‏”‏הלא במחיר נקניתם”‏

‏”‏הלא במחיר נקניתם,‏ לכן כבדו את אלהים בגופכם”‏.‏ — קורינתים א׳.‏ ו׳:‏20‏.‏

1,‏ 2.‏ (‏א)‏ מה פתח בפנינו את האפשרות להשתחרר מהמוות?‏ (‏ב)‏ מה נדרש על־מנת להקנות תוקף חוקי לקרבנו של המשיח,‏ ומה היווה ”‏צל”‏ נבואי לכך?‏

‏”‏האֵל לנו אֵל למושעות”‏,‏ כתב מחבר התהלים,‏ ”‏וליהוה אדני למוות תוצאות [‏או מוצא]‏”‏.‏ (‏תהלים ס״ח:‏21‏)‏ הקרבן של ישוע המשיח פתח בפנינו ’‏מוצא’‏ זה.‏ אך,‏ כדי להקנות לקרבן זה תוקף חוקי,‏ היה על המשיח להופיע אישית בפני אלהים עצמו.‏

² כניסת הכהן הגדול אל תוך קודש־הקודשים ביום־הכיפורים היוותה מעין ”‏צל”‏ נבואי לכך.‏ (‏ויקרא ט״ז:‏12–15‏)‏ ”‏אבל”‏,‏ כתב השליח פאולוס,‏ ”‏המשיח,‏ בבואו להיות כהן גדול.‏.‏.‏ ,‏ ובדמו הוא,‏ ולא בדם שעירים ועגלים,‏ נכנס אחת ולתמיד אל הקודש והשיג פדוּת עולמים;‏ הרי המשיח לא נכנס אל מקדש אשר נעשה בידי אדם ואשר הוא בבוּאה של האמיתי,‏ כי אם בא אל עצם השמים להיראות עתה בעדנו לפני האלהים”‏.‏ — עברים ט׳:‏11,‏ 12,‏ 24‏.‏

כוחו של הדם

3.‏ (‏א)‏ כיצד מתייחסים עובדי אלהים לדם,‏ ומדוע?‏ (‏ב)‏ מה מוכיח שלדם יש הכוח החוקי לכפר על חטאים?‏

³ מהו תפקידו של דם המשיח בישועתנו?‏ מאז ימי נוח,‏ עובדי אלהים האמיתיים ראו בדם דבר מקודש.‏ (‏בראשית ט׳:‏4–6‏)‏ הדם ממלא תפקיד חשוב בתהליך החיים,‏ ובנוגע לכך ציין המקרא ”‏כי נפש [‏או חייו של]‏ הבשר בדם היא”‏.‏ (‏ויקרא י״ז:‏11‏)‏ אם כן,‏ תורת משה דרשה שכאשר הוקרב בעל־חיים,‏ יישפך דמו לפני יהוה.‏ במקרים מסוימים,‏ הותז הדם על קרנות המזבח.‏ ברור,‏ אם כן,‏ שכוחו המכפר של הקרבן היה בדמו.‏ (‏ויקרא ח׳:‏15;‏ ט׳:‏9‏)‏ ”‏אכן על־פי התורה כמעט הכל מטוהר בדם,‏ ובלא שפיכת דם אין מחילה”‏.‏ — עברים ט׳:‏22‏.‏

4.‏ (‏א)‏ איזו מטרה שירתו ההגבלות שהטיל אלהים על השימוש בדם?‏ (‏ב)‏ איזו משמעות היתה לאופן בו הוּמת ישוע?‏

⁴ אין פלא,‏ איפוא,‏ שתחת התורה,‏ כל שימוש פסול בדם היה ראוי לעונש מוות!‏ (‏ויקרא י״ז:‏10‏)‏ כולנו יודעים שכאשר חומר כלשהו הופך לנדיר,‏ או כאשר מוטלות הגבלות חמורות על השימוש בו,‏ ערכו עולה.‏ המגבלה שיהוה הטיל על השימוש בדם הבטיחה,‏ אם כן,‏ שהדם ייראה לא כחומר בעל ערך רגיל,‏ אלא כדבר יקר,‏ בעל ערך רב.‏ (‏מעשי־השליחים ט״ו:‏29;‏ עברים י׳:‏29‏)‏ הדבר תאם את המטרה הנעלה שנועדה לדמו של המשיח.‏ לכן,‏ היה זה הולם שהמשיח מת בצורה שגרמה לדמו להישפך.‏ כך הוכח שהמשיח לא רק הקריב את גופו האנושי,‏ אלא אף ”‏הערה למוות נפשו”‏,‏ הקריב את חייו בתור אדם מושלם!‏ (‏ישעיהו נ״ג:‏12‏)‏ המשיח לא איבד את זכותו החוקית לחיים אלה עקב אי־שלימות,‏ ולכן לדמו השפוך היה ערך רב,‏ וניתן היה להגישו לאלהים לשם כפרת חטאי האנושות.‏

5.‏ (‏א)‏ מה נשא המשיח עימו אל שמי־השמים,‏ ומדוע?‏ (‏ב)‏ איזה סימן גלוי הוכיח שאלהים אכן קיבל את קרבן־הכופר של המשיח?‏

⁵ המשיח לא יכול היה לקחת את דמו הנוזלי לשמים.‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏50‏)‏ בעצם,‏ הוא נטל עימו את מה שסימל אותו דם,‏ היינו,‏ את ערכם החוקי של חייו כבן־אנוש מושלם,‏ אותם חיים שהקריב.‏ בנוכחות אלהים עצמו,‏ יכול היה הוא להציג רשמית את החיים האלה כקרבן־כופר בתמורה לאנושות החוטאת.‏ ההוכחה לכך שיהוה אכן קיבל את אותו קרבן,‏ נראתה בחג־השבועות של שנת 33 לספירה,‏ כאשר רוח־הקודש נחה על 120 תלמידים בירושלים.‏ (‏מעשי־השליחים ב׳:‏1–4‏)‏ באותו מעמד ’‏קנה’‏ המשיח את הגזע האנושי.‏ (‏גלטיים ג׳:‏13;‏ ד׳:‏5;‏ פטרוס ב׳.‏ ב׳:‏1‏)‏ מאז ואילך,‏ יכלה האנושות לזכות לברכות שנועדו לנבוע מקרבן־הכופר.‏

המוטבים הראשונים מקרבן־הכופר

6.‏ אילו הסדרים ערך אלהים כדי להעניק לנאמנים את הברכות שבקרבן־הכופר?‏

⁶ אך,‏ אין משמע הדבר שתוענק לאנושות מיד שלימות גופנית,‏ כיון שכל עוד האדם לא יתגבר על נטייתו לחטוא,‏ לא ישיג שלימות גופנית.‏ (‏רומיים ז׳:‏18–24‏)‏ כיצד ומתי ניתן יהיה להתגבר על החטא?‏ תחילה,‏ קבע אלהים שייבחרו 000,‏144 שישרתו יחד עם המשיח כ’‏כהנים לאלהינו,‏ שימלכו על [‏מעל]‏ הארץ’‏.‏ (‏ההתגלות ה׳:‏9,‏ 10;‏ ז׳:‏4;‏ י״ד:‏1–3‏)‏ דרכם,‏ תזכה האנושות בהדרגה לברכות הטמונות בקרבן־הכופר,‏ במהלך תקופה של אלף שנים.‏ — קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏24–26;‏ ההתגלות כ״א:‏3,‏ 4‏.‏

7.‏ (‏א)‏ מהי הברית החדשה,‏ מי הם הצדדים בה,‏ ומהי מטרתה?‏ (‏ב)‏ מדוע נדרש מותו של מישהו כדי להקנות תוקף לברית החדשה,‏ ומהו תפקידו של דם המשיח?‏

⁷ לקראת מטרה זו,‏ אותם 000,‏144 כהנים ומלכים ”‏נפדו מבני־אדם”‏.‏ (‏ההתגלות י״ד:‏4‏)‏ הדבר הושג באמצעות ”‏ברית חדשה”‏.‏ ברית זו מהווה חוזה בין יהוה אלהים לבין בני ”‏ישראל”‏ הרוחני,‏ ומטרתה המוגדרת היא,‏ שהם ישרתו כמלכים וככהנים.‏ (‏ירמיהו ל״א:‏31–34;‏ גלטיים ו׳:‏16;‏ עברים ח׳:‏6–13;‏ פטרוס א׳.‏ ב׳:‏9‏)‏ אך,‏ כיצד אפשר הדבר שאלהים יכרות ברית עם בני־אדם בלתי־מושלמים?‏ כדי להבהיר זאת,‏ התייחס פאולוס כדוגמה אל תוקפה של צוואה,‏ והסביר:‏ ”‏הן בהימצא צוואה צריך שיאוּשר דבר מותו של בעל־הצוואה;‏ כי רק במות המת תיכון הצוואה,‏ ואין לה תוקף כל עוד חי בעל־הצוואה”‏.‏ (‏עברים ט׳:‏16,‏ 17‏)‏ בדומה לכך,‏ מותו של המשיח היקנה תוקף לברית שנכרתה בין אלהים לבין בני־אדם לא־מושלמים.‏

8,‏ 9.‏ מהו הקשר בין קרבן־הכופר לברית החדשה?‏

⁸ לפיכך,‏ קרבן־הכופר הוא עיקר־יסוד לברית החדשה,‏ בה ישוע משמש מתווך.‏ פאולוס כתב:‏ ”‏הן אחד האלהים,‏ ואחד המתווך בין אלהים לבני־אדם — האדם המשיח ישוע,‏ אשר נתן את עצמו כופר בעד הכל.‏ זאת העדות בעיתותיה”‏.‏ (‏טימותיוס א׳.‏ ב׳:‏5,‏ 6‏)‏ מלים אלה מתייחסות בעיקר ל־000,‏144,‏ איתם נכרתה הברית החדשה.‏

⁹ כאשר אלהים כרת את ברית־התורה עם עם־ישראל הגשמי,‏ ברית זו קיבלה תוקף חוקי רק עם שפיכת דמם של בעלי־חיים כקרבנות.‏ (‏עברים ט׳:‏18–21‏)‏ במקביל לכך,‏ כדי שהברית החדשה תיעשה תקפה,‏ על המשיח היה לשפוך את ”‏דם הברית”‏.‏ (‏מתי כ״ו:‏28;‏ לוקס כ״ב:‏20‏)‏ כאשר המשיח החל לפעול הן ככהן הגדול והן כ”‏מתווך לברית חדשה”‏,‏ אלהים ייחס את ערך דמו של ישוע לאלה שנועדו לזכות לחלק בברית החדשה,‏ כשהעניק להם,‏ באופן חוקי,‏ מעמד של צדקה בעודם בני־אנוש.‏ (‏עברים ט׳:‏15;‏ רומיים ג׳:‏24;‏ ח׳:‏1,‏ 2‏)‏ אזי יכול היה אלהים לקבלם כצד בברית החדשה,‏ כמיועדים לכהן כמלכים וכהנים שמימיים!‏ בתור המתווך והכהן הגדול שלהם,‏ ישוע מסייע להם לשמור על מעמד טהור בפני אלהים.‏ — עברים ב׳:‏16;‏ יוחנן א׳.‏ ב׳:‏1,‏ 2‏.‏

‏”‏לקבץ.‏.‏.‏ את מה שבארץ”‏

10,‏ 11.‏ (‏א)‏ כיצד ערכו של קרבן־הכופר יוּחס לאחרים מלבד המשיחיים המשוחים?‏ (‏ב)‏ מי מתוארים כ”‏המון רב”‏,‏ ולאיזה מעמד בפני אלהים זוכים הם?‏

¹⁰ האם רק המשיחיים המשוחים זוכים לכפרה,‏ לסליחת חטאיהם?‏ ברור שלא,‏ מפני שאלהים מְרַצֵה אל עצמו גם את כל השאר באמצעות הדם שנשפך בעמוד־ההוקעה,‏ כשם שנאמר בקולוסים א׳:‏14,‏ 20‏.‏ הדבר כולל ”‏את מה שבשמים”‏,‏ היינו,‏ ה־000,‏144,‏ וכן גם ”‏את מה שבארץ”‏,‏ כלומר,‏ את אלה שתוחלתם לחיים עלי־אדמות,‏ כבני־אנוש אשר ייהנו מחיים מושלמים בגן־עדן עלי־אדמות.‏ (‏אפסיים א׳:‏10‏)‏ במיוחד מאז שנת 1935,‏ נעשו מאמצים מוגברים לקבץ אנשים אלה.‏ ההתגלות ז׳:‏9–17 מתארם כ”‏המון רב”‏ של אנשים החבים את ישועתם ”‏לאלהים ולשה”‏.‏ עדיין יהיה עליהם להינצל מ”‏הצרה הגדולה”‏ ותחת הנהגתם לבוא ”‏אל מבועי מים חיים”‏,‏ כיון שההתגלות כ׳:‏5 מראה שהם ייזכו לחיים במלואם,‏ כלומר,‏ לחיי אנוש מושלמים,‏ רק בתום אלף שנות שלטון המשיח.‏ אלה אשר יעברו אז את המבחן הסופי במעמדם כבני־אדם מושלמים,‏ ייחשבו כצדיקים,‏ וייזכו לחיי־נצח עלי־אדמות.‏ — ההתגלות כ׳:‏7,‏ 8‏.‏

¹¹ אף־על־פי־כן,‏ במובן ראשוני,‏ חברי אותו ”‏המון רב”‏ כבר ”‏כיבסו את גלימותיהם והלבינו אותן בדם השה”‏.‏ (‏ההתגלות ז׳:‏14‏)‏ לגביהם,‏ אין המשיח משמש מתווך ’‏הברית החדשה’‏,‏ אך,‏ בכל זאת,‏ מפיקים הם תועלת מברית זו,‏ באמצעות פעילותה של מלכות אלהים.‏ המשיח משמש להם גם ככהן גדול,‏ אשר דרכו יהוה מייחס להם את ערכו של קרבן־הכופר,‏ כך שכעת הם נחשבים לצדיקים ועקב כך לזכות ביחסי ידידות עם אלהים.‏ (‏השווה יעקב ב׳:‏23‏.‏)‏ במהלך אלף שנות שלטון המשיח,‏ הם ישוחררו בהדרגה ”‏משיעבוד הכיליון [‏ולבסוף]‏ אל החירות והכבוד של הבנים לאלהים”‏.‏ — רומיים ח׳:‏21‏.‏

12.‏ על סמך מה ניהל אלהים מגעים עם אנשים נאמנים בתקופה הטרום־משיחית?‏

¹² באשר למעמדם בפני אלהים,‏ נראה,‏ אולי,‏ שחברי ’‏ההמון הרב’‏ אינם שונים מעובדי אלהים הטרום־משיחיים.‏ אך,‏ בעבר ניהל אלהים מגעים עם עובדיו על סמך קרבן־הכופר שעתיד היה להינתן.‏ (‏רומיים ג׳:‏25,‏ 26‏)‏ הם נהנו מסליחת חטאיהם באופן סימלי בלבד.‏ (‏תהלים ל״ב:‏1,‏ 2‏)‏ במקום שהקרבת בעלי־החיים בעצם שיחררה אותם מ”‏הכרת חטא”‏,‏ היא היוותה לגביהם ”‏זכרון חטאים”‏.‏ — עברים י׳:‏1–3‏.‏

13.‏ מה הם היתרונות מהם אנו נהנים כיום,‏ לעומת עובדיו הטרום־משיחיים של אלהים?‏

¹³ אך,‏ הדבר שונה בנוגע למשיחיים בימינו.‏ הם עובדים את אלהים על־יסוד קרבן־הכופר אשר כבר שולם!‏ באמצעות הכהן הגדול שלהם,‏ הם קרבים ”‏בביטחון אל כס החסד לקבל רחמים”‏.‏ (‏עברים ד׳:‏14–16‏)‏ התרצוּתם אל אלהים אינה התפתחות שהם מקווים לה,‏ אלא מציאות עכשווית!‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ה׳:‏20‏)‏ כשהם תועים מדרך הישר,‏ הם יכולים לזכות לסליחה אמיתית.‏ (‏אפסיים א׳:‏7‏)‏ הם נהנים ממצפון טהור.‏ (‏עברים ט׳:‏9;‏ י׳:‏22;‏ פטרוס א׳.‏ ג׳:‏21‏)‏ ברכות אלה מהוות מעין ’‏קורטוב’‏ מאותו חופש מפואר,‏ שהוא כבר מנת־חלקם של בני־האלהים,‏ ואשר עובדי יהוה ייזכו לו בעתיד!‏

עומק חכמתו ואהבתו של אלהים

14,‏ 15.‏ כיצד קרבן־הכופר מעלה על נס את חכמתו של יהוה,‏ שאין לה חקר,‏ ובנוסף לכך את צדקתו ואהבתו?‏

¹⁴ איזו מתנה נפלאה מיהוה הוא קרבן־הכופר!‏ קל להבין אותו,‏ אמנם,‏ אולם הוא עמוק דייו כדי לעורר פליאה אצל המשכילים ביותר.‏ סקירתנו את דרך פעולתו של קרבן־הכופר רק גירדה את פני שטח הנושא.‏ אך,‏ אנו משתתפים עם השליח פאולוס בקריאתו:‏ ”‏מה עומק עושר האלהים,‏ מה עומק חכמתו ודעתו!‏ אין חקר למשפטיו ואין משיג את דרכיו”‏.‏ (‏רומיים י״א:‏33‏)‏ חכמת יהוה מתבטאת בכך שבפעולה אחת הושיע את האנושות והצדיק את ריבונותו.‏ באמצעות קרבן־הכופר,‏ ”‏נגלתה צדקת האלהים.‏.‏.‏ אשר האלהים שם אותו [‏את המשיח]‏ לכפורת על־ידי אמונה בדמו”‏.‏ — רומיים ג׳:‏21–26‏,‏ הערת שוליים.‏

¹⁵ לא ניתן לבקר את אלהים על שסלח על חטאים שבוצעו בעבר על־ידי עובדיו הטרום־משיחיים.‏ בנוסף לכך,‏ לא ניתן להטיח ביקורת על כך שייחס מעמד של צדקה למשוחים כבניו או יחסי־ידידות לחברי ’‏ההמון הרב’‏.‏ (‏רומיים ח׳:‏33‏)‏ בשלמו מחיר כבד,‏ פעל אלהים בתואם עם עקרונות משפטיים,‏ על־פי ערכי הצדק,‏ בהפרכת כל טענות הכזב של השטן כשהצביע על יהוה כעל שליט בלתי־צודק!‏ כמו־כן,‏ אהבתו הלא־אנוכית של אלהים לברואיו הומחשה מעבר לכל ספק.‏ — רומיים ה׳:‏8–11‏.‏

16.‏ (‏א)‏ כיצד יישב קרבן־הכופר את המחלוקת בנוגע לנאמנותם של עובדי אלהים?‏ (‏ב)‏ כיצד מספק לנו קרבן־הכופר יסוד איתן לאמונה בעולם החדש רב־הצדק?‏

¹⁶ בנוסף לכך,‏ הדרך בה סיפק את קרבן־הכופר יישבה את המחלוקת באשר לנאמנותם של עובדי אלהים.‏ די היה בציותו של ישוע לבדו כדי להשיג זאת.‏ (‏משלי כ״ז:‏11;‏ רומיים ה׳:‏18,‏ 19‏)‏ אולם,‏ ניתן להוסיף על כך את דרך־חייהם של 000,‏144 המשיחיים,‏ אשר למרות התנגדות השטן,‏ הוכיחו נאמנות עד מוות!‏ (‏ההתגלות ב׳:‏10‏)‏ קרבן־הכופר מאפשר לאלה לזכות בחיי־אלמוות — בחיי אל־כיליון!‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏53;‏ עברים ז׳:‏16‏)‏ טענת השטן שעובדי אלהים אינם נאמנים הופכת למגוחכת ביותר!‏ קרבן־הכופר סיפק לנו גם בסיס מוצק לאמונה בהבטחות אלהים.‏ אנו מבחינים במערכת אמצעים לישועה המושתתת על יסוד חוקי איתן שהוא קרבן־הכופר.‏ (‏עברים ח׳:‏6‏)‏ עולם חדש רב־צדק,‏ אכן מובטח!‏ — עברים ו׳:‏16–19‏.‏

אל תחמיץ את מטרת הכופר

17.‏ (‏א)‏ כיצד מראים כמה שהחטיאו את מטרתו של קרבן־הכופר?‏ (‏ב)‏ מה יכול להניענו להישמר מפני טומאה מבחינה מוסרית?‏

¹⁷ כדי להפיק תועלת מקרבן־הכופר,‏ חיוני שנרכוש ידע,‏ נטפח אמונה ונחיה את חיינו בתואם עם ערכי המקרא.‏ (‏יוחנן ג׳:‏16;‏ י״ז:‏3‏)‏ אך,‏ מעטים יחסית מוכנים להתאמץ לעשות כן.‏ (‏מתי ז׳:‏13,‏ 14‏)‏ אפילו בקרב המשיחיים יש ’‏המקבלים לריק את חסד אלהים’‏.‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ו׳:‏1‏)‏ למשל,‏ במהלך השנים,‏ נודו אלפים מהקהילה המשיחית,‏ עקב אי־מוסריות מינית.‏ מה חבל,‏ לאור כל מה שיהוה והמשיח עשו עבורנו!‏ ההערכה לקרבן־הכופר תניע את הפרט להימנע מהמצב בו ”‏שכח כי טוּהר מחטאיו הראשונים”‏.‏ (‏פטרוס ב׳.‏ א׳:‏9‏)‏ בצורה הולמת ביותר,‏ איפוא,‏ הזכיר פאולוס למשיחיים:‏ ”‏הלא במחיר נקניתם,‏ לכן כבדו את אלהים בגופכם”‏.‏ (‏קורינתים א׳.‏ ו׳:‏20‏)‏ בזכרנו זאת,‏ נחוש בדחף עז לשמור על טוהרנו המוסרי!‏ — פטרוס א׳.‏ א׳:‏14–19‏.‏

18.‏ כיצד יוכל עדיין משיחי האשם בחטא חמור,‏ להפיק תועלת מקרבן־הכופר?‏

¹⁸ אך,‏ מה אם מישהו כבר אשם בחטא חמור?‏ עליו לנצל לטובה את האפשרות לזכות בסליחת חטאו,‏ בזכות קרבן־הכופר,‏ ובקבלו עזרה מזקני־קהילה אוהבים.‏ (‏יעקב ה׳:‏14,‏ 15‏)‏ אפילו אם יש צורך לנקוט בצעדים משמעתיים חמורים,‏ אל למשיחי המתחרט על מעשיו להישבר עקב הטלת המוסר.‏ (‏עברים י״ב:‏5‏)‏ כתבי־הקודש מכילים הבטחה נפלאה זו:‏ ”‏אם נתוודה על חטאינו,‏ נאמן הוא וצדיק לסלוח לנו את חטאינו ולטהר אותנו מכל עוולה”‏.‏ — יוחנן א׳.‏ א׳:‏9‏.‏

19.‏ כיצד יכול המשיחי להתייחס למעשי־החטא שביצע לפני שלמד את האמת?‏

¹⁹ לעתים,‏ עלול המשיחי להתייאש יתר־על־המידה בגלל חטאים שביצע בעבר.‏ ”‏לפני שלמדנו את האמת”‏,‏ כתב אח אחד,‏ תוך תחושת רפיון־ידיים,‏ ”‏אשתי ואנוכי נדבקנו במחלת המין,‏ הֶרפֶס.‏ לפעמים,‏ חשנו עצמנו טמאים,‏ וכמו זרים באירגונו הטהור של יהוה”‏.‏ נכון,‏ אמנם,‏ שיש אשר גם לאחר הפכם למשיחיים סבלו את תוצאות מישגי העבר שלהם.‏ (‏גלטיים ו׳:‏7‏)‏ אך,‏ אם החוטא מתחרט על מעשיו,‏ אין כל סיבה שיחוש טמא בעיני יהוה,‏ ככתוב:‏ ”‏דמו של המשיח יטהר.‏.‏.‏ את מצפוננו ממעשי מוות”‏.‏ — עברים ט׳:‏14‏.‏

20.‏ כיצד יכולה האמונה בקרבן־הכופר לשחרר את המשיחי מרגשות־אשם מיותרים?‏

²⁰ אכן,‏ האמונה בקרבן־הכופר יכולה לעזור לנו להשתחרר מתחושות אשם מיותרות.‏ אחות צעירה אחת הודתה:‏ ”‏אני נאבקת בהרגל האוננות הטמא מזה למעלה מ־11 שנים.‏ בשלב מסוים,‏ כמעט ועזבתי את הקהילה,‏ כיון שחשבתי שיהוה לעולם לא ירצה שאדם כה נתעב יזהם את קהילתו”‏.‏ אולם,‏ עלינו לזכור שיהוה ”‏טוב וסלח”‏,‏ כל עוד אנו נלחמים נמרצות ברע,‏ ואיננו נכנעים לו!‏ — תהלים פ״ו:‏5‏.‏

21.‏ כיצד על קרבן־הכופר להשפיע על הדרך בה אנו נוהגים באלה הפוגעים בנו?‏

²¹ קרבן־הכופר משפיע גם על הדרך בה אנו נוהגים בזולת.‏ למשל,‏ כיצד אתה נוהג כאשר אחיך המשיחי פוגע בך?‏ האם אתה מוכן תמיד לגלות סלחנות,‏ כדוגמת המשיח?‏ (‏לוקס י״ז:‏3,‏ 4‏)‏ האם אתה נוהג לפי הפסוק ”‏הייו מלאי רחמים וסילחו איש לרעהו כשם שאלהים סלח לכם במשיח”‏?‏ (‏אפסיים ד׳:‏32‏)‏ או שמא אתה נוטה לנטור טינה,‏ או לטפח תרעומת?‏ אין ספק שהתנהגות כגון זו היתה מחטיאה את מטרת קרבן־הכופר.‏ — מתי ו׳:‏15‏.‏

22,‏ 23.‏ (‏א)‏ כיצד יכול קרבן־הכופר להשפיע על תכלית חיינו ועל סגנון חיינו?‏ (‏ב)‏ לאיזו החלטה על כל משיחי להגיע באשר לקרבן־הכופר?‏

²² לבסוף,‏ הערכה לקרבן־הכופר צריכה להשפיע במידה ניכרת על תכלית חיינו וכמו־כן על סגנון חיינו.‏ פאולוס אמר:‏ ”‏במחיר נקניתם;‏ אל תשתעבדו לבני־אדם”‏.‏ (‏קורינתים א׳.‏ ז׳:‏23‏)‏ האם צרכים כלכליים — בית,‏ עבודה,‏ מזון,‏ לבוש — עדיין עומדים בראש מעייניך?‏ או שמא מבקש אתה בראשונה את המלכות,‏ תוך אמונה בהבטחת אלהים שיכלכל אותך?‏ (‏מתי ו׳:‏25–33‏)‏ האם אתה עמל קשה במקום־עבודתך,‏ אך בו בזמן אינך מקדיש זמן לתכניות רוחניות?‏ זכור,‏ המשיח ”‏נתן את עצמו בעדנו כדי.‏.‏.‏ לטהר לו עם סגולה חרוץ במעשים טובים”‏.‏ — טיטוס ב׳:‏14;‏ קורינתים ב׳.‏ ה׳:‏15‏.‏

²³ ”‏תודה לאלהים על ישוע המשיח אדוננו”‏,‏ על מתנה עילאית זו — קרבן־הכופר!‏ (‏רומיים ז׳:‏25‏)‏ הבה לא נחטיא לעולם את מטרת קרבן־הכופר,‏ אלא נרשה לו להיות גורם מכריע בחיינו.‏ במחשבותינו,‏ בדיבורנו ובמעשינו,‏ הבה תמיד נפאר את שם אלהים,‏ בזכרנו מתוך הכרת־תודה ש’‏נקנינו במחיר’‏.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1991/‏2/‏15)‏

שאלות לחזרה

◻ מדוע נחשב הדם למקודש,‏ וכיצד הוגש דם המשיח לפני יהוה בשמים?‏

◻ איזה תפקיד מילא דמו של המשיח בהקניית תוקף חוקי לברית החדשה?‏

◻ כיצד מפיקים תועלת מקרבן־הכופר הן המשוחים והן ’‏ההמון הרב’‏?‏

◻ כיצד נוכל להראות שלא החמצנו את מטרתו של קרבן־הכופר?‏

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

כוחו המכפר של קרבן טמון בדמו

‏[‏תמונה בעמוד 14]‏

המשיחי המעריך את סלחנותו של אלהים,‏ יהיה מוכן לסלוח לאחרים