה.”
טימותי פריס, המראיין מטעם כתב־העת ”הסמיתסוני”, נזכר במה שכתב תומס באשר לאופן בו על בני־האדם להגיב למראה נפלאות הטבע, ואמר: ”כשהתייחסת לאמבריולוגיה (תורת העובר) ולהתפתחות המוח מתא יחיד בראש העובר, כתבת, ’על האנשים להתהלך כל יום, במשך כל שעות היקיצה, כשהם פונים איש אל רעהו בדברי פליאה, ואינם מדברים על מאומה מלבד על אותו תא!’” כלום אין ביטויי־הפליאה הללו צריכים להתייחס גם אל הבורא, אשר תיכנן אותו תא נפלא? — אפריל ,1980 עמודים 127–142.