שוכני מעמקים מעופפים

הם מרחפים להם בחן במימי החופים וסביב איי הים.‏ הם שוכנים במצולות האוקיינוסים,‏ בין שזרמיהם חמים או קרים,‏ ואפילו בכמה אגמים ונהרות.‏ במי מדובר?‏ בבני משפחת התריסניתיים,‏ שוכני מעמקים שדומה שהם מעופפים!‏

אינך צריך להיות צוללן או דייג כדי ליהנות מיופיים ומן הריחוף של התריסניתיים,‏ אפילו אינך צריך להירטב לשם כך.‏ לדברי הביולוג הימי בארט,‏ אפילו הרוחצים בחופים זוכים לא אחת להזין עיניהם בתריסנית המקפצת אל מחוץ למים.‏

יש כמה מאות סוגים של תריסניות,‏ ואורכן נע מסנטימטרים בודדים ועד מספר מטרים.‏ תוכל לראות את הדמיון הרב שבינן ובין קרוב־המשפחה שלהן — הכריש.‏ ביצי התריסנית,‏ שלא כביצי רוב הדגים,‏ מופרות בתוך גופה של הנקבה.‏ יש מיני תריסניות המטילות את ביציהן המופרות,‏ ואילו אצל מינים אחרים בוקעות הביצים בגוף הנקבה והיא משריצה את צאצאיה,‏ הנראים כהוריהם בגירסה מיניאטורית.‏

היותר מפורסמים במשפחה הם הטריגונים,‏ דגי־סחוס חסרי עצמות,‏ בעלי שני סנפירים צדיים הנמשכים מראשם ועד בסיס זנבם.‏ צורת הטריגונים מעויינת או עגולה,‏ או שהם נראים כמו עפיפון עם זנב.‏ בשל גופם השטוח התנגדות המים קטנה ביותר.‏ סנפיריהם נעים כגל,‏ ומכאן כוחם לשחות בים כאילו היו מרחפים או מעופפים ללא כל מאמץ.‏ כאשר אינם שוחים,‏ שוכבים התריסניתיים שקועים בחול קרקעית הים.‏

עיני הטריגון קבועות בחלק העליון של ראשו,‏ ואילו פיו בחלקו התחתון.‏ לטריגונים שיניים קשות ולסת חזקה,‏ מה שמאפשר להם אפילו לפצח צדפות.‏ לכן במושבות של צדפות הטריגונים אינם מתקבלים בברכה,‏ שכן המזון החביב עליהם הן הרכיכות.‏ עם זאת,‏ הם עצמם מהווים מעדן,‏ ויש מתכונים שבהם ניתן להשתמש בבשר טריגון כתחליף לצדפות.‏

הטריגונים נקראים בלועזית על־שם הקוץ הארסי שבצדו העילי של זנבם הארוך.‏ אם הטריגון מאויים,‏ אם נוהגים בו בגסות או אם דורכים עליו,‏ מצליף הטריגון בזנבו הארסי,‏ והפציעה קשה וכואבת.‏ בדרך כלל חודר הקוץ עמוק לבשר ונשאר בתוך הפצע,‏ משם קשה מאוד להוציאו.‏ קוצים אלה עלולים לגרום לדלקת קשה אם אין מטפלים בפצע כראוי.‏ אם אי־פעם יינעץ בך עוקצו של הטריגון,‏ שטוף היטב את המקום במים,‏ אפילו מי ים אם אין ברירה.‏ טבול את הפצע במהירות במים חמים ככל האפשר.‏ מים חמים מנטרלים את הארס ומקלים את הכאב.‏ לאחר מכן פנה לרופא ללא דיחוי.‏

זנבות דוקרניים אלה אולי מפחידים אותך,‏ אך לרוב אין הטריגונים תוקפניים.‏ בדרך כלל הם מצליפים בזנבם רק כשהם חשים מאויימים.‏ בארט,‏ שהוזכר בראשית המאמר,‏ ציין שהטריגונים היו די חברותיים כאשר הוא ואשתו שחו עימם באיי קיימן,‏ במקום הנחשב לתחנת ההאכלה של הטריגונים הידידותיים.‏ הוא מספר:‏ ”‏כרענו על ברכינו בקרקעית הים,‏ בעומק של כ־5 מטרים.‏ כאשר התחלנו להאכיל את הטריגונים,‏ הם כיתרו אותנו!‏ הקיפו אותנו 30 או 40 טריגונים מכל הגדלים,‏ שחיפשו אצלנו אוכל מן הברכיים ועד הראש,‏ מלפנים ומאחור.‏ הם שחו לצדנו בעדינות,‏ כשהם דוחפים אותנו קלות בבקשת מזון,‏ ולוּ פירורים.‏ פשוט מדהים עד כמה יצורים יפים אלה טובי מזג.‏ הם אפילו הניחו לנו ללטף את גחונם כששחו מעלינו”‏.‏ בארט מציין שטריגונים אלה נעשו ממש מאולפים,‏ ובכל השנים שאנשים שוחים לצדם,‏ לא נרשמו התקפות של טריגונים.‏

מי מאיתנו שאינם צוללנים מנוסים יכולים ליהנות מן הטריגונים במים הרדודים או לצפות בהם באחד המתקנים המציגים את עולם הים ברחבי העולם.‏ בפארקים רבים המציגים את עולם הים יש בריכות שבהן ניתן ללטף את הטריגונים,‏ אם כי מטעמי זהירות הסירו מזנבם את קוציהם.‏ רון הרדי,‏ בעליו של עולם המפרץ שבפנמה סיטי,‏ פלורידה,‏ מציין:‏ ”‏מן הדוגמאות הטובות ביותר להשפעה החיובית שיש לבעלי־חיים בשבי היא בריכת הליטוף של הטריגונים.‏ דומה שאנשים מפחדים מטריגונים — אפילו עד כדי פוביה.‏ אך עליך לראות איך דעתם משתנה לנוכח העובדות שאנו מציגים בפניהם.‏ לאחר שהם נוגעים בטריגון,‏ הם מתחילים להעריץ את יופיו ואת החן שלו.‏ יש שמחמיצים את המופע הבא,‏ מופע הדולפינים,‏ רק כדי להמשיך לשחק עם הטריגונים”‏.‏

אולי כעת,‏ לאחר שלמדת משהו על הטריגונים,‏ פחת החשש שלך מפניהם.‏ עם זאת,‏ זכור שהם נחבאים להם בחולות הקרקעית של מים רדודים וחמים.‏ לכן כשאתה צועד ומשכשך במקומות כאלה,‏ כדאי שתגרור את הרגליים ולא תרים אותן.‏ כך תזהיר את הטריגונים שאתה מתקרב ולא תדרוך בטעות על אחד מהם.‏ כמו כן תימנע מהצלפת זנבו ומן העוקץ של שוכן מעמקים מעופף זה.‏

‏[‏תמונה בעמוד 30]‏

טריגון

‏[‏תמונה בעמוד 30]‏

דומה שאנשים מפחדים מטריגונים,‏ אך דעתם משתנה כשהם לומדים את העובדות עליהם

‏[‏תמונה בעמוד 31]‏

מאנטה

‏[‏שלמי תודה]‏

Francois Gohier/Photo Researchers ©