האדם מאבד את גן העדן

זמן רב לפני שברא אלוהים את האדם,‏ הוא ברא המוני יצורים רוחניים סמויים מן העין — מלאכים.‏ מלאך מרדן אחד,‏ אשר לימים נודע בכינויו ”‏השטן”‏,‏ ניסה בגן עדן לשדל בעורמה את חוה להפר את מצוות אלוהים ולאכול מפרי העץ האסור.‏

השטן דיבר אליה באמצעות נחש ורמז שאלוהים מונע ממנה ומבעלה דבר נחשק.‏ מלאך זה אמר לחוה שהיא ובעלה לא ימותו אם יאכלו מן הפרי האסור.‏ בזאת טען השטן שאלוהים שיקר לילדיו הארציים.‏ אותו מתעה הציג את האי־ציות לאלוהים כדבר מושך שיוביל להארה ולחירות.‏ אך היה זה שקר — השקר הראשון שנאמר אי־פעם עלי אדמות.‏ הסוגיה האמיתית שעמדה על הפרק נגעה לריבונותו של אלוהים,‏ כלומר לשלטונו העליון — אם יש לאלוהים הזכות לשלוט ואם הוא מפעיל זכות זו באופן צודק ולטובתם המרבית של נתיניו.‏

חוה האמינה לשקר של השטן.‏ היא החלה לחמוד את הפרי ולבסוף גם אכלה ממנו.‏ לאחר מכן נתנה ממנו לבעלה וגם הוא אכל.‏ בזאת הם הפכו לחוטאים.‏ מעשה זה,‏ שלכאורה נראה כדבר פעוט,‏ היה בעצם מרד.‏ כאשר בחרו אדם וחוה להפר בזדון את מצוותו של אלוהים,‏ הם דחו את שלטונו של הבורא אשר נתן להם הכול,‏ לרבות חיים מושלמים.‏

אלוהים שפט את המורדים על מעשיהם.‏ הוא הבטיח שיבוא זרע,‏ הגואל,‏ אשר ישמיד את השטן,‏ שעמד מאחורי הנחש.‏ אלוהים עיכב לזמן מה את ההוצאה לפועל של עונש המוות שחרץ על אדם וחוה,‏ ובזאת גילה רחמים כלפי צאצאיהם שטרם נולדו.‏ לילדיהם היה יסוד לתקווה,‏ משום ששליחו של אלוהים היה עתיד לבטל את ההשלכות הטרגיות שנבעו מן המרד בגן עדן.‏ האופן המדויק שבו נועדה להתממש מטרת אלוהים באשר למושיע זה,‏ וכן גם זהותו של המושיע שיישלח,‏ נחשפו בהדרגה עם כתיבת המקרא.‏

אלוהים גירש את אדם וחוה מגן עדן,‏ ומאז ואילך הם נאלצו להתקיים בעמל ויזע מן האדמה שמחוץ לגן עדן.‏ חוה הרתה וילדה את קין בכורם.‏ לאדם וחוה נולדו עוד בנים ובנות,‏ כולל הבל ושֵת,‏ שהיה מאבות אבותיו של נוח.‏

‏(‏מבוסס על בראשית פרקים ג׳ עד ה׳;‏ ההתגלות י״ב:‏9‏)‏