איוב נוצר את תומתו

האם האדם יוכל להישאר נאמן לאלוהים אם ייבחן עד קצה גבול יכולתו ואם נראה שהצייתנות אינה מביאה כל תועלת חומרית?‏ שאלה זו הועלתה — וגם זכתה למענה — במקרה של איש בשם איוב.‏

בשעה שבני ישראל היו עדיין במצרים,‏ איוב,‏ קרוב משפחה של אברהם,‏ התגורר באזור הנמצא כיום בחצי האי עֲרָב.‏ באחד הימים התכנסו מלאכי השמיים לפני אלוהים,‏ וגם השטן המרדן בא בתוכם.‏ לנגד כל באי האסיפה השמימית הביע יהוה אמון בעבדו הנאמן איוב.‏ יהוה אף אמר שאין עוד איש תומה כדוגמת איוב.‏ השטן,‏ לעומת זאת,‏ טען שאיוב משרת את אלוהים רק משום שאלוהים בירך אותו והגן עליו.‏ אם יילקח ממנו כל מה שברשותו,‏ הצהיר השטן,‏ יקלל איוב את אלוהים.‏

אלוהים התיר לשטן לקחת מאיוב תחילה את עושרו ואת ילדיו ואחר כך גם את בריאותו.‏ איוב לא היה מודע למעורבותו של השטן במה שהתרחש,‏ ולא יכול היה להבין מדוע מרשה אלוהים שכל הצרות הללו יפקדו אותו.‏ בכל זאת,‏ איוב לא פנה עורף לאלוהים.‏

שלושה שהתיימרו להיות חבריו של איוב באו לבקרו.‏ בסדרת נאומים הממלאים עמודים רבים בספר איוב,‏ הם ניסו לשכנע את איוב בטיעון השגוי שאלוהים מעניש אותו על חטאים נסתרים.‏ הם אפילו טענו שאלוהים אינו שבע רצון ממשרתיו ושאין לו אמון בהם.‏ איוב דחה את נימוקיהם המוטעים.‏ הוא הצהיר נחרצות על נחישותו לנצור את תומתו עד מוות!‏

יחד עם זאת,‏ איוב שגה בכך שהתרכז יתר על המידה בחיפוש צידוקים עבור עצמו.‏ איש צעיר יותר,‏ אליהוא,‏ שהקשיב לחילופי הדברים,‏ נשא אז את דברו.‏ אליהוא הוכיח את איוב על שלא הביא בחשבון את העובדה שהצדקת ריבונותו של יהוה אלוהים חשובה בהרבה מהצדקת אדם כלשהו.‏ אליהוא גם גער קשות בידידי השווא של איוב.‏

אז דיבר יהוה אלוהים אל איוב ותיקן את גישתו.‏ הוא הצביע בפניו על רבים מפלאי הבריאה והעביר לו שיעור בקטנות האדם בהשוואה לגדולת אלוהים.‏ איוב קיבל בענווה את התיקון מאלוהים.‏ כאל ”‏רחום וחנון”‏ השיב יהוה לאיוב את בריאותו,‏ העניק לו פי שניים מעושרו הקודם ובירך אותו בעשרה ילדים (‏יעקב ה׳:‏11‏)‏.‏ איוב שמר נאמנות ליהוה בניסיון קשה,‏ ובזאת השיב תשובה ניצחת לטענתו של השטן,‏ לפיה בני אדם לא יישארו נאמנים לאלוהים בשעת מבחן.‏

‏(‏מבוסס על ספר איוב‏)‏