במי מצדד אלהים?
לאחרונה דיווח העיתון ”ברזיל הראלד” כיצד קבוצת הכדורגל ’אתלטיקו’, מהעיר בלו־הוריזונטי, חגגה בקולניות את נצחונה על קבוצת ’פלומיננסי’, מריו דה־ז’נירו. אך, ה”הראלד” ציין שארבעה שחקנים מקבוצת אתלטיקו, ”שלאחרונה המירו דתם לפרוטסטנטים, פרשו הצידה, פתחו את כתבי־הקודש והודו לאלהים על שעזר להם להביס את פלומיננסי.”
האם הגיוני לבקש מאלהים, או להודות לו על ניצחון מעין זה? למי על אלהים להיעתר, כאשר אנשים כנים משני הצדדים מתפללים לניצחון? בהתייחסו לכך, הרחיב ”ברזיל הראלד” את השאלה והיקשה: ”שוב מתעוררת השאלה ששואלים, תדירות, אנשים שאינם כה לאומניים בעת מלחמה: מה יש לאלהים נגד הצד השני – במקרה זה, נגד קבוצת ’פלומיננסי’ של ריו, על שהוא מצדד בקבוצת ’אתלטיקו’? יתכן שאנשים יראי־שמים אלה מגזימים קימעה בהתעניינותו של אלהים בתוצאות משחקי הכדורגל – ואפילו במלחמות בין עמים.”
כמובן, אין לתלות באלהים את הניצחון או התבוסה באירועי־ספורט, או במלחמות עקובות־מדם, שאנשים המתקראים דתיים מנהלים זה נגד זה. יש להשיב לאלה המתפללים לאלהים שיצדד בהם, כשם שהשיב אלהים לעמו הקדום שסטה מדרך הישר: ”ובפרשכם כפיכם, אעלים עיני מכם. גם כי תרבו תפילה, אינני שומע; ידיכם דמים מלאו.” במקום לצדד במלחמותיהם של בני־אדם, על יראי־אלהים האמיתיים לנקוט עמדה נייטרלית ולהתפלל לבוא מלכות אלהים. – ישעיהו א׳:15, 16; ב׳:4; תהלים קמ״ה:10–13.