מנקודת המבט המקראית
הזכות להגנה עצמית — מתי מוצדק לממשה?
רעש פתאומי מעיר אותך באישון לילה. אתה שומע צעדים. מישהו פרץ לביתך. ליבך הולם בחוזקה כהלמות פטיש, ואתה תוהה בחרדה מה עליך לעשות כעת.
כל אחד עלול לעמוד בפני מצב כזה. פשיעה — ובכלל זה פשיעה אלימה — אינה עוד נחלת מדינות מסוימות בלבד או ערים גדולות. בשל אווירת הפחד, רבים רוכשים כלי נשק או לומדים אומנויות לחימה לצורכי הגנה עצמית. מספר ממשלות חוקקו חוקים המתירים לאזרחים להפעיל כוח קטלני לשם הגנה עצמית. אולם מה יש למקרא לומר בנושא? האם יש מקרים שבהם מוצדק להפעיל כוח לשם הגנה עצמית או להגנת המשפחה?
אלוהים שונא אלימות
המקרא מגנה אלימות ואת הנוהגים באלימות. דוד מחבר התהלים אמר אודות יהוה אלוהים: ”אוהב חמס [אלימות] שנאה נפשו” (תהלים י״א:5). אלוהים הרשיע בדין מספר עמים קדומים, ובכללם עמו שלו, בשל מעשי האלימות ושפיכות הדמים שביצעו (יואל ד׳:19; מיכה ו׳:12; נחום ג׳:1). אפילו הריגה בשוגג בשל רשלנות או בגין חוסר זהירות נחשבה בתורה לפשע חמור (דברים כ״ב:8).
המקרא קורא לכל אחד מאיתנו להימנע מעימותים על־ידי כך שמדי יום נרדוף שלום. מאבקים אלימים מתחילים בדרך כלל בחילופי דברים נזעמים. במקרא נאמר: ”באפס עצים תכבה אש, ובאין נרגן ישתוק מדון” (משלי כ״ו:20). רוגע ושלווה נוטים לנטרל את הזעם ולמנוע עימותים אלימים. השליח פאולוס כתב: ”עד כמה שהדבר בידכם חיו בשלום עם כל אדם” (רומים י״ב:18).
כאשר אתה מאוים
גם אם אתה אדם רודף שלום אין כל ערובה לכך שלעולם לא תותקף פיזית. עובדי אל נאמנים נפלו במהלך ההיסטוריה קורבן לפשעים אלימים (בראשית ד׳:8; איוב א׳:14, 15, 17). אם אדם ניצב מול שודד חמוש, מה עליו לעשות? ישוע הורה ”שלא להתקומם על עושה הרע” (מתי ה׳:39). עוד הוסיף: ”הלוקח את מעילך, אל תמנע ממנו גם את כותנתך” (לוקס ו׳:29). ישוע לא התיר שימוש בנשק לשם הגנה על נכסים חומריים. אדם חכם הנתקל בשודד חמוש לא יהסס למסור לידיו את חפצי הערך שלו. הרי החיים הרבה יותר יקרים מנכסים.
מצד שני, מה אם המותקף נתון בסכנת חיים? אחד החוקים שנתן אלוהים לעם ישראל הקדום שופך אור על הנושא. אם גנב נתפס לאור יום ומצא את מותו, הואשם ההורג ברצח. ככל הנראה הסיבה לכך היא שגניבה לא גררה עונש מוות וניתן היה לזהות את הגנב ולהעמידו לדין. אולם, אם פורץ הוכה למוות בלילה, יכול היה בעל הבית לצאת זכאי כיוון שהתקשה לראות מה עושה הפורץ ולעמוד על כוונותיו. בעל הבית בהחלט יכול היה להסיק שמשפחתו מאוימת ולפעול להגנתה (שמות כ״ב:2, 3).
אם כן, המקרא מלמד שאדם רשאי להגן על עצמו ועל משפחתו אם הוא מותקף פיזית. הוא יכול להדוף את התוקף, לרסנו ואף להכותו בצורה שתהמם או תנטרל אותו. המטרה היא להביא להפסקת התקיפה. במקרה כזה, אם התוקף ייפצע קשה או ייהרג, ייחשב מותו לתאונה ולא למעשה מכוון.
ההגנה הטובה ביותר
אין ספק שישנן נסיבות המצדיקות הגנה עצמית סבירה. לכל אדם הזכות להגן על עצמו ועל יקיריו מהתנהגות תוקפנית או מפגיעה קטלנית. אם אין אפשרות לברוח, אין כל צו מקראי המונע מאיתנו להגן על עצמנו בצורה סבירה. אף־על־פי־כן, מן החוכמה שנעשה כל שביכולתנו כדי להימנע ממצבים העלולים להידרדר לאלימות (משלי ט״ז:32).
המקרא מעודדנו ’לבקש שלום ולרדוף אותו’ בכל תחומי החיים (פטרוס א׳. ג׳:11). זו נוסחה מעשית התורמת באמת ובתמים לחיי שלום.
האם שאלת את עצמך...
◼ מדוע עלינו להימנע מאלימות? (תהלים י״א:5).
◼ מה יהיה מן התבונה לעשות במקרה שמישהו ינסה לגנוב ממך את רכושך? (משלי ט״ז:32; לוקס י״ב:15).
◼ איזו גישה כלפי עימותים עשויה להרחיק מאיתנו סכנות? (רומים י״ב:18).
[קטע מוגדל בעמוד 31]
המקרא מלמד שאדם רשאי להגן על עצמו ועל משפחתו אם הוא מותקף פיזית