מקור מים נובעים לחיי עולם
”השותה מן המים אשר אני אתן לו לא יצמא לעולם; המים שאתן לו יהיו בו למקור מים נובעים לחיי עולם” (יוחנן ד׳:14).
”לפתע פתאום, מעבר לירח, ... מגיחה אבן חן הבוהקת בצבעי כחול לבן. כדור קל כנוצה, תכול ומצועף בצעיפים לבנים המתערבלים בעצלתיים, מטפס לו לאיטו כפנינה זעירה בים שחור וסמיך של מסתורין” (תיאור מראה כדור־הארץ במבט מהחלל, מפי האסטרונאוט אדגר מיטשל).
מה מְשווה לכוכב הלכת שלנו צבע כה בוהק, שגרם למיטשל להתנסח בצורה כל כך פיוטית? אלו המים המכסים כמעט שלושה רבעים משטח כדור־הארץ. אך המים לא רק מייפים את כוכב הלכת שלנו, אלא גם מאפשרים את קיום החיים. למעשה, גוף האדם מורכב מכ־65 אחוז מים. אנציקלופדיה בריטניקה (אנג׳) מציינת שהמים ”חיוניים לחיים ומעורבים למעשה בכל התהליכים המתרחשים בצמחים ובבעלי חיים”.
הודות למערכת מִחזור יעילה, אין צורך לחדש את מלאי המים של כדור־הארץ. ”כמעט כל טיפת מים שאנו צורכים מוצאת את דרכה אל האוקיינוסים”, מסבירה אנציקלופדיית וורלד בּוּק (אנג׳). ”שם היא מתאדה על־ידי השמש ולאחר מכן יורדת ארצה בצורת גשם. שוב ושוב מנוצלים וממוחזרים המים. הם לעולם אינם מתכלים”. תהליך ייחודי זה תואר במקרא לפני כ־000,3 שנה: ”כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא. אל מקום שהנחלים הולכים, שם הם שבים ללכת”. מחזור המים בכדור־הארץ הוא אכן יצירת מופת! (קהלת א׳:7).
לאור חיוניות המים לחיים ומחזוריותם המופלאה, אין פלא שהם מוזכרים יותר מ־700 פעם במקרא. לא אחת משתמש המקרא בסגולות הייחודיות של המים — בעיקר ביכולת הניקוי שלהם וביכולתם לכלכל חיים — כסמל לערכים רוחניים (ישעיהו נ״ח:11; יוחנן ד׳:14).
כוחו המטהר של המקרא
רחצה ושטיפה במים היו ללחם חוק בקרב בני ישראל, ועל כן הם בלטו בנקיונם הפיזי. נהוג היה לרחוץ את רגליו של אורח שהוזמן לארוחה עם היכנסו לבית (לוקס ז׳:44). המים לא רק שמרו על נקיון גופם וחפציהם של בני ישראל, אלא גם יועדו לטהרה טקסית. הכוהנים ששירתו באוהל מועד נצטוו לשטוף בקביעות את גופם ואת בגדיהם (שמות ל׳:18–21). מאוחר יותר, בבית־המקדש בירושלים, יצק שלמה ”ים מוצק”, כיור נחושת שבדרך כלל הכיל מעל 000,44 ליטר מים, כמות מספקת לעמידה בדרישות ההיטהרות שדרשה תורת אלוהים (דברי הימים ב׳. ד׳:2, 6). כיצד השימוש במים לצורכי ניקיון נוגע למשיחיים בני זמננו?
השליח פאולוס הסביר שישוע טיהר את הקהילה המשיחית ”ברחיצת מים, בַּדבר” (ע״ח). כפי שהמים מנקים מבחינה פיזית, לאמת המצויה בדבר־אלוהים הכוח לטהר אותנו מבחינה מוסרית ורוחנית. ניקיון זה מותיר את תלמידי המשיח ’קדושים וללא דופי’ (אפסים ה׳:25–27). לפיכך, כל החפצים לשאת חן בעיני אלוהים חייבים להתאמץ להישאר ”נקיים ובלא דופי” מבחינה מוסרית ורוחנית (פטרוס ב׳. ג׳:11, 14). כיצד דבר־אלוהים מסייע להם לעשות זאת?
הרוצים לשאת חן בעיני אלוהים ”שותים” מים רוחניים באמצעות לימוד קבוע של המקרא. הידע שהם רוכשים משפיע על שכלם ועל ליבם, וניעור בהם רצון עז למלא אחר צו המקרא: ”השתנו על־ידי התחדשות הדעת כדי שתבחינו מהו רצון אלוהים, מהו הטוב והרצוי והמושלם בעיניו” (רומים י״ב:2).
ידע מדויק אודות רצון אלוהים מאפשר להם לאתר ”כתמים” ופגמים בהתנהגותם ובצורת חשיבתם. עם הזמן, ככל שיישמו את עקרונות המקרא, יסייע להם דבר־אלוהים ’להירחץ’, כמו במים, אפילו מחטאים חמורים (קורינתים א׳. ו׳:9–11).
הנה סיפורו של צעיר מספרד שחווה שינוי מעין זה. ”כשהייתי בן 18 לא הייתי מאושר”, אומר אלפונסו. הוא התמכר לסמים והפך לפושע מועד. ”האופן שבו נהגתי בגופי ובאחרים גרם לי להרגיש מטונף.
”בבית־הספר הבחנתי בנערה בגילי שנבדלה משאר התלמידים בהופעתה הנקייה ובתומתה. דוגמתה עוררה בי את הרצון לנהל חיים נקיים כמו שלה. היא הזמינה אותי לבוא לאסיפה של עדי־יהוה, ובאתי. עד מהרה התחלתי ללמוד את המקרא ולטפח יחסי ידידות עם אלוהים. בתוך שנה חדלתי מהרגליי הטמאים ונטבלתי כאחד מעדי־יהוה. בעקבות השינוי החד שחוללתי בחיי פנו אליי הורים רבים בשכונה וביקשו שאעזור לילדיהם בני העשרה שהידרדרו לסמים”.
מים המעניקים חיי עולם
ישוע סיפר לאישה שומרונית ששאבה מים מבאר יעקב על ”מים חיים”. הוא אמר: ”השותה מן המים אשר אני אתן לו לא יצמא לעולם; המים שאתן לו יהיו בו למקור מים נובעים לחיי עולם” (יוחנן ד׳:10, 14). מדברי ישוע עולה ש’מי החיים’ מסמלים את כל האמצעים מכלכלי החיים שמטעם אלוהים. אמצעים אלו, המוצגים בדברו המקרא, סוללים את הדרך לחיי נצח. מרכיב חשוב של המים הסמליים הללו הוא קורבן הכופר של ישוע המשיח. ”כה אהב אלוהים את העולם”, מסביר ישוע, ”עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוחנן ג׳:16).
אלפונסו פיתח הערכה עמוקה ל’מי החיים’ שמספק אלוהים. הוא מספר מה קרה למי שהמשיכו לנהל חיי פשע ולצרוך סמים: ”אחי מת וגם כל חבריי לשעבר כבר לא בין החיים. תודות לידיעת דבר־אלוהים ולמתנות הרוחניות שמאת יהוה נותרתי בחיים”. יתר על כן, בזכות הידע שרכש מדבר־אלוהים יש לאלפונסו התקווה לחיות חיי נצח בעולם החדש שהבטיח אלוהים (פטרוס ב׳. ג׳:13).
הזמנה לכול
בספר האחרון במקרא מתואר ”נהר מים חיים, מבהיק כבדולח, יוצא מכיסא האלוהים והשה” (ההתגלות כ״ב:1). הנהר מסמל את האמצעים שמטעם אלוהים, אשר בעזרתם תושב לאנושות השלמות שהייתה נחלתם של אדם וחוה בשחר תולדות האנושות.
לאחר תיאור הנהר מושטת ההזמנה הבאה: ”הצמא יבוא נא, והחפץ ייקח נא מים חיים חינם” (ההתגלות כ״ב:17). בימינו מושמעת הזמנה זו ברחבי תבל. מדי שנה מקדישים עדי־יהוה למעלה ממיליארד שעות ביותר מ־235 ארצות על מנת לסייע לזולת לרכוש ידע מקראי מציל חיים.
האם אתה צמא למי החיים? אם תשתה את המים הצלולים, דהיינו, אם תלמד מה הם האמצעים שמספק הבורא לתועלתנו ותשתמש בהם, תוכל גם אתה להיות בין מי שאוצרים ”לעצמם אוצר טוב לעתיד, כדי שישיגו את החיים האמיתיים” (טימותיאוס א׳. ו׳:19).
[קטע מוגדל בעמוד 14]
כפי שהמים מנקים מבחינה פיזית, לאמיתות מקראיות הכוח לטהר את האדם מבחינה מוסרית ורוחנית
[תיבה/תמונות בעמוד 15]
אספקת מים בימי המקרא
בימי המקרא נעשו מאמצים כבירים לאיתור מקורות מים אמינים. אברהם ויצחק חפרו בארות ליד באר שבע כדי שיהיו מספיק מים לבני ביתם ולצאנם (בראשית כ״א:30, 31; כ״ו:18).
לרוב, במהלך הקיץ הארוך והחם התייבשו הבארות הרדודות. לאספקת מים שוטפת נדרשו בארות עמוקות (משלי כ׳:5). בלכיש נתגלתה באר שעומקה 44 מטר. עומקה של באר אחרת הנמצאת בגבעון הוא יותר מ־25 מטר ורוחבה 11 מטר. חפירת הבאר בגבעון הצריכה סילוק של כ־000,3 טון סלע. האישה השומרונית ששאבה מים מבאר יעקב אמרה לישוע: ”הבאר עמוקה”. מפלס המים היה כנראה 23 מטר מתחת לפני הקרקע (יוחנן ד׳:11).
בורות היו מקורות מים נוספים במזרח התיכון הקדום. בורות אלה היו תת־קרקעיים ונאגרו בהם מי גשמים שירדו בין החודשים אוקטובר לאפריל. להטיית מי נֶגֶר אל הבורות נחצבו תעלות בצלעות ההרים. בני ישראל כרו בורות גדולים לאגירת מים (דברי הימים ב׳. כ״ו:10).
שאיבת מים מבארות ומבורות הייתה, ועודנה, מלאכה קשה. נשים כדוגמת רבקה ובנות יתרו ביצעו עבודה חיונית זו ומדי יום שאבו מים למשפחתן ולצאן (בראשית כ״ד:15–20; שמות ב׳:16).
[תמונה בעמוד 15]
אלפונסו כיום, מכריז את בשורת דבר־אלוהים