מדוע אין הנקרים שוברים את מפרקתם?
השמעת מימיך נקר קודח בעץ? מאחר שבכל רחבי העולם קיימים למעלה מ־200 זנים שונים של נקרים, יתכן שהבחנת בנקירתו העיקשת הנשמעת כמכונת־ירייה. כאשר ראיתי נקר אחד, המנקר במקורו את גזע־העץ, גרם לי הדבר לתמוה, ’איך יתכן שאין הוא שובר את מפרקתו ושלא נגרם לו כל נזק מוחי?’ אילו אנו, בני־האדם, היינו עוסקים בפעולה כוחנית דומה, היינו נזקקים לטיפולו של כירופרקטור (מרפא עמוד־שדרה) או של מנתח־ראש! אם כן, מהו הסוד?
לדוגמה, תן דעתך לנקר אדום־החזה, המצוי בחלקה המזרחי של ארצות־הברית. הספר The Book of North American Birds (מגדיר הציפורים של צפון אמריקה) מציין: ”בעזרת מקורו הכבד, דמוי האיזמל, הוא חודר עד לחרקים שמתחת לקליפת גזע העץ, מנקר חורים כדי להגיע לחיפושיות הרימה הקודחת שבחורי העץ, קודח לו קן בתוך העץ ותוך כדי כך משליך לכל עבר גזרי־עץ”. כיצד מגן הוא על עצמו מפני אבק הנסורת? ”לנוחיותו, נחיריו מכוסים במסיכה קטנה עשויה נוצות זיפניות משובחות”.
ומה באשר לראש הסופג חבטות? ”למניעת נזק מוחי, ... צוואר חזק, גולגולת עבה ומרווח בולם זעזועים בין הקרומית החיצונית הקשה למוח עצמו, משמשים כמגינים מיוחדים”.
נקר אחר, קנית עבת־מקור, קודח שורות ישרות של חורים בתוך קליפת־העץ, משם הוא מוצץ את לשד העץ. שלא בדומה לנקר אדום־החזה, אשר לשונו דמוית־הגליל ארוכה במיוחד עם קצה חד לשיפוד חרקים, לקנית עבת־המקור לשון קצרה יותר, שעליה שערות דקיקות המסייעות לה ללקק את הלשד.
ללא ספק, עיצוב כה מגוון ומהודר מעיד על מעצב, יהוה אלהים. תוך ענווה, מן הראוי שנחזור על דברי איוב: ”ידעתי כי כל תוכל, ולא ייבצר ממך מזימה”. ודוד כתב: ”נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאוד” (איוב מ״ב:2; תהלים קל״ט:14).
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 31]
משמאל: H. Armstrong Roberts
Leonard Lee Rue, 111/H. Armstrong Roberts