מותו של ישוע נושא שנוי במחלוקת

בחג־הפסח של שנת 33 לספירה,‏ הוצאו להורג שלושה גברים.‏ שלושתם נגררו לאתר מחוץ לחומות ירושלים,‏ והוּמתו באחת השיטות המייסרות והמשפילות ביותר:‏ הוקעה על עמוד־עץ.‏ הוצאה־להורג בדרך זו היתה שכיחה בתקופת שלטון הרומים,‏ ולכן ניתן היה לצפות שאותו מאורע שהתרחש באותו חג־הפסח יישכח זה מכבר.‏ אך,‏ אחד מהאנשים שהוצאו להורג היה ישוע המשיח.‏ מותו הוביל למחלוקת ולשינויים רבי־חשיבות בתחום הדת.‏

כמעט אלפיים שנה חלפו מאז,‏ ולכן אפשר שתתייחס אליו כאל היסטוריה קדומה גרידא.‏ אולם,‏ האם אתה מודע לכך שהמחלוקת שהתעוררה אותה עת,‏ טרם יוּשבה?‏

כשם שידוע לך,‏ ודאי,‏ מיליונים מאמינים בכך שישוע מת למענם.‏ הם מאמינים בכל לבם שמותו של ישוע היווה את המפתח לישועתם ולסליחת חטאיהם,‏ ושמותו הינו האמצעי לגאולה.‏ למרבה ההפתעה דיווח מאמר שהתפרסם בכתב־העת Anglican Theological Review (‏הסקירה התיאולוגית של הכנסיה האנגליקנית)‏ שעיקר־אמונה אהוּד זה,‏ הינו ”‏בצרות”‏,‏ ושאותן ”‏צרות”‏,‏ מקורן במנהיגי־דת.‏

כתב־העת הסקירה התיאולוגית של הכנסיה האנגליקנית הסביר:‏ ”‏עיקר־אמונה נוצרי זה בנושא הישועה מן החטא הינו בצרות עקב הספקות שהתעוררו באשר למהימנות יסודותיו המקראיים,‏ הניסוח המסורבל של מושג זה העמוס ברעיונות חולפים.‏.‏.‏,‏ והתבטאותו ברוחניות המודרנית שלבשה צורה של רגשנות אישית ושל צדקנות־עצמית סלחנית”‏.‏ למעשה,‏ התיאולוגים הפרוטסטנטים והקתולים לא הצליחו להגיע להסכמה כלשהי בנוגע למשמעות מותו של המשיח.‏

אתה עשוי לחוש שאלה הם לא יותר מאשר סיכסוכים בקרב חוקרים תיאולוגיים,‏ ולכן אין הדבר נוגע לחייך.‏ אולם,‏ חשוב על כך:‏ אם מות ישוע אכן קשור למעמדך בפני אלהים ולתקוותך לחיי־נצח (‏בשמים או בכל תחום אחר)‏,‏ אזי מחלוקת זו אכן תובעת את תשומת־לבך.‏

מדוע ממשיכים התיאולוגים להתווכח בנושא?‏ קח,‏ לדוגמה,‏ את הכנסיה הרומית־קתולית.‏ היא פסקה נחרצות ביחס לנצחיות נפש האדם ולשילוש.‏ אך,‏ למרבה הפלא,‏ הכנסיה עדיין הססנית בנושא הישועה שבאמצעות מות המשיח.‏ האנציקלופדיה הקתולית החדשה מודה:‏ ”‏הסברים רבים ושונים פוּתחו כדי להבהיר כיצד האדם נושע מרוע החטא והוּחזר לחסד אלהים.‏.‏.‏ אך אף אחד מההסברים לא הצליח לגמרי.‏ .‏.‏.‏ התיאולוגיה של קרבן־הכופר אינה שלֵמה מכמה בחינות,‏ וממשיכה להוות בעיה תיאולוגית”‏.‏

אם כן,‏ אין בכך כל הפתעה להיווכח שמתוך מיליונים החוזרים ומצהירים ברגשנות ש’‏ישוע מת למעננו’‏,‏ למעטים בלבד יש יותר ממושג קלוש באשר למשמעות הדבר.‏ כשם שמנסח זאת אותו כתב־עת הסקירה התיאולוגית של הכנסיה האנגליקנית‏:‏ ”‏כשמתבקש.‏.‏.‏ הנוצרי המאמין לעשות כן,‏ על־פי־רוב אינו מסוגל לצטט את המקור המקראי לעיקר־אמונה זה,‏ או להסבירו”‏.‏ כשהוטלה על באי־הכנסיות אמונה זו שאין הם מבינים אותה ואינם יכולים להסבירה,‏ מתקשים הם להבחין כיצד מותו של המשיח נוגע כלל לחייהם.‏

העובדה שהנצרות לא הצליחה להגדיר לעצמה עיקר־אמונה זה בנוגע לגאולה,‏ מתסכלת גם את מאמציה להביא את הבשורה המשיחית ליהודים,‏ להינדים,‏ לבודהיסטים ולאחרים.‏ בעוד שרבים מקרב אנשים אלה מעריצים ומכבדים רבים מעיקרי־האמונה שישוע לימד,‏ הבילבול הסובב את משמעות מותו של המשיח,‏ מהווה מחסום בדרך לאמונה.‏

האם משמעות מות המשיח אפופה במיסתורין,‏ ומעבר לתפיסתו של האדם?‏ או שמא יש לכך הסבר הגיוני המבוסס על המקרא?‏ שאלות אלה ראויות לשיקול דעתך,‏ כיון שכתבי־הקודש מכילים הצהרה מדהימה זו בנוגע למשיח:‏ ”‏לא יאבד כל המאמין בו,‏ אלא ינחל חיי עולם”‏.‏ — יוחנן ג׳:‏16‏.‏