”סמים? פשוט לחץ את יד השטן!”
איזו השפעה יכולה להיות לשימוש ”משעשע” בסמים על גוף האדם? צ׳ארלס, למשל, היה בן 15 כאשר התוודע אל הסמים על־ידי אחותו הגדולה. במהלך 15 השנים הבאות, השתמש בחשיש, בקוקאין ובהרואין בצירופים שונים. הוא ריצה תקופות במִינֵי מוסדות שיקומיים, בגין גניבות זעירות ושוד מזוין. עקב השימוש בסמים, נדבק במחלת האיידס. כשהוא המום מן הידיעה שהוא נושא את נגיף האיידס, הוא נוכח בחוסר־אונים כיצד גופו הגבוה, החסון והשרירי, הולך ומידלדל. קרא את סיפורו העצוב, ואַחַר שאל את עצמך: ’האם זה כדאי?’
”אתה משחית גוף נפלא. ויש כל־כך הרבה דברים שהנך מפסיד, בגלל שאתה מתעסק בסמים. ראשית, אינך יכול לשחק עם בתך — לשחק עימה בכדור, לרוץ איתה. הפסדתי את שלבי ההתפתחות של בני היחיד — כשהיה תינוק, כשלמד ללכת, וכן הלאה. אינני יכול לקחת את אשתי לרקוד, כיון שכבר איני מסוגל לרקוד. כבר איני יכול לשחק ברוב משחקי־הספורט, משום שלא רק שגופי חסר־תחושה, תנועותיו איטיות כמו של רובוט.
”ידי שוב אינן יכולות לעבוד כמקודם. אינני מסוגל להתגלח, לעצב את שפמי, או לספר את עצמי, כפי שנהגתי לעשות. אינני יכול להתלבש כבעבר. אינני יכול אפילו לרכוס את כפתורי חולצתי. אינני מסוגל להתרחץ לבד. לעתים איני יכול אפילו להוציא ריס מעיני, כיון שידי אינן מתפקדות. אין ביכולתי לבשל כמו בעבר. מקצועי כרַצָף וכמתקין שטיחים נשלל ממני, בגלל הנגיף בו נדבקתי כתוצאה מן הסמים.
”כולם צריכים לשרתני. מוחי אינו מתפקד כבעבר. נעשיתי שכחן. עלי להתאמץ, למשל, לזכור את שם עוזרת־הבית שלי. אשתי חוזרת בפני שוב ושוב על דברים, ואני שוכח אותם. והבעיה היא, שזה הולך ומחמיר.
”הכל כואב, כל שנייה במשך היום. הכאב כה עז, שהוא יכול לגרום לאדם חזק לבכות, ולא משנה מי אתה. הגלולות שנותנים לך לשיכוך כאבים, קורעות חור בקיבתך ואתה מקבל כיב־קיבה. לכן, אינך יכול ליטול את הגלולות כל העת. והנך מדמם ומקיא דם בגלל הכיב. אם אני נחתך, אני חושש מזיהום. עורי נעשה עדין מאוד. כבר איני יכול להתגושש ולשחק עם בני.
”חשבתי שניצחתי את הסמים. חמש־עשרה שנה התעסקתי איתם, וחשבתי שיצאתי פטוּר בלא כלום. אך, עתה אני נושא את נגיף האיידס. אינני יודע מתי אמות.
”אם מישהו רוצה להחליף את יהוה בכל זה, כדאי שיידע מה כרוך בכך. סמים? פשוט לחץ את יד השטן, כיון שזהו כלי בידיו!”
לאחר שלמד את האמת המקראית, נגמל צ׳ארלס מן הסמים ונעשה עד־יהוה. בהיותו בבית־החולים, הוא דיבר ללא הרף על אמונתו עם רופאים, אחיות וחולים. שלוש שנים וחצי לאחר שנעשה עד, נפטר צ׳ארלס ב־27 בינואר, 1990, בגיל 37.