דוד נעשה מלך

שאול מנסה שוב לתפוש את דוד.‏ הוא לוקח 000,‏3 מחייליו הטובים ביותר,‏ ויוצא לחפש את דוד.‏ כאשר שמע על כך דוד,‏ הוא שלח מרגלים כדי שיבדקו איפה חונים שאול וחייליו במשך הלילה.‏ אחר־כך שאל דוד שניים מאנשיו:‏ ’‏מי מכם יילך איתי למחנה של שאול?‏’‏

‏’‏אני אלך’‏,‏ ענה אבישי.‏ אבישי היה בנה של צרויה,‏ אחותו של דוד.‏ בזמן ששאול ואנשיו ישנו,‏ זחלו דוד ואבישי בשקט אל תוך המחנה.‏ הם לקחו את החנית ואת צפחת־המים (‏כד־מים קטן)‏,‏ שהיו מונחים ליד ראשו של שאול.‏ אף אחד לא ראה ולא שמע אותם,‏ מפני שכולם היו שקועים בשינה עמוקה.‏

עכשיו הסתכל על דוד ואבישי בתמונה.‏ הם התרחקו מן המחנה,‏ והם חיפשו לעצמם מקום בטוח על גבעה.‏ דוד קרא עכשיו אל שר־הצבא של ישראל:‏ ’‏אבנר,‏ מדוע אינך מגן על אדונך המלך?‏ ראה!‏ איפה החנית וצפחת־המים שלו?‏’‏

שאול התעורר.‏ הוא הכיר את קולו של דוד,‏ ושאל:‏ ’‏האם אתה הוא זה,‏ דוד?‏’‏ אתה רואה את שאול ואת אבנר שם למטה בתמונה?‏

‏’‏כן,‏ אדוני המלך’‏,‏ ענה דוד לשאול.‏ אחר־כך שאל דוד:‏ ’‏מדוע אתה רודף אחרי?‏ איזו רעה עשיתי לך?‏ הנה החנית שלך,‏ המלך.‏ שלח את אחד מאנשיך לקחת אותה’‏.‏

‏’‏חטאתי שוב’‏,‏ הודה שאול.‏ ’‏התנהגתי כמו שוטה’‏.‏ אז פנה דוד לדרכו,‏ ושאול חזר אל ביתו.‏ אבל דוד אמר לעצמו:‏ ’‏ביום מן הימים יהרוג אותי שאול.‏ אני חייב לברוח אל ארץ הפלישתים’‏.‏ וכך עשה.‏ דוד הצליח להערים על הפלישתים ולגרום להם להאמין שהוא עכשיו לצידם.‏

אחרי זמן־מה עלו הפלישתים למלחמה על ישראל.‏ שאול ויונתן נהרגו במלחמה.‏ הדבר העציב מאוד את דוד,‏ והוא כתב שיר יפה בו הוא אמר:‏ ’‏צר לי עליך,‏ אחי יונתן.‏ היית יקר לי מאוד!‏’‏

אחרי־כן חזר דוד לישראל,‏ אל העיר חברון.‏ היתה מלחמה בין אלה שבחרו באיש־בושת,‏ בנו של שאול,‏ למלך על ישראל,‏ לבין האנשים שרצו שדוד יהיה מלך.‏ אבל לבסוף ניצחו אנשיו של דוד.‏ דוד היה בן שלושים כאשר נעשה למלך.‏ הוא מלך בחברון שבע שנים וחצי.‏ כמה מבניו שנולדו שם היו אמנון,‏ אבשלום ואדוניהו.‏

הגיע הזמן שדוד ואנשיו יעלו כדי לכבוש את העיר היפה ירושלים.‏ יואב,‏ בן אחר של צרויה,‏ אחות־דוד,‏ נלחם בראש הצבא.‏ לכן,‏ דוד גמל לו על כך ומינה אותו לשר־הצבא שלו.‏ מאז התחיל דוד למלוך בירושלים.‏