ישוע — חייו ושליחותו
הוראה נוספת ביום השביעי של החג
היום השביעי והאחרון של חג־הסוכות היה עדיין בעיצומו. ישוע לימד בשטח בית־המקדש המכונה ”לישכת האוצר”, שהיה כנראה חלק מעזרת הנשים שם עמדו התיבות שבהן שמו באי־ההיכל את תרומותיהם.
במהלך החג, נערך מדי לילה באיזור זה של בית־המקדש טקס הארה מרשים. ארבע מנורות ענקיות הוצבו במקום, ולכל אחת מהן ארבע קערות גדולות, מלאות־שמן. האור שהפיצו שש־עשרה קערות־השמן הבוערות, היה חזק דייו להאיר בלילה את כל הסביבה למרחק רב. הדברים שישוע אמר שם נועדו להזכיר למאזיניו מראה זה. ”אני אור העולם”, הכריז. ”איש ההולך אחרי לא יתהלך בחושך, אלא אור החיים יהיה לו”.
הפרושים יצאו נגדו באמרם: ”אתה מעיד על עצמך; עדותך איננה נאמנה”.
בתשובה, אמר ישוע: ”גם אם אני מעיד על עצמי עדותי נאמנה, כי יודע אני מאין באתי ולאן אני הולך. אבל אתם אינכם יודעים מאין אני בא או לאן אני הולך”. והוסיף: ”אני הוא המעיד על עצמי וגם האב אשר שלחני מעיד עלי”.
”איפה אביך?” דרשו הפרושים לדעת.
”גם אותי גם את אבי אינכם מכירים”, השיב ישוע. ”אילו היכרתם אותי, גם את אבי הייתם מכירים”. חרף רצון הפרושים לעצור את ישוע, לא נגע בו איש.
”אני הולך”, אמר ישוע פעם נוספת. ”אל אשר אני הולך אינכם יכולים לבוא”.
אז, תהו מאזיניו: ”האם יהרוג את עצמו, שהרי הוא אומר, ’אל אשר אני הולך אינכם יכולים לבוא’?”
”אתם מלמטה”, הסביר ישוע. ”אני מלמעלה. אתם מן העולם הזה; אני אינני מן העולם הזה”. ואז הוסיף: ”אם אינכם מאמינים כי אני הוא, מות תמותו בחטאיכם”.
ישוע התייחס, כמובן, לקיומו הקדם־אנושי ולעובדה שהוא המשיח המובטח. אף־על־פי־כן, שאלוהו, ללא ספק בבוז רב: ”מי אתה?”
לנוכח התנגדותם, השיב ישוע: ”מדוע בכלל אני מדבר אליכם?” בכל זאת, המשיך ואמר: ”שולחי אמת ואני את אשר שמעתי ממנו, זאת אני מדבר אל העולם”. והלאה אמר להם: ”כאשר תרימו את בן־האדם אז תדעו כי אני הוא וכי אינני עושה דבר מתוך עצמי, אלא על־פי מה שלימדני אבי — את זאת אני מדבר. ושולחי הריהו איתי. הוא לא עזבני לבדי, כי את הטוב בעיניו אני עושה תמיד”.
כשאמר ישוע את הדברים האלה, החלו רבים להאמין בו. לאותם אנשים אמר: ”אם תעמדו בדברי, תלמידי אתם באמת; ותדעו את האמת והאמת תשחרר אתכם”.
”זרע אברהם אנחנו”, הגיבו המתנגדים, ”ומעולם לא היינו משועבדים לאיש. מדוע אתה אומר, ’בני חורין תהיו’?”
אף־על־פי שהיהודים היו נתונים תדירות בידי שלטונות זרים, הם לא הכירו באף אחד מן השליטים כאדונם. הם סירבו להיקרא עבדים. אולם, ישוע הצביע על כך שהם אכן היו עבדים. באיזה מובן? ”אמן אמן אני אומר לכם”, המשיך ישוע, ”כל עושה חטא עבד הוא לחטא”.
סירובם להכיר בשיעבודם לחטא, העמיד אותם במצב מסוכן. ”ואין העבד שוכן בבית לעולם”, הסביר ישוע. ”הבן שוכן בו לעולם”. מאחר שלעבד אין זכויות ירושה, רובצת עליו הסכנה שישולח בכל עת. רק הבן שנולד, או שאוּמץ, רשאי להישאר באותו בית ”לעולם”, כלומר, לכל ימי חייו.
”לכן אם הבן משחרר אתכם”, המשיך ישוע ואמר: ”באמת בני חורין תהיו”. לפיכך, האמת המשחררת אנשים היא האמת בנוגע לבן, ישוע המשיח. רק בזכות הקרבת חיי־האנוש המושלמים שלו כקרבן־כופר, יכול הוא לשחרר אנשים מן החטא הנושא בכנפיו את המוות. יוחנן ח׳:12–36.
(מקור המאמר: 1988/5/1)
◆ היכן לימד ישוע ביום השביעי של החג? מה אירע שם בשעות הלילה, וכיצד נגע הדבר למה שלימד ישוע?
◆ מה אמר ישוע על מוצאו, ומה מגלה הדבר על זהותו?
◆ באיזה מובן היו היהודים עבדים, אך איזו אמת יכולה היתה לשחררם?