38 שלושת העברים
הם ”השביתו את כוח האש”
חנניה, מישאל ועזריה — ששמותיהם שונו לשדרך, מישך ועבד נגו — נמצאים כעת בבבל. הם עומדים מול מבחן אמונה מסכן חיים, אך דניאל חברם הקרוב אינו נמצא איתם. אין ספק שתמיכתו של אדם נאמן זה חסרה להם מאוד. כיצד העניינים התפתחו? בואו נראה.
הכול התחיל כשנבוכדנאצר הכין צלם זהב ענק. הוא היה בגובה של בניין בן תשע קומות וברוחב של כמעט שלושה מטרים. המלך ארגן חגיגה גדולה כדי לחנוך את הצלם ודרש מכל אנשי הממשל לנכוח בטקס. גם שלושת העברים היו צריכים לציית לצו המלך ולהגיע למקום.
כשהכרוז הכריז בקול את הנחיות המלך, השתררה דממה בקהל. קודם כול, תישמע מוזיקה, ככל הנראה במטרה להצית רגשות בנוכחים. אחרי כן, על הקהל ”ליפול ארצה ולסגוד לצלם”. שלושת העברים ידעו שעבודת אלילים אינה מקובלת על יהוה. אם כן, מה הם יעשו? (שמ׳ כ׳:4, 5).
חייהם היו בסכנה כשהופעל עליהם לחץ להשתתף בפולחן אלילי לעיני קהל עצום
מייד כשהחלה המוזיקה, כל הקהל נפל ארצה והשתחווה לצלם. אבל שלושת הצעירים המשיכו לעמוד, וכל העיניים היו נעוצות בהם. כמה מהכשדים ניצלו את ההזדמנות כדי להשמיץ את שלושת היהודים הצעירים ואמרו לנבוכדנאצר: ”אנשים אלה לא כיבדו אותך, המלך. את האלים שלך הם אינם עובדים, ולצלם הזהב שהקמת הם מסרבים לסגוד”. המלך ציווה להביא אותם אליו ושאל בכעס אם יש אמת בהאשמות האלה, אך הוא לא נתן להם לענות והחל לאיים עליהם. הוא אמר שיש להם הזדמנות אחרונה לציית, ואם לא יעשו זאת, הם ’יושלכו מייד לתוך כבשן האש הבוערת’. המלך אף התרברב ששום אל לא יצליח להציל אותם מידיו.
חנניה, מישאל ועזריה לא היססו לרגע ואמרו למלך ש”אם כך צריך להיות”, אלוהיהם יכול להציל אותם מהמוות האכזרי הזה. הם הוסיפו: ”וגם אם לא יעשה זאת, דע לך, המלך, כי לא נעבוד את האלים שלך ולא נסגוד לצלם הזהב שהקמת”. נבוכדנאצר התמלא זעם. הוא ציווה שיחממו את הכבשן מעבר לרגיל, יקשרו את שלושת הבחורים וישליכו אותם אל האש. הכבשן היה כל כך לוהט שהלהבות הרגו את מי שהשליכו את הבחורים לתוך האש.
ואז נבוכדנאצר ראה משהו שעורר בו בהלה. בין הלהבות הוא הבחין בארבעה גברים ולא בשלושה. הם התהלכו בתוך האש, אך לא נפגעו ממנה. המלך אמר שהאיש הרביעי ”נראה כמו בן האלים”. נבוכדנאצר התקרב ככל האפשר לפתח הכבשן וקרא להם לצאת החוצה.
דמיין את קולות הפליאה וההשתאות שהשמיעו האנשים כשראו את שלושת הבחורים יוצאים מהכבשן ללא פגע. הם כבר לא היו כבולים, גופם ובגדיהם לא ניזוקו מהאש, ואפילו לא היה להם ריח של עשן. נבוכדנאצר היה אחוז תדהמה. הוא שיבח את שלושת העברים על כך שצייתו לאלוהיהם והכריז: ”הם בטחו בו ועברו על פקודת המלך והיו מוכנים למות ובלבד שלא לשרת או לעבוד כל אל זולת אלוהיהם”.
המלך הגאוותן היה צריך להכיר בכך שיהוה הוא האל העליון. הוא ציווה שכל מי שידבר נגד יהוה ברחבי האימפריה יומת. בנוסף, הוא קידם את שלושת העברים והעניק להם מעמד גבוה יותר. אך חשוב מכך, יהוה לא שכח את אמונתם. מאות שנים לאחר מכן, השליח פאולוס הזכיר בהשראת רוח הקודש את מי ש”השביתו את כוח האש” תודות לאמונתם יוצאת הדופן. יכול מאוד להיות שכאשר הוא כתב את המילים האלה, הוא חשב על אומץ ליבם של חנניה, מישאל ועזריה.
קרא מתוך המקרא:
שאלה לדיון:
כיצד חנניה, מישאל ועזריה גילו אומץ?
למחקר מעמיק
1. כיצד תגליות ארכיאולוגיות תומכות בכתוב בדניאל פרק ג׳? (מ23.07 31) א
© The Trustees of the British Museum. Licensed under CC BY-NC-SA 4.0. Source. Modifications: Box added
תמונה א: שמו של נבוכדנאצר חקוק על גבי לבנה
2. מה ככל הנראה הייתה משמעות השמות הבבליים שניתנו לשלושת העברים? (נב 35 §14)
3. מה מצביע על כך שנבוכדנאצר היה אדם אדוק מבחינה דתית? (נב 69 §3) ב
תמונה ב: נבוכדנאצר בנה ושיקם מקדשים של אלים בבליים רבים
4. מדוע אנשים ממגוון עמים, אומות ושפות שסגדו לאלים משלהם, היו מוכנים להשתחוות לצלם של נבוכדנאצר? (דנ׳ ג׳:7; נב 73 §10)
למד מדוגמתם
בהתחלה שלושת העברים נשארו נאמנים וסירבו לאכול מאכלים מסוימים. בהמשך הם שמרו על נאמנות אל מול מבחן אמונה גדול יותר כשחייהם היו בסכנה. מה זה מלמד אותנו לגבי החשיבות להיות נאמנים גם בדברים שנראים קטנים? (לוקס ט״ז:10) ג
תמונה ג
כשאנו חווים רדיפות, כיצד נוכל לחקות את התכונות הבאות שגילו שלושת העברים? (דנ׳ ג׳:16–18)
ענווה
כבוד
נאמנות
איך נוכל לחקות את אומץ הלב של שלושת העברים?
ראה את התמונה הגדולה
מה הפרק הזה מלמד אותי על יהוה?
איך הפרק הזה משתלב עם מטרתו של יהוה?
מה הייתי רוצה לשאול את חנניה, מישאל ועזריה לאחר שיקומו לתחייה?
למד עוד
כיצד משיחי יכול לשמור על עמדתו הניטרלית במהלך טקס לאומני ועדיין לנהוג בצורה מכבדת?
קרא את המאמר הבא כדי להפיח חיים בסיפור ונסה למצוא לקחים נוספים.